בהרצאתו, דן פרופ׳ גולן שחר בקשר שבין הפרעות נפשיות לבין אובדנות. פרופ׳ שחר הציע כי אם היינו מטפלים כשורה בדיכאון, היינו מנטרלים את מגיפת האובדנות. אולם, למרות שהרוב המכריע של המתאבדים סבלו מדיכאון, טיפולים רבים לדיכאון לא נחקרו על אובדנות כלל. בהמשך הרצאתו, הבחין פרופ׳ שחר בין דיכאון לבין דיכאון אובדני, והציע כי ביקורת עצמית מהווה גורם סיכון מרכזי לדיכאון אובדני. לבסוף, טען פרופ׳ שחר שהדרך לחצוץ בין האדם הדיכאוני לבין אובדנות היא יצירת תקווה ותחושת שייכות.
