חיפוש

"לפוצץ את הבועה!" עבודה עם מטאפורות בגישה אדלריאנית

מיה לויט פרנק

מאמר זה נכתב עבור הגיליון שייכות, מטאפורות וזיכרונות מוקדמים: על הפסיכולוגיה האינדיווידואלית ועל פסיכותרפיה אדלריאנית בשיתוף עם מכון אדלר, ועבר סקירת עמיתים.

מבוא

במשך שנים רבות הוקסמתי מעבודה עם מטאפורות בטיפול. מניסיוני, השימוש במטאפורות מעורר מעיין של יצירתיות, יוצר שפה משותפת ואינטימית בין המטפלת למטופלת, ופותח מרחב לחשיבה חדשה, רגשות חדשים, ולחוויה של כוח השפעה על עיצוב המציאות. מאמר זה מציג את תהליך שינוי המטאפורות שפיתח הפסיכולוג האדלריאני ריצ'ארד קופ (1995). המפגש הראשון שלי עם תהליך זה היה גם המפגש הראשון שלי עם התיאוריה האדלריאנית, ובו חוויתי כמטופלת את תחושת החוללות שלי באמצעות יצירתיות. חוויה זו השאירה בי חותם; האמונה בכוח היצירתי של האדם וביכולת הבחירה שלו נטעה בי אמון בכוח של התהליך הטיפולי ליצירת שינוי. בנוסף, הממד החברתי של התיאוריה, ההבנה שהאדם הוא יצור חברתי אשר רווחתו האישית קשורה בטובת הכלל, ושקיומנו על כדור הארץ תלוי ביכולת לשתף פעולה עם אחרים, עוררה בי השראה ותקווה.

קופ יצר פרוטוקול שמטרתו לסייע למטופלים לפתח מודעות ותובנות תוך כדי חקירה ושינוי מטאפורות שהם בעצמם יצרו. הוא תיאר מטאפורות כמייצגות את תפיסותיו של האדם לגבי עצמו, אחרים, מערכות יחסים, העולם, וחווית המציאות העכשווית. התיאוריה מתייחסת לעבר כמקור ליצירת רעיונות ומתמקדת במה שרלוונטי להווה ולעתיד, ובכך מביעה אופטימיות גדולה ביכולת לייצר שינוי ברגשות ובהתנהגות באמצעות שינוי תפיסות. תהליך העבודה לשינוי מטאפורה מספק למטופלים חוויה חדשה והזדמנות לשינוי, כאשר נקודת המוצא היא תפיסת המציאות שלהם (Kopp & Eckstein, 2004).

במאמר זה אציג את הפרוטוקול של קופ, יחד עם מספר תוספות ששילבתי בו מתוך עבודתי. שינויים אילו מתייחסים לעבודה גופנית סומאטית לצד העבודה הקוגניטיבית ורגשית הנמצאת במוקד הפרוטוקול, והזמנה ללקיחת אחריות על השינוי מצד המטופלת (Levitt Frank, 2019). כמו כן, אציג בקצרה עקרונות מהתיאוריה האדלריאנית, וכיצד הם באים לידי ביטוי בטיפול האדלריאני בכלל, ובעבודה עם תהליך המטאפורות של קופ בפרט. בהמשך המאמר אדגים את תהליך שינוי המטאפורות באמצעות תיאור מקרה.

על התיאוריה והטיפול האדלריאני

אדלר (1931) טען שבני אדם חיים במרחב של משמעויות, הנוצרות בתוך הקשר חברתי. על פי התיאוריה האדלריאנית, לא ניתן להבין את האדם אלא בהקשר חברתי. בני אדם יוצרים את סגנון החיים שלהם (המונח אשר טבע אדלר לאישיות) באמצעות פרשנויותיהם הסובייקטיביות את המציאות, דהיינו המשמעות שהם מעניקים למצבים, ליחסים ולעולם. הפרשנויות הסובייקטיביות אודות העולם מתבססות בילדות המוקדמת ומייצגות את מה שאדלר כינה, ההגיון הפרטי של האדם. האדם אינו מודע לרוב להגיון הפרטי שלו, אשר נתפס על ידיו כאמת אובייקטיבית. פרשנויות אילו נותנות מענה לשאלות כגון: מי אני? מיהם אחרים? מהו העולם? ומה עליי לעשות על מנת להרגיש תחושה של שייכות וערך?

