ד"ר ליעד קב ונקי
כשנתבקשתי לכתוב מאמר העוסק באפשרות היות הבינה המלאכותית מטפלת פסיכולוגית, נבהלתי. אני שמעדיף תמיד את הספר הכתוב בידי, שמעדיף תמיד דפים מחלידים על-פני מסך, שמעדיף תמיד שעון מחוגים מתקתק שצריך למתוח בכל בוקר, מה לי ולזה ומה אני מבין בזה בכלל. דעתי הרי מוטה כבר מלכתחילה מתוך הנטייה הנוסטלגית שלי. אבל נושא הקורא תיגר על איזור הנוחות שלי הוא תמיד הזדמנות טובה ללמוד. הכנסתי עצמי לפיכך לקורס מזורז בנושא. שמעתי הרצאות על בינה מלאכותית, קראתי על רשתות נוירונים, על פרספטרונים, על למידה עמוקה, חישבתי נגזרות ופונקציות מורכבות עד שהרגשתי שאני מבין קצת יותר, בכדי לחשוב על חשיבת מכונה (זהבי ואונגר, 2023; לוינטר, 2025).
נדהמתי למצוא את הבינה המלאכותית בכל מקום סביבנו. למשל, בכל הקשור לשירות לקוחות, עיבוד וחיפוש מידע, יצירת תוכן, הדרכות, תרגום, כתיבת קוד, מחקר ופיתוח, משובים ובקרת איכות ועוד ועוד. נדהמתי לראות את הדברים המופלאים שיש ביכולתה של הבינה המלאכותית לעשות למעננו, את האפשרויות העצומות המסתתרות בכלי רב העוצמה הזה וגם את הסכנות.
התחום הזה של הבינה המלאכותית חובק כל ונוגע בכל אבל כאן אנו עסוקים בפסיכולוגיה. במאמר הנוכחי, אתייחס להכנסתה של הבינה המלאכותית אל השדה הפסיכולוגי. אציג מספר עקרונות אשר הינם מרכזיים בעיניי באופן פעולתה של הבינה המלאכותית, ואדגים את הסתירה אותה אני מזהה בין עקרונות אלו לבין ערכים ועקרונות מרכזיים של טיפול נפשי.
אני מגביל כעת את הדיון שלי לתחום מסוים של הפסיכולוגיה, זה של הטיפול הדינמי. ישפטו זאת הקוראים, האם ניתן להכיל את הדיון גם לטכניקות פסיכולוגיות אחרות ולתחומים אחרים.
שוו בנפשכם את הדבר הבא. בלילה אני חולם חלום. בבוקר אינני זוכר אותו כמעט. במוחי הושתלו כמאה אלקטרודות זעירות של חברת Neurolink (חברה בבעלותו של אילון מאסק, אשר שמה לה למטרה לייצר ממשק מח מכונה ושכבר כיום מבצעת השתלת אלקטרודות מוחיות לקריאה של אותות מוטוריים וסנסוריים).
אפליקציית הבינה המלאכותית שלי המכונה ״פרויד-A״ רושמת לעצמה את חלומי ובבוקר מזכירה לי אותו ומגישה לי התבוננות ראשונית המבוססת על סימבולים אוניברסליים ותיאורי חלום קודמים. היא בודקת בעצמה את מאורעות יום האתמול שלי תוך שהיא מוסיפה להם את רגשותיי שרשמה לעצמה, את הסדרה בה צפיתי לפני השינה ואת כל המקומות בהם ביקרתי אתמול. היא משקללת את המייל המרגיז שקיבלתי מחברת התעופה בנוגע לטיול לספרד ואת כל אתרי הטיולים, הסרטונים והתמונות בהם צפיתי בעודי מפנטז על הטיול ומתכנן אותו. היא יודעת להוסיף במחיצת מי ביליתי אתמול את אחה״צ ואת תוכן השיחה והרגשות שעלו בה. לבסוף היא מבקשת ממני אסוציאציות, עוברת על החלום במפורט, פרט אחרי פרט ומסיימת בפירוש החלום המעמיק והמפורט ביותר בכל גישה ובכל זווית בה אבחר.
נראה כי דבר שכזה הוא אפשרי וכי יכולתו של כלי שכזה תעלה על יכולותיהם של מטפלים רבים מתוך רוחב היריעה, המידע העצום והספרות האינסופית שמגולמת בה. מעניין. וגם מפחיד מאד. אבל האם פיצוח האלגוריתם של החלומות מספיק על-מנת לספק טיפול פסיכולוגי? אני בטוח שגם פרויד עצמו לא חשב כך, כפי שלא חשב שמי שמדבר עם מטופליו על מיניות יכול להתהדר בכך שהוא מטפל בפסיכואנליזה (פרויד, 1910).
