חיים קפלן פתח את הרצאתו בהצגת קטע מתוך אחת הטרגדיות הקשות שכתב חנוך לוין, הכוללת תיאור של אישה הנאנסת על ידי גיסה בלוויה של אחותה. לאחר שנים ראתה האישה כי האנס השתנה ושאלה אותו, ״איפה הגבר האלים שהפיל אותי? אתה הזדקנת״. ענה לה הגיס: ״נעשיתי קצת רך. האדם בצק והזמן לש״. בעקבות קטע זה, ותוך הצגת דוגמאות רבות נוספות, ביקש קפלן לטעון כי חנוך לוין הרבה לבטא את עולמן הפנימי של הדמויות אשר כתב במושגים של זמן. עוד טען קפלן כי תרומתו של לוין לעיסוק בזמן היא ביכולתו לייצר חוויה בה מיוצגות בו-זמנית רמות שונות של מציאות – דמויותיו עוסקות במקביל במה שישנו ובמה שאיננו, במה שיהיה ובמה שלא יהיה, וכך, לדברי קפלן, חיות במעין מרחב זמן מעברי, ממש כמו זה הנוצר בחדר הטיפולים.