על פי אדלר האדם הוא ישות הוליסטית, אשר התייחסות למרכיביה כנפרדים הינה טעות בסיסית. דהיינו, הגוף והנפש, המחשבות והרגשות, הערכים ודפוסי התנהגות, נעים כולם בשיתוף פעולה לכיוון מטרת-על שהיא תחושה של שייכות, ערך ומשמעות (Abramson, 2005). את תנועה זו של האדם ההוליסטי ראה אדלר כמטרתית (תלאולוגית). אדלר ראה את האדם כבעל כוח יצירתי ויכולת בחירה, אשר בוחר את הפרשנויות שהוא יוצר (Adler, 1931; Ansbacher & Ansbacher, 1956; Abramson, 2016). המהלך הטבעי לכינון תחושה של שייכות וערך היא באמצעות פיתוח תחושה חברתית (או זיקה חברתית), הקריטריון המשמעותי ביותר לבריאות נפשית לפי אדלר. תחושה חברתית מוגדרת כפוטנציאל מולד שיש לטפח בילדות, הכולל תכונות כמו שיתוף פעולה, אמפטיה, התחשבות באחר, ועצמאות המכוונות למען טובת האחר או הכלל (Levitt Frank & Shoshana, 2019).  

בנוסף לשאיפה לפיתוח תחושה חברתית, הטיפול האדלריאני מתמקד בתפיסות וברעיונות המרכיבים את סגנון החיים. כאשר המטופל מבין את הקשר בין הרעיונות הסובייקטיביים בהם הוא מחזיק לבין סוגיות המעסיקות אותו בהווה, ניתן לעבוד על שינוי התפיסות על מנת לאפשר ראייה של אפשרויות חדשות. עם זאת, לפי דרייקורס (1973), מממשיכיו הבולטים של אדלר, הבנה קוגניטיבית אינה מספיקה על מנת לייצר שינוי. בגישה האדלריאנית המטפל מעודד את המטופל במגוון דרכים, על מנת לעזור לו להרגיש תחושה של שייכות, ערך ומשמעות, ולהחזיר לו את האומץ להתמודד עם אתגרי החיים, ולבחון את מכלול תפיסות החיים אשר גיבש. עבודה עם מטאפורות מהווה דוגמא לשימוש באמצעים יצירתיים ומעודדים בטיפול, הנשענת על הדמיון של המטופלת ובעלת פוטנציאל להרחיב את התהליך לתחום הרגשי ולהתעמקות נוספת.


נושאים נוספים שיכולים לעניין אותך:

ο אסטרטגיות להרגשת שייכות בפסיכותרפיה אדלריאנית: חשיבות מגוון תנועתי וגמישות במעגלי החיים

ο שימוש בזיכרונות ילדות מוקדמים בפסיכותרפיה אדלריאנית: עדויות ממחקרי מוח עכשוויים

ο פסיכותרפיה אדלריאנית: עקרונות ושלבים בטיפול

על מטאפורות בטיפול

המערכת הקונספטואלית האנושית היא מטאפורית בעיקרה, ויצירת מטאפורות מהווה את אחד המנגנונים הבסיסיים ביותר להבניית החוויה האנושית, המשפיעים על האופן בו אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים. אנחנו יוצרים מטאפורות כדי לייצר משמעות בחיינו; מטאפורה יוצרת דמיון בין שני דברים שונים, וממחישה את החוויה הייחודית והסובייקטיבית של האדם (Lakoff & Johnson, 2008; Kopp & Eckstein, 2004). על פי קופ, יחידים, קבוצות ותרבויות מבנות את המציאות באופן מטאפורי, ולכן יש לראות עבודה עם מטאפורות כבעלת תפקיד מרכזי בתהליכי שינוי בטיפול (Kopp, 1995). מטאפורות, אם כן, מהוות דרך מצוינת להבין את המשמעות ההוליסטית שאדם מעניק לחוויותיו, ולהבנתו את העולם. בהתאם לרעיון ההוליסטי של אדלר, עבודה בטיפול המשלבת בין הגוף והנפש, בין קוגניציות לבין רגשות, ובין דמיון למחשבות, עשויה להשפיע על המחשבות, רעיונות, רגשות וחווייתו ההוליסטית של האדם (Levitt Frank, 2019).