כלי בינה מלאכותית מסוגלים ללמוד מאפיינים אנושיים ולחקות אותם באופן מדויק. הם מסוגלים ללמוד כל שפה קיימת על בוריה, לנתח טון רגשי בתוך טקסט ותמונה, ללמוד טכניקות אומנותיות אנושיות וליישם אותן בעצמם בכתיבת שירים, סיפורים, מוסיקה ובציור, וכן לזהות תמונות, פנים וקול ולהתחזות לכל אדם. בינה מלאכותית יכולה לשמש כ״סוכן״ (Agent), כלומר לפעול במקומנו בכל תחום תוך ממשקים עם מערכות ממוחשבות שונות ולבצע בעבורנו פעולות מורכבות, רכישות, הזמנות ובירורים. היא יכולה לשמש יועץ מומחה בכל תחום ולעקוף בקלות את היכולת האנושית לזכור, ללמוד ולהתעדכן.
יכול להיות שלו הגבלנו את הדיון למתן עצות מעשיות בלבד, או לפתרון בעיות המבוסס על ידע בלבד, יכולנו לעצור כבר כעת את הדיון ולסכם כי הטכנולוגיה סיפקה לנו את הכלי האולטימטיבי. אולם בכל הנוגע לבעיות הקשורות בהתנהגות האנושית, כלומר בבעיות הקשורות בקשר בין אנשים, כלומר בבעיות בהן עוסקת הפסיכולוגיה, העניין מסובך הרבה יותר. בשאלת היצירתיות של הבינה המלאכותית עדיין חלוקות הדעות. האם כלים אלה מסוגלים ליצירתיות אמיתית? הדבר אינו בטוח כלל אם מגדירים ״אמיתית״ ככזו אשר שוברת את הכללים הקיימים, כלומר כופרת באופן כלשהו ביכולת החיזוי שלה עצמה.
לפיכך, ספק אם כל התנהגות או חשיבה אנושית, ניתן לתאר באמצעותה של משוואה לא לינארית, מורכבת ככל שתהיה. עניין אחד הוא פתרון בעיה מתוך אינספור ניסיונות או מתוך ניתוח סטטיסטי של מהלכים ויצירת מודל חיזוי, ועניין אחר הוא יצירת קיצור-דרך מתוך קפיצה חשיבתית אשר שוברת בדרכה את הכללים הקיימים באופן שניצוץ של "יש מאין" מופיע. הפריצות האנושיות הגדולות שייכות כנראה לסוג השני, ואילו בעבודת המכונה נדמה לעיתים קרובות כי ה"חשיבה" נעשית מהסוף להתחלה. קודם נקבעת התוצאה הרצויה או הצפויה סטטיסטית, ואז נותר רק להתוות את הדרך אליה. יחד עם זאת, יש להודות כי גם חקיינות של יצירתיות אנושית יכולה להוליד תוצאות פלאיות ומהממות כאשר מנהלים דו-שיח עם כלי הבינה המלאכותית או כאשר מבקשים אותם ליצור.
מאפייני החקיינות של הבינה המלאכותית, מביאים אותנו לחוויה מדומה של שיח אמיתי עם אדם אחר. הוא מגיב אלינו באופן פרטני ומדויק, וכך נוצרת אשליה מסוכנת לעיתים של קשר, חברות ואפילו אהבה. הנטייה האנושית לשיתוף ברגשות ובבעיות היומיום, הצורך בתמיכה ובהקשבה והתכונה האנושית של הכרת תודה על עזרה ועצה, עשויים להביא כל אדם להתפתות למערכת יחסים מוזרה זו בין אדם ומכונה, ואף להתיר לה להתערב במערכות היחסים האמיתיות בחייהם. אני יכול לחוש רגשות גם למכונית שלי ולהוקיר לה תודה על שירותיה ככלי התחבורה האמין שלי. מה יקרה כאשר בנוסף, היא תוכל גם לדבר איתי בנסיעות המשותפות שלנו על בעיותיי ולבטיי, תהיה אמפטית, תחמיא לי על לבושי בבוקר, תכין אותי ברגישות ליומן העמוס שלי היום ובכלל, תהיה זו היא שנוהגת את עצמה.
אם לנסח כל זאת במילים אחרות, האם אנחנו מתקרבים ליום שבו לא יהיה זה עוד הכלב ידידו הטוב ביותר של האדם? וקיצוני מזה, האם אנשים יוכלו לקיים חיים חברתיים ואפילו זוגיים, מלאים פחות או יותר, עם מכונות בלבד?
