במסגרת הרצאתה, ביקשה חנה ויסברג גולד לדון בתופעה ייחודית המתרחשת במסגרת טיפול בהורות לילדים בגיל הרך והדרכת הורים. לדבריה, לאחר מפגש היכרות ואבחון ראשוני עם הילד, פעמים רבות הורים מגיעים למפגש הבא, דהיינו להדרכת הורים, ומדווחים על ממצאים קיצוניים בנוגע להתנהגות של ילדם. מחד, מעט הורים מדווחים על שיפור משמעותי ופלאי בסימפטומים עד כדי היעלמותם הגורפת. מנגד, הרבה הורים מדווחים על החמרה ניכרת בסימפטומים. את המהלך הזה ביקשה ויסברג גולד לתאר מתוך התבוננות ויניקוטיאנית ולהבינו כוריאציה של כניסה ליחסי תלות עם המטפל. בתוך כך, ויסברג גולד הציעה כי גם אם טרם התרחש "טיפול", המפגש הראשוני מהווה הזמנה של הילד והוריו להיכנס ליחסי תלות כאלו. ההזמנה עשויה לעורר משיכה ופחד מפני חוויות ראשוניות של אן-אינטגרציה ודיס-אינטגרציה אשר עשויות לעורר בילד בעתה מפני התפרקות ובו בזמן תקווה להזדמנות לחוות מצבים אלו בסביבה טובה-דיה. ויסברג גולד ביקשה לטעון כי במובן הזה, החמרת הסימפטומים אינה מכוונת כלפי המטפל אלא כלפי ההורים, שבהגעתם לטיפול הצהירו באופן לא-מילולי כי בכוונתם לנסות להעניק לילד חוויה שונה.