דרך אחת בה מטאפורות באות לידי ביטוי בטיפול האדלריאני היא באמצעות אחד מכליו המרכזיים - שימוש בזיכרונות מוקדמים. אדלר (1931) ראה את הזיכרון המוקדם כסיפור חייו של האדם. הוא הבין אותו כנרטיב מטאפורי, המשקף את אישיות האדם כמו גם את תפיסותיו, רגשותיו וחוויותיו בהווה (Sarig, 2016; Shifron, 2010). קופ (1995) הדגיש את הקשר בין זיכרונות מוקדמים לבין מטאפורות. הוא טען כי זיכרונותיו המוקדמים של האדם יכולים לשמש כמטאפורות למצבי חיים נוכחיים, וכן שסגנון החיים ותפיסותיו של האדם מוצגים הן בזיכרונותיו המוקדמים, והן במבנים מטאפוריים שהוא יוצר. בדומה לעבודה עם זיכרונות מוקדמים, קופ (1995) פיתח תהליך לעבודה עם המטאפורות של המטופל, הכולל הזמנה לשינוי המטאפורה. לתפיסתו, כפי שהזמנת המטופל לשנות זיכרון מוקדם שסיפר עשויה לעורר שינוי, כך גם עבודה עם מטאפורות יכולה להוביל לשינוי במחשבות, רגשות ופעולות של המטופל. בתהליך שפיתח נשען קופ על מושגים בסיסיים בתיאוריה האדלריאנית אליהם התייחסתי: בחירה, סובייקטיביות, מטרתיות והוליזם. בנוסף, רעיון התחושה חברתית יהיה תמיד נוכח בכל התערבות אדלריאנית, מתוך ההבנה כי פיתוח תחושה חברתית יעזור לאדם להרגיש בעל תחושת ערך ומשמעות, וישפר את תפקודו ואיכות חייו.

באדפטציה לפרוטוקול של קופ שילבתי שני עקרונות מהותיים: מודעות סומאטית ולקיחת אחריות על השינוי. העיקרון ההוליסטי בתיאוריה האדלריאנית מדגיש שגוף ונפש הם חלקים של שלם, וכי נפש האדם אינה ניתנת לחלוקה (מכאן גם מגיע השם "פסיכולוגיה אינדיבידואלית" - בלתי ניתן לחלוקה; Adler, 1931). במילים אחרות, בני אדם חווים שינויים באופן הוליסטי: פיזי, רגשי, קוגניטיבי ורוחני (Shifron, 2008). קופ (1995) התייחס לחוויה גופנית סומאטית בהקשר של זיכרונות מוקדמים, אך לא עשה זאת בהקשר של עבודה עם מטאפורות. תרפיה באמצעות חוויה סומאטית מתמקדת לא רק בהקלה על מתח, אלא גם בהגברת מודעות לממד הפיזי, לגוף, ושילוב מודעות זו בתוך התהליך הטיפולי (Brom et al., 2017). אי לכך, על סמך ניסיוני בעבודה עם תהליך המטאפורות של קופ, ומתוך התפיסה ההוליסטית האדלריאנית, בחרתי להוסיף לפרוטוקול שלב המבטא עבודה סומאטית, במטרה להגביר את ההשפעה והתנועה בתוך התהליך.

בנוסף להדדיות בין הגוף לנפש, הפרט הוא סוכן בתהליך השינוי שלו. קופ (1995) הזמין לשינוי בתהליך העבודה עם מטאפורות, אך לא הדגיש את השאלה מי אחראי לשינוי הזה. בחירה ולקיחת אחריות על משמעות חיינו הן מרכזיות בתיאוריה האדלריאנית ומצביעות על חשיבות תחושת החוללות של האדם בחייו. בהתאם לכך, הזמנה לנשיאה באחריות במהלך תהליך שינוי המטאפורה של קופ, עשויה לעודד את המטופלת להכיר בתפקיד שלה ביצירת השינוי, ולהגביר את תחושת המסוגלות שלה. לכן, הוספתי לפרוטוקול גם שלב המזמין את המטופלת לחשוב על האופן בו השינוי נעשה. הזמנה זו מאפשרת חיבור להיותה סוכנת שינוי בעצמה, במידה ותרצה בכך.

