ארנינה קשתן פתחה את הרצאתה בטענה כי כל חייו האדם מתגעגע לרחם, וכי בני אדם נולדים עם האמונה שיהיה מישהו אחר שיטפל בהם. במשך אלפי שנים, התודעה החברתית הקולקטיבית היא תודעה של נפרדות ואינדיבידואליזם, וזו מתנגשת עם הנטיות המולדות הללו. הדרך לעטוף מחדש את האדם באהבה ותמיכה, היא אמפתיה – היכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר, להיות איתו בסבלו, גם אם אנחנו לא מסכימים עמו או חווים את אותה החוויה שלו. במהלך הרצאתה פירטה קשתן את האופן בו ניתן ליישם אמפתיה בשלבי הדיכאון שלפני הגל האובדני, במהלך הגל האובדני ואחריו.