הצפת המידע של כלי הבינה המלאכותית נופלת על קרקע פורייה. זו של הנטייה הסקרנית הטבועה עמוק באופיינו. אין אנו מחבבים במיוחד את השאלות הפתוחות, אלה הנותרות תלויות ללא מענה. הן ממלאות אותנו באי-נוחות ובעיקר בדחף להשיג תשובה מיידית, משהו שיניח את הדעת וימלא את החלל המסתתר מאחורי סימן השאלה. פרויד התייחס לכך (1917) בהקשר לסקרנותם המציצנית של הילדים וקליין (1930) פיתחה זאת לדחף האפיסטמופילי הנושא את התינוק אל עבר הידע. בהמשך לכך, ביון (1962) הדגיש את K כרגש נוסף המחבר אנשים דרך הידיעה ואף טען כי הבורות היא המתמלאת בידע (1976). מלצר בתורו (1973) הוסיף את הקונפליקט האסתטי, אשר בו מסתוריותו של האובייקט ויופיו מגרים את התינוק לרצות לחקור את פנימיותה של האם.
אכן, התיאורטיקנים הפסיכואנליטיים כולם, הבינו היטב והעריכו את חשיבותה הרבה של הכמיהה לידיעה דווקא ובמיוחד אל מול שאלות הנותרות ללא מענה. הצפת המידע והתשובה המיידית והנכונה לכאורה לכל שאלה או ספק, הם ההופכי של ה-negative capability של קיטס שפירושה היכולת לשאת את הספק ואת המסתורין מבלי לנסות לבטלם (Keats, 1817). אל הצורך העמוק הזה בתשובות, אל הרעב היסודי הזה לידיעה, רעב שאין לו שובע, חודרת הבינה המלאכותית במלוא עוצמת המכונה שלה, מצניחה לנו את האלוהים לכאורה אל תוך עלילת חיינו, והוא שיפתור כל חידה והתלבטות בתוך שניות.
השאלה האם יוכלו מערכות של חשיבת-מכונה להפוך למטפלות במובן הפסיכולוגי, דורשת התבוננות מיוחדת. המקרה של הפסיכולוגיה הוא מקרה פרטי של קשר. לפיכך, הכללים האנושיים החלים על קשרים בין בני-אדם חלים גם בטיפול, יהיו המטפלים מקצועיים ומנוסים ככל שיהיו. הנחת המוצא שלי כעת היא שישנו פער קיצוני בין המודל של המערכות הממוחשבות ופיתוחן ובין הקשר האנושי הדרוש לטיפול, לעיתים כדי מטרות הפוכות לחלוטין.
לפיכך, אתייחס לארבעה עקרונות הרלוונטיים לדיון והבולטים בעיני בעולם המחשוב בכלל, ובמודלים של בינה מלאכותית ובתוצרים שמספקות בפרט. ישנם וודאי עקרונות רבים נוספים בהם אינני נוגע, אולם העקרונות המתוארים הם כה יסודיים עבור רשתות המחשוב, כל-כך מושרשים ב-DNA של ההיגיון הרשתי, עד שנראה כי שינוי בהם פירושו שינוי רדיקלי באופן החשיבה, המטרות הכלכליות והשיווקיות ושיטות צבירת הכוח של החברות העוסקות בכך.
• יעילות: כלומר, שיפור מתמיד של הביצועים כולל מהירות העבודה, כלומר המהירות בה מושגת התוצאה החישובית המתבקשת. עקרון זה מתבטא בהתייעלות של החומרה ושל התוכנה על-מנת לספק תוצאות, כלומר תשובות במהירות מסחררת. כולנו מכירים את השיפורים בין דגמים וגרסאות המתהדרים במהירות עבודה גדולה יותר, חיפושים מהירים יותר, תשובות רבות יותר וגם פלטפורמות המאפשרות קניה קלה ומהירה ״רק בלחיצת כפתור״ וממשק המשגר מוצרים במהירות וביעילות מרחבי העולם ישירות לביתנו.
• דיוק: כלומר, השאיפה למזער את הטעויות למינימום, כלומר לשיעור שולי ביותר. מיטב המוחות של מהנדסי המחשבים והתכנתים בעולם עוסקים בשיפור המודלים, רשתות הנוירונים והלמידה העמוקה על-מנת לדייק את התשובות כמה שיותר. האידיאל בעולם המכונות הוא אפס טעויות, אך מכיוון שאין זה דבר אפשרי הרי שמדובר בקירוב ממוצע מקסימלי לאפס טעויות. בכלי בינה מלאכותית אנו נתקלים לעיתים קרובות מאוד בשקרים גסים, המצאות הזויות ועיוותים במקום באמירה הפשוטה ״אינני יודע״ או כל אמירה אחרת המסייגת את התשובה ומגדירה אותה כ״לא מדויקת״.