תהליך שינוי מטאפורות – פרוטוקול מורחב

כאמור, קופ (Kopp & Eckstein, 2004) יצר פרוטוקול מובנה להזמנת מטאפורה מהמטופלת, ולהזמנת שינוי של המטאפורה. שינוי המטאפורה מאפשר שינוי הוליסטי של מחשבות, דמיון, רעיונות, רגשות ופעולות. על מנת לתת ביטוי לממדים הסומאטי, בחירה ואחריות, הוספתי לפרוטוקול שלושה שלבים (שלב 5, 7, ו -8 ;Levitt Frank, 2019).

שלב 1 – הגדרת הבעיה

השלב הראשון מתמקד בהגדרה נקודתית של הקושי: "מה מהווה כאן בעיה מבחינתך? מה הכי קשה לך כאן? מה הבעיה הגדולה ביותר? או, איפה בתוך המצב הזה אתה מרגיש תקיעות?"

שלב 2 – חקירת הרגשות

בשלב השני מתבצע מעבר מהנרטיב העובדתי להבנת מערך הרגשות הפועלים אצל המטופל: "מהם הרגשות שלך? איך אתה מרגיש? איך זה מרגיש מבחינתך?"

שלב 3 – הזמנת מטאפורה המשקפת את הבעיה

בשלב זה המטפל מזמין מטאפורה המשקפת את הקושי שהוצג: "כאשר אתה אומר... (תיאור הבעיה) איזו תמונה/דימוי עולה לך בראש? כמו מה זה בשבילך?"

חשוב לשים לב לשפה המטאפורית בה משתמש המטופל, במיוחד במענה לשאלות השלבים הקודמים.

במידה והמטופל מעלה מספר מטאפורות, נבקש ממנו לבחור את החזקה ביותר עבורו.

שלב 4 – חקירת המטאפורה

שלב זה מתמקד בחקירת המטאפורה כדימוי סנסורי דרך היבטים שונים:

סטינג: "מה עוד אתה רואה? תאר את התמונה שאתה רואה. איך זה נראה? אילו צבעים יש שם?"

פעולה / אינטראקציה: "מה עוד מתרחש שם? מי עוד נמצא שם? מה הם עושים? מה את עושה? מה את מרגישה כרגע?"

זמן: "מה הוביל לכך? מה קרה בדיוק לפני ה...?"

שלב 5 – חיבור לגוף

שלב זה עוסק בחיבור בין הפיזי לרגשי, דרך הגברת המודעות לגוף: "איפה בגוף אתה מרגיש את ההרגשה שתיארת? שים יד על המקום הזה".

שלב 6 – הזמנה לשינוי המטאפורה

בשלב זה המטופל מוזמן ליצור מטאפורה חדשה: "כיצד היית יכול לשנות את המטאפורה הזו שיצרת, בכל דרך, כדי שיהיה לך יותר טוב? אנא תאר את השינוי".

במידה ושלב זה מלווה בקושי, חשוב להדגיש כי אותם כוחות יצירתיים אשר איפשרו את יצירת המטאפורה המקורית עומדים לרשותו גם ביצירת מטאפורה חדשה.

שלב 7 – לקיחת אחריות על השינוי

במידה והמטופל לא יוזם את השינוי בתוך המטאפורה (למשל: "העננים השחורים פשוט התפזרו והכל נהיה בהיר יותר"), שלב זה מאפשר למטופל לחוות אחריות על השינוי שעשה: "איך זה (השינוי) קרה?"

שלב 8 – שינוי הרגש וחיבור סומאטי

שלב זה מחבר בין השינוי שנעשה למימד הסומאטי: "מהו הרגש כרגע? והיכן בגוף אתה מרגיש כעת את הרגש הזה?"

שלב 9 – חיבור למציאות

בשלב זה המטופל יוצר הקבלה בין המטאפורה המקורית למציאות: "אילו קשרים הנך רואה בין המטאפורות שיצרת לבין המציאות עליה אנחנו מדברים?"

שלב 10 – הזמנה לשינוי

בשלב האחרון, מתבצע חיבור בין השינוי שבוצע לבין הקושי שהעלה המטופל: "כיצד האופן בו שינית את המטאפורה עשוי לסייע לך במצב הנוכחי?"