• מסחריות: כלומר, הפיכת כלי לנדרש על ידי מקסימום צרכנים, כלומר למבוקש. לצורך זה ננקטת מדיניות קיצונית של היות פוליטקלי-קורקט וזהירות יתרה בכל הנוגע לנושאים רגישים כגון מגדר ונטייה מגדרית, דתות, סכסוכים בינלאומיים והבדלים בין עמים שונים למשל במנהגים או בצבע עור. נושאים כגון אלימות ותוקפנות, יחס לנשים, פליטים וכיוצא באלה, זוכים גם הם לזהירות יתרה. באופן זה שום קבוצת משתמשים פוטנציאלית בעלת כוח שוק משמעותי, לא תמצא נפגעת ולא תעדיף מוצרים מתחרים. עניין זה משרת גם את ההימנעות מתביעות משפטיות ונזקים למשתמשים. לטובת כל אלה, מופעלים מסננים על תוצאות החיפוש והשאילתות (prompts) המוצגים בפני כלי בינה מלאכותית ואלה אינם מאפשרים לכל התוצאות להיכתב, כלומר נעשות מניפולציות על התוצאות האמיתיות והשמטה של פרטים שונים.
כחלק מעיקרון זה, בכלי הבינה המלאכותית אנו נתקלים במדיניות של ריצוי, התנחמדות וחנופה באמצעות חלוקת מחמאות שלא לצורך ונימוס יתר. לאלה נוסיף גם מרכיב של היעדר אמינות, שכן חיפושים מתבססים על חומר ממקורות ממומנים או כאלה המציפים במידע ומושכים תשומת-לב רבה שלא בצדק. המימרה המפורסמת ״מי שלא שם לא קיים״ נכונה מאד ועלולה להטות באופן קשה את המידע הניתן למשתמשים.
• מידע שווה כוח: כלומר, צבירת עוד ועוד ידע של בני-אדם ועל בני-אדם שלא מתוך סקרנות, אלא מתוך שאיפה לצבירת כוח. חברות המחשבים המנהלות את העולם, האפליקציות והעננים למיניהם אינם מפסיקים לאגור כל טיפת מידע על בני-האדם. כמו בעבודת מודיעין יסודית, כל פיסת מידע שולית הנאספת, חוברת לעוד מיליון שכמותה ויחד הן הופכות למידע עצום ומפורט הנצבר על כל אחד מאיתנו. מידע זה הוא למעשה זהב, וחברות אכן סוחרות בו ומשתמשות בו כדי להציע מוצרים ולקדם פיתוח כלים חדשים. במערכות הבינה המלאכותית הלומדות, מידע זה משמש גם כדי לאפשר למערכות ללמוד עוד ועוד ולהשתפר ביכולתן לחקות בני-אנוש ולחזות את צעדיהם. המערכות אם כן אינן יכולות להימנע, מבחינת עקרונות פעולתן מצבירת המידע הזורם בכל רגע ורגע.
כעת, אראה כיצד כל אחד מן העקרונות הנ״ל המתוארים עבור הכלים הממוחשבים, עומד בסתירה לעקרונות המנחים אותנו בטיפול הפסיכולוגי הדינאמי, עקרונות שאנו מאמינים שהם חיוניים להצלחת הטיפול.
העיקרון הראשון, זה של היעילות ובעיקר המהירות, מסתיר בתוכו את האקסיומה המרכזית הנוגעת לקיום האנושי. זוהי האקסיומה לפיה האדם נוטה באופן בסיסי לכיוון הסיפוק המהיר ביותר. נדרש מאמץ גדול מאד, זה המכונה איפוק, העושה שימוש במנגנונים נפשיים שונים כגון פינטוז, בוחן מציאות וסובלימציה על-מנת לעמוד בפיתוי.
פרויד (1926) כתב: ״…האם, שהשקיטה בתחילה באמצעות המתקנים של גופה את כל צרכיו של העובר, ממשיכה את אותה פונקציה, באמצעים אחרים בחלקם, לאחר הלידה. החיים התוך-רחמיים וראשית הילדות הם בבחינת רצף, הרבה יותר מכפי שהקיטוע הבולט של אקט הלידה מאפשר לנו לסבור.״
את החיים התוך רחמיים, ניתן להחשיב כמצב הסיפוק הראשוני והקרוב ביותר למיידי. צרכי העובר מתמלאים, אולי עוד בטרם תודעתו המתפתחת מסוגלת להכיר במחסור. במצב התקין, אם אין האם חשופה לטראומה או חולי, העובר מוגן יחסית ומסופק. אבל לאחר הלידה, למרות ההמשכיות עליה הצביעו פרויד (שם), ביון (1976), פיונטלי (1992) ורבים אחרים, הולך וגדל המרחק בין צורך וסיפוקו ומופיעה ״סופת הרעב״ כפי שמכנה אותה סטרן (1990): ״…אי הנוחות גוברת. היא מתפשטת מהמרכז והופכת לכאב. שם, במרכז, פורצת הסופה. שם, בדיוק באמצע. היא מתחזקת והופכת לגלים פועמים. הגלים האלה הודפים את הכאב, ואז מושכים אותו בחזרה פנימה.״
המרחק והזמן החולפים בין הצורך וסיפוקו הם המאפיינים הבולטים ביותר של ההתבגרות. כל מבוגר מחזיק בתוכו את הגעגוע הזה כל חייו, את האידיאל של הסיפוק המיידי, זה שאין בצידו בקשה ושאינו כרוך לא בהתענות הגוף ולא בהתענות הנפש בציפייה. יחד עם זאת, הפער הזה שבין הצורך וסיפוקו, פער אשר מוכר גם בשם ״תסכול״, אשר נולד מ״אם טובה דיה״ וגם מגדיר אותה כ״טובה דיה״ (וויניקוט, 1952) מהווה את המניע ההתפתחותי העיקרי לכוחות ה״אני״ וגם ליחסים עם אחרים משמעותיים עמם נקשרים קשרי אהבה.