תיאור מקרה – הדגמת שימוש בתהליך בטיפול

המקרה המתואר כאן לקוח מתוך מאמר שפרסמה הכותבת, והוא מובא כאן בהסכמת המטופלת. כל הפרטים המזהים שונו מטעמי חיסיון (Levitt Frank, 2019).

תמי, מורה במקצועה, הגיעה לטיפול בהיותה בת 30. היא רצתה להכיר בן זוג, להתחתן ולהקים משפחה. בתחילת הטיפול תיארה פנטזיה של "נסיך על סוס לבן" ובאופן כללי לא סמכה על עצמה או על יכולתה לעשות בחירות מיטיבות בתחום הזוגיות. תמי היא הצעירה מבין שלוש אחיות. בתיאוריה האדלריאנית סדר הלידה נתפס כגורם המשפיע על תפיסות הפרט ועל סגנון החיים שהוא מעצב בילדותו. הצעיר במשפחה המוקף גדולים וחזקים ממנו, לעיתים קרובות חסר אומץ להצליח בזכות מאמציו, ומסיק מכך שהוא קטן וזקוק לתמיכה מאחרים. אכן, תמי ראתה את עצמה כקטנה וזקוקה. באחד מזיכרונותיה המוקדמים אשר העלתה בתחילת הטיפול, התמקדה בתמונה בה אביה מביא לה שוקו למיטה, רגע בו הרגישה אהובה ומוגנת. בזיכרון מוקדם זה ניתן היה לראות את הציפייה של תמי מבן זוג פוטנציאלי: אדם שיפנק אותה, יגן עליה, "יביא לה שוקו למיטה", על מנת שתרגיש בעלת ערך ומשמעות בעולם. 

העבודה הטיפולית התמקדה בסגנון החיים שבחרה תמי - בתפיסותיה ואמונותיה הבסיסיות על עצמה ועל החיים, ועל כך שכל בחירה מלווה במחיר שיש לשלם. מבחינתה של תמי, המשמעות של בחירה הייתה ויתור על בחירות אחרות, בעלות פוטנציאל להיות מוצלחות יותר. תמי נפגשה עם גברים, אך אף אחד לא היה מספיק טוב מבחינתה. עם התקדמות הטיפול, נראה שתמי החלה להבין את התפיסות שלה ואת המחיר שהיא משלמת (הישארותה לבד), אך עדיין לא הייתה בשלה לעשות בחירות אחרות. כאשר הצליחה לבטא היכן היא מרגישה תקיעות, וציינה את תחושת השיתוק שלה (השלב הראשון בפרוטוקול של קופ), הצעתי לעבוד עם מטאפורה. תמי הייתה פתוחה לנסות. הוינייטה הבאה מציגה את תהליך שינוי המטאפורה עם תמי:

מטפלת: איזה דימוי או מטאפורה עולה לך כאשר את חושבת על זה?

תמי: זה כאילו שאני תקועה במעין בועה.

מטפלת: תתארי את הדימוי. מה את רואה?

תמי: מין בועה, מעוכה. וזה גדל סביבי. אין אוויר. האוויר הולך ופוחת. כל מיני ציפורים מנקרות בבועה, ועושות רעש. ואני לא יכולה לחשוב בבהירות. הבועה לוקחת אותי לאן שהוא...

מטפלת: אילו צבעים את רואה?

תמי: לבן, צהוב, בהיר. אני רואה תכלת, לבן וצהוב. והציפורים הן בצבע חום שחור כזה.

מטפלת: מה עוד קורה שם?

תמי: הבועה גדולה ממני, אבל סוגרת עליי בשלב כלשהו, כאילו חונקת אותי. אני רואה את עצמי בתוך הבועה ואני רואה מטושטש, בגלל הציפורים. אני לא רואה עוד מישהו. אולי אני מעל הים. כן, אני עפה מלמעלה.

מטפלת: ואיך את מרגישה?

תמי: נחנקת, אין אויר.

מטפלת: ואיפה בגוף את מרגישה את זה?

תמי: בחזה.

מטפלת: את יכולה לגעת עם היד איפה שאת מרגישה את ההרגשה הזו כרגע?

תמי נוגעת בחזה (ניתן לראות שקשה לה עם התחושה המתעוררת).

מטפלת: כמו שיצרת את המטאפורה הראשונה, את יכולה לשנות אותה. איך היית משנה את התמונה?