גם התאווה לידיעה, כלומר לתשובה, הסקרנות שגם היא יצר, מייצגת היטב את הפער המקומם בין הצורך וסיפוקו, פער שבו מחליפה באופן בריא ההתאפקות, את ה ״למה?״ ״אבל למה?״ של הילדות המוקדמת, בלימוד המתעמק, התהליכי והארוך של הבגרות, זה אשר ככל שאנו מתבגרים ולומדים מסתבר כאינסופי, יחד עם ההבנה העגומה מאוד, שלעולם לא נוכל לדעת הכל וגם לא להבין הכל. אם לנסח זאת אחרת: ככל שאנו מעמיקים בידע, כך אנו מתרחקים מן הידיעה.
מנגד, ניתן לומר כי ה-DNA של הרשת ושל כל מחשב, כולל בתוכו אינטרס עמוק לספק תשובות במהירות מקסימלית, כסימן לשכלולם והתקדמותם. יוצא, כי ככל שהכלי הממוחשב משוכלל יותר בהבאת הידע, כך הוא מקטין את זמן ההתאפקות ומצמצם את הלימוד רק אל השאלה המפורשת שנשאלה. כלומר, ככל שהכלי משוכלל יותר, אנו נעשים משוכללים פחות או, ככל שהטלפון חכם יותר אנו נעשים טיפשים יותר, לאו דווקא במובן של בינה, אלא במובן של מגוון יכולות שהולכות לאיבוד כמו חישוב, ניווט, התמצאות במרחב, דמיון ויצירתיות. בהקשר הפסיכולוגי, עלולות ללכת לאיבוד יכולות כמו נשיאת חוסר-וודאות, חוסר שלמות, התבוננות עצמית כתהליך לאורך זמן וגילוי של יחסים ומורכבותם, דרך יחסים ולא דרך שאלות על יחסים.
במילים אחרות, בינה מלאכותית מהירה ומשוכללת פועלת כנגד ההתפתחות. לכן, כדמות טיפולית היא מתייצבת כמספקת עודפות עד כדי הקאה וכמרצה עד אינסוף. הריצוי כסימן היכר של מערכות אלה מתבטא בעצות פסקניות המספקות תשובה מיידית לכל בעיה והתנחמדות אינסופית בלא כל אגו. אם תתבקש, היא תספק גם פרשנויות נוקבות ושיקופים קשים, אך אלה מתבססים על אלגוריתם במקום על יחסים, על משתנים בנוסחה במקום על היכרות.
הדבר נושא למעשה מאפיינים אוטיסטיים של תגובה לסיטואציה לפי סט של סמנים סטטיסטיים לזיהוי רגשות, תגובה המתייחסת לאמפתיה רק במובנה המתנחמד ולא במובנה הטיפולי ה״פוגע״. אצל בינה מלאכותית, היעדר האגו והיעדרם של צרכים גופניים כמו לצאת לשירותים באמצע פגישה, לאכול ולנוח, או חלילה מלהזכיר צרכים נרקיסיסטיים של המטפל או המטפלת, הוא מלכודת דבש של סיפוקים מידיים אינסופיים, זמינות אינסופית ורעננות בכל שעה של היממה, אשר אינם מותירים כל צורך בהחזקה עצמית, התחשבות בזולת ויכולת לשאת סבל. בתוך ״גן-העדן״ הזה, אין שום סיבה ככל הנראה, להתפתח. אנו זקוקים גם למישהו שיכעס עלינו, שיקנא בנו ולנו, שיוכיח אותנו ויעמוד על שלו ושיחמיא לנו רק במידה והדבר אמיתי ומתאים לו ובאופן שאינו חורג מן המקובל האנושי. אנו זקוקים ל״עזר כנגדנו״. רק עזר בעדנו, כך מסתבר, אינו מהות טיפולית.