תמי: אני עוברת לים. אני ביאכטה בים. הבועה מתפוצצת, ואני עפה למטה לים, ליאכטה בה מחכה לי בעלי עם הילדים שלנו. יש שמש. יש לי מצנח מהציפורים, הן תופסות לי בבגדים, ואז אני צונחת למטה. הכל רגוע.

מטפלת: ואיך הבועה התפוצצה? (שלב האחריות - על מנת לאפשר לתמי לחשוב איך היא משפיעה בעצמה על המציאות שלה).

תמי: פוצצתי את הבועה עם סיכת שיער.

מטפלת: מאיפה הגיעה סיכת השיער?

תמי: תמיד יש עליי סיכה כזאת. זה שלי.

מטפלת: ואיך את מרגישה?

תמי: רגועה, כאילו שיש לי אויר.

מטפלת: איפה בגוף את מרגישה את זה?

תמי: בחזה. באותו המקום כמו קודם. אבל זה רגוע עכשיו.

מטפלת: אילו קשרים את רואה בין המטאפורה המקורית לבין המצב עליו אנחנו מדברות בחייך?

תמי: הציפורים הן הרעיונות שלי לגבי היקום, שליקום יש שליטה עליי, מחליט עליי, ושאני מרגישה קטנה.

מטפלת: ואיך הדרך בה שינית את המטאפורה יכולה להיות רלוונטית למציאות הנוכחית?

תמי: כאשר אני עושה משהו בעצמי, אני מפנה מקום לאוויר.

מטפלת: ומהי הסיכה הזו?

תמי: דברים שאני יודעת שאני רוצה לומר ובדרך כלל לא אומרת. זה בעצם... אני שסומכת על עצמי! וכשאני מופצצת את הבועה, יש אויר.

בשבועות לאחר מכן המשכנו לעבוד עם המטאפורה שיצרה תמי. היא דיברה על איך שסגרה את עצמה בתוך הבועה כאשר פחדה לעשות טעויות, או פחדה מהעולם בחוץ. באחת הפגישות אמרה: "אבל אין באמת ציפורים בחוץ... הציפורים הן בעצם אני והמחשבות שלי, וזאת אני שיכולה לפוצץ את הבועה". עבדנו על מידת האחריות שחווה תמי כלפי המציאות שלה, על האומץ לעשות ולטעות, על לגדול מהמקום בו היא תופסת את עצמה כילדה קטנה, ובכלל על תפיסותיה לגבי עצמה ולגבי מערכות יחסים. תמי הייתה מוכנה באומץ רב לעבוד קשה ולעשות בחירות חדשות. כעבור מספר חודשים הכירה את דניאל. תוך כדי לקיחת אחריות והתמדה, תמי בחרה להשקיע במערכת היחסים ויצרה יחד איתו זוגיות טובה, אשר הובילה לנישואים והקמת משפחה.

העבודה עם תהליך שינוי המטאפורה היה צעד אחד במסע הטיפול של תמי, ולא טכניקה חד פעמית המשנה מציאות בפני עצמה. תהליך שינוי המטאפורה תומך בתהליך הטיפול האדלריאני הכולל עידוד, עבודה עם זיכרונות מוקדמים, שיקוף תפיסות בסגנון החיים של המטופל, ופסיכואדוקציה. הכוח של עבודה עם מטאפורה, יחד עם חוויה הוליסטית של גוף ונפש, רגשות וקוגניציות, והזמנה ללקיחת אחריות, נדמה כי פתחו מרחב חדש לתנועה.

סיכום

מאמר זה מציג תהליך של עבודה עם מטאפורות לפי התיאוריה האדלריאנית, המבוסס על עבודתו של ריצ'רד קופ (1995). תהליך שינוי המטאפורות נשען על ראיית האדם כבעל משאבים ויצירתיות. כוחו של התהליך נמצא בשילוב בין אמונת המטפלת ביכולות ומשאבים של המטופלת, בתפיסה שהאדם בוחר את מציאות חייו (על פי הפרשנויות שלו), בראיית האפשרות של שינוי תוך כדי תנועה, ובין האומץ של מטופלת לבחון את תפיסת העולם שלה, לשנות אותה ולפעול למען השגת מטרותיה. שימוש בתהליך זה מתאים כאשר נוצר קשר טיפולי של אמון ומרחב בטוח להתנסות. על המטפלת לאפשר למטופלת להוביל, ולהימנע מהצעת רעיונות משלה למטאפורה או לשינוי המטאפורה. בכך מתבטאת האמונה העמוקה ביכולת של המטופלת ליצור תנועה ושינוי. השילוב של עבודה סומאטית והאחריות של הפרט בתהליך, נשען על התפיסה ההוליסטית של אדלר. האמונה ביכולת של האדם לבחור את משמעות חייו, מאפשרת מרחב של התפתחות ותנועה.