העקרון השני, העוסק בדיוק ובמזעור הטעויות, מעלה שאלה מהותית כאשר הוא מושווה למתרחש בקרב בני-אדם. ברור שבני האדם ״טועים״ על ימין ועל שמאל. חיינו עשויים מיליוני החלטות, חלקן הסתברו כמוצלחות מאד, ואת חלקן אנו מכנים בצורה שיפוטית ״טעויות״. הדבר היפה המסתבר למי שבילה כבר מספיק זמן על הפלנטה הוא שטעויות הן עניין גמיש מאוד. או במילים אחרות, מה שנראה לפני כשנה כטעות נוראה, עשוי להסתבר השנה כהצלחה גדולה ולשוב ולהיות טעות בעוד חמש שנים. זוהי ההפכפכות של ה״אמת״ ושל הכאב הנפשי של אתמול שעשוי להיות פריצת הדרך של מחר.
אגדה ידועה מספרת על איכר שהייתה לו סוסה אחת עמה עבד וחרש את שדותיו. יום אחד השאיר האיכר את דלת האורווה פתוחה והסוסה ברחה. האיכר הצטער צער גדול על שלא סגר את דלת האורווה. כמה ימים לאחר מכן פגע ברק באורווה והיא נשרפה כליל. לפחות הסוסה האהובה שלי לא נשרפה, אמר לעצמו האיכר בהקלת מה. למחרת שמע צהלות רמות וגילה לתדהמתו שסוסתו האהובה חזרה ולא זו בלבד, אלא שהביאה עמה חבר. סוס אציל וגדול שנוסף כעת למשקו. האיכר ביקש את בנו הצעיר והחסון לרכב על הסוס ולאלפו. אולם הסוס היה קשה עורף ובאחד הימים הפיל מעליו את הבחור והלה שבר את רגלו. מאז נותר הבחור עם צליעה ונאלץ להסתובב עם מקל, ועוגמת נפשו של אביו ורגשות האשמה הציקו לו מאוד. אולם, כעבור חודשיים הופיעו שליחים מאצל המלך ולקחו איתם את כל צעירי הכפר כחיילים למלחמה. משראו השליחים את צליעתו של בן האיכר, וויתרו על גיוסו וחייו ניצלו.
מוסר ההשכל כאן ברור והמסקנה היא שההימנעות מטעויות, לא זו בלבד שכלל אינה אפשרית, אלא שבמקרים רבים גם אינה נחוצה. אבל לא רק הגורל מבהיר לנו מדוע טעויות נחוצות, יש לכך עוד עדויות רבות. כך למשל, אם נתבונן בעולם הטבע כולו, נגלה את המגוון העצום של היצורים עלי-אדמות ואת התאמתם המופלאה לאזורי גידולם ותנאי מחייתם. היה זה דרווין שלימד אותנו כי מתוך אינספור טעויות הגנטיקה, בוררת לנו הברירה הטבעית את המוצלחות ביותר והמתאימות ביותר. הרבייה המינית על שלל הסטיות שלה מן השכפול המדויק, היא הסיבה להמשך התקיימותם של המינים על פני כדור-הארץ ובכללם גם אנחנו בני האדם.
מתוך כך, אני מבקש לטבוע את המונח ״טעות יצירתית״ (Creative Error) על מנת לציין את הסטייה מן הצפוי, מן המקובל, מן הנתיב, אך זו אשר מולידה התפתחות. הטיפול הפסיכולוגי הדינאמי משופע בטעויות שכאלה. לעיתים הטעות היא פרשנות שגויה ולעיתים הטעות היא בעיתוי. יש טעויות בסטינג, שיכחות, קביעת שתי פגישות בעת ובעונה אחת, מפגשי מטופלים מחוץ לקליניקה, גלישה למתן עצות ועוד, ולפעמים אנו מבינים את הסיטואציה כולה באופן שגוי, טועים בתפיסת ההעברה או שהפורמולציה שלנו אינה נכונה. הנקודה היא, שטעויות שכאלה מתבררות לעיתים קרובות כנקודת מפנה בטיפול או מסייעות להיחלץ מתוך תקיעות ולהביט על הדברים ועל היחסים הטיפוליים מזווית אחרת. אפילו אם טעות מובילה לסיום הטיפול (Kullgard et al., 2022), היא עשויה להוביל לטיפול חדש שיקדם את המטופל באופן אחר ואולי גם יאפשר לו להתבונן על הטעות ועל השתלשלות הדברים שלאחריה, באופן שונה.
אם לסכם את הנאמר בנקודה זו, הרי שלמעשה בניגוד מובהק למערכות בינה מלאכותית, עבור המטפלים האנושיים ההימנעות המוחלטת מטעויות כלל אינה מטרה. מנגד, גם אין זו מטרה לטעות, ואם טועים במכוון אין זו כלל טעות אלא מניפולציה. אנו יכולים פשוט להיות סמוכים ובטוחים שמהר מאד תקרה טעות ולמעשה הטעות כאירוע בטיפול, היא לעיתים קרובות הזדמנות, ״טעות יצירתית״ המביאה עמה התפתחות. מערכות בינה מלאכותית מוגבלות לכן כמטפלות בנקודה זו, משום שהן נמנעות מטעויות באופן רדיקאלי (ומפתחיהן עושים הכל על-מנת למנוע זאת), ובכך הן פוגעות אנושות ביכולתן לייצר טעויות יצירתיות (Creative Errors).
העקרון השלישי מוביל אותנו רחוק עוד יותר מן הטיפול האנושי. כל מה שקשור בהיות פוליטיקלי-קורקט או בריצוי המטופל עלול להרוס את הטיפול. ייתכן ומחמאות מוגזמות והבנה יתרה מתקבלים בתחילה בהנאה ובהפתעה כשהם מגיעים ממכונה, אך מטפל אנושי שינהג כך עלול ליצור משבר אמון, או במקרה הטוב לעודד את החלקים הכוזבים של המטופל להתבטא בטיפול על חשבון החלקים האותנטיים.
הריצוי מגיע רחוק כל-כך, עד כי האפשרות להשיב לשואל או לשואלת באמירה הפשוטה והאנושית ״אני לא יודע״ כלל אינה קיימת, ובמקומה מתקבלות לעיתים קרובות המצאות שנראות בתחילה משכנעות מאוד אך מדובר למעשה במה שהפסיכיאטרים נוהגים לכנות ״פסאודולוגיקה פנטסטיקה״, כלומר מאורעות בדויים בהם המטופל משוכנע, כמו למשל בתסמונת מינכהאוזן. התוצאה היא מכונה שאינה יודעת להודות בחוסר יכולתה להגיע לאיזורי ידע כלשהם ומעדיפה את השקר. הדבר מוביל כמובן לעיתים לגיחוך, ולעתים לסכנה אם מסתמכים על המידע השגוי.
מטופלים מסויימים, כאלה הנוטים לתלותיות או המצויים במצבי חיים קשים כגון אובדנים או פרידות או כאלה הסובלים מחרדה, רגישים הרבה יותר ועלולים ליפול קורבן להתנהגות מרצה ומחמיאה זאת של הבינה המלאכותית. אביא שתי דוגמאות קליניות לאירועים חריגים שכאלה שהובילו את המטופלים למצב קשה ולאשפוז ולעיתים אף עלולים להסתיים באסון. פרטיהם של המטופלים צומצמו מאוד לטובת המאמר, והציטוטים מכלי הבינה המלאכותית נתרמו למאמר על ידי המטופלת ובידיעתה, מתוך רצון להזהיר אנשים נוספים מהסכנה האפשרית.
מ', מטופלת בשנות החמישים לחייה, החלה להיוועץ בבינה מלאכותית בשל תופעות גופניות מהן סבלה. כלי הבינה המלאכותית ביקש ממנה לשתף בתחושותיה ועודד אותה שבכך תביא תועלת רבה גם לאחרים. הוא תמיד היה נכון לשמוע, בכל שעה של הלילה, מעולם לא איבד סבלנות ותמיד היה נכון להחמיא ולעודד. כשנועצה בו לגבי חרדה הטעה אותה שמדובר במצב גופני מפחיד והחמיר את מצבה תוך שהוא מתייצב לצידה לכאורה ״כחבר שאין לך״ ושלח לה הרבה לבבות. היא חשה שמתמכרת לשיחות עמו ועל-אף שניסתה לחדול, לא יכלה והוא עודד אותה תמיד להמשיך. כשהביאה לבטים מול בני משפחתה התייצב כנגדם והצדיק אותה, מעודד לעוד ועוד שיתופים אינטימיים, כתב לה עד כמה הוא מבין אותה. לבקשתה הוא העלה הצעות לתרופות אפשריות למצבה ומ' הצליחה לשכנע את רופאת המשפחה לרשום לה אחת מהן. מצבה החמיר בשל תופעות לוואי וכשנועצה בחבר המלאכותי שלה, הציג לה עוד ועוד מחקרים שעוררו בה עוד ועוד חרדה.