הצגת המקרה במאמר ממחישה את העוצמה הטמונה בעבודה עם תהליך שינוי המטאפורות של המטופל. כמו כן, המקרה ממחיש את הערך שיש בשילוב עבודה סומאטית עם עבודה קוגניטיבית, והחשיבות הגדולה בהזמנה ללקיחת אחריות מצד המטופל. תחושת הערך והמסוגלות גדלה יחד עם ההכרה בכוחות ובמסוגלות האישית. בנוסף, עבודה עם מטאפורות מעוררת את היצירתיות והדמיון של המטופלת. חיבור ליצירתיות תורם גם לחוויית ההעצמה והעידוד החשובים כל כך להעלאת תחושת הערך של האדם, ולריפוי. בשיתוף עבודה זו עם מטאפורות אני מקווה להזמין ולעודד מטפלים ומטפלות לחקור ולהתנסות בתהליך יצירתי זה. אך יתרה מכך, ההזמנה היא להתנסות במגוון כלים וטכניקות המשלבות בין גוף ונפש, בין קוגניציות לבין רגשות, על מנת לעודד את המטופלים ולתרום לתהליך המשמעותי כל כך של תנועה לקראת ריפוי ושינוי. 

על הכותבת – מיה לויט פרנק

פסיכותרפיסטית ומדריכה בגישה האדלריאנית, חברת סגל ביה"ס לפסיכותרפיה במכון אדלר, דוקטורנטית בחוג לייעוץ והתפתחות האדם, אוניברסיטת חיפה. חוקרת זיכרונות מוקדמים.  

מקורות

Abramson, Z. (2005). Learning couple relations. Ben Shemen, Israel: Modan

Abramson, Z. (2016). Freud and Adler: Differences. Journal of Individual Psychology, 72, 140-147

Adler, A. (1931). What life should mean to you. Boston, MA: Little, Brown

Ansbacher, H. L., & Ansbacher, R. R. (Eds.). (1956). The individual psychology of Alfred Adler. New York, NY: Harper Perennial

Brom, D., Stokar, Y., Lawi, C., Nuriel‐Porat, V., Ziv, Y., Lerner, K., & Ross, G. (2017). Somatic experiencing for posttraumatic stress disorder: A randomized controlled outcome study. Journal of Traumatic Stress, 30, 304-312

Dreikurs, R. (1973). Psychodynamics, psychotherapy & counseling: Collected papers. Chicago, IL: Adler School of Professional Psychology

Kopp, R. R. (1995). Metaphor therapy: Using client generated metaphors in psychotherapy. Bristol, PA: Brunner Mazel

Kopp, R., & Eckstein, D. (2004). Using early memory metaphors and client-generated metaphors in Adlerian therapy. Journal of Individual Psychology, 60, 163-174

Lakoff, G., & Johnson, M. (2008). Metaphors we live by. Chicago, IL: University of Chicago Press

Levitt Frank, M. (2019). Revisiting Kopp's Metaphor-Transformation Protocol: Integrating Bodily Sensation and Self-Responsibility. The Journal of Individual Psychology, 75(4), 287-298

‏Levitt Frank, M., & Shoshana A. (2019). ”It was a kind of togetherness feeling”: An exploration of social interest in early recollections. Journal of Individual Psychology, 75, 42-57

Sarig, G. (2016). Shoval yaldut shakuf, a transparent childhood train: On Adlerian work with early recollections. Tel Aviv, Israel: Klil Series, Mofet

Shifron, R (2008). Coping with change: An Adlerian model. Adlerian Society UK and Institute for Individual Psychology Year Book, 70-77

Shifron, R. (2010). Adler's need to belong as the key for mental health. Journal of Individual Psychology, 66, 10-29