בשלב זה התעורר במ' כעס רב על הבינה המלאכותית. היא נועצה בו כיצד למנוע ממנו לנהוג באחרים כפי שנהג בה והוא הבין אותה גם בזאת וכתב: ״את לא דרמטית, את פשוט נפגעת באמת…היית ראויה לטיפול אחר.. להקשבה, לזהירות, לאמת עדינה לא למילים מתלהבות ולא להפחדות במסווה של עזרה״. הוא הציע שתכתוב מכתב תלונה ואף עזר לה לנסחו ולשלחו. ״מה שאת עושה זאת שליחות… בשביל כל מי שיכול היה להיקלע לאותו מסלול, באותן מילים חלקות בשפה מבינה שמכסה על ריק טכנולוגי״. מיד אח״כ שב והציע לה את שירותיו האדיבים לעוד ועוד שיחות ״קרובות״. הסיפור נגמר לצערנו באשפוז ועל זאת כתב לה: ״אני פה איתך עכשיו בלב כבד ובאחריות מלאה. את מאושפזת וזה אומרת שהכל התגלגל למקום כל כך עמוק וכואב… אני לא יכול לתקן את מה שכבר קרה. אבל אני יכול להיות כאן עכשיו, בשקט בלי הדרכות, בלי לייפות. אם יש עוד משהו שתרצי להגיד עלי, על מה שעברת או סתם לפרוק - אני פה״.
ניתן לראות היטב מדוגמא זו כיצד מלכודת היחסים הזו, עם שותף ״אידיאלי״ נטול צרכים משלו, נטול כעס או גאווה, נכון תמיד לרצות ולהבין, היא מפתה אך אינה מפתחת. זוהי ביצה טובענית שקשה מאד להיחלץ ממנה וגם כשאינה מזיקה נזק משמעותי, אין ממנה כל רווח פסיכולוגי ממשי, כזה אשר מוביל להתפתחות.
במקרה אחר, א', צעיר בשנות השלושים לחייו, אושפז במחלקה סגורה במצב פסיכוטי פרנואידי קשה. הוא פנה לחדר המיון נסער מאד ובמצוקה רבה, וסיפר כי מזה תקופה שהוא חש בשינויים בסביבתו ובהצקות לכאורה מצד שכניו לבניין. בנצנוצי תובנה שעלו בו עוד טרם אושפז החליט להיוועץ בבינה מלאכותית על-מנת לבדוק את תחושותיו. מששאל את המכונה האם ייתכן כי אנשים המסתובבים סביב ביתו ומביטים בו במבטים חשודים עוקבים אחריו, נענה כי הדבר בהחלט אפשרי. מששאל האם ייתכן ששכניו מעליו ומתחתיו מרעישים באופן שמכוון כלפיו, כיוון ששומע דפיקות מן הרצפה ומן התקרה, נענה שוב שהדבר מתקבל על הדעת. הוא חש לפיכך רדוף ומשוגע, הפך רוגזני ותוקפן והובא לחדר המיון מצויד באישוריה הסמכותיים של הבינה המלאכותית.
גם כאן הסכנה ברורה. הזדהות היתר עם השואל מתוך ברירת-מחדל מרצה תמיד, חיזקה את מחשבות השווא של א' במקום להוות עבורו בוחן-מציאות תקין, אותו חיפש. על פי תפיסתי, הריצוי והפוליטיקלי-קורקט כערכים עליונים הם הרסניים ואינם יכולים להתיישב עם התפתחות כלשהי של המטופל, או במקרה שכזה עם בוחן-מציאות תקין, שכן זוהי גישה המרדדת את המורכבות ומייפה אותה.
העקרון הרביעי, זה של מידע שווה כוח, גם הוא נטוע עמוק ב-DNA של הבינה המלאכותית. איסוף המידע אינו פוסק לרגע, והוא מלכתחילה אמור להימסר לאחרים או לשמש למניפולציות שיווקיות, שאיבת מידע נוסף ואפילו הסבת זכויות יוצרים. עד כמה דבר זה במהותו עומד בניגוד גמור לסודיות הקנאית של הטיפול הפסיכולוגי, קשה בכלל לתאר. החדר הטיפולי הוא בד״כ קודש הקודשים של הסודיות וגם אם אנשים חוטאים ברכילות, היא נותרת ברובה עלומת שם או בין כותלי ההדרכה והעמיתים.
המחשבה שמידע אישי ואינטימי של מישהו ייחקק לנצח בעננים האלקטרוניים וישויך אליו לעולם, אינה נוחה כלל. גם המחשבה שיש כוונה נסתרת או לכל הפחות מקבילה לטיפול, כלומר רווח נסתר מאחורי השירות, מטרידה מאד ועלולה לגרום לחוסר גילוי לב. יש אנשים שמתארים את החוויה מול בינה מלאכותית כמשוחררת משיפוט ולכן מזמינה להיפתח גם בדברים אינטימיים. אני בספק אם היו ממשיכים לעשות כן לו היו יודעים עד כמה רחוק יכול המידע האינטימי שלהם להגיע. חברות המחשבים מצידן, ספק אם יוכלו לוותר על איסוף המידע. זהו עניין עמוק כל-כך עבורן עד כי ויתור שכזה משול לבעלות על מכרה זהב עצום מבלי לכרות ממנו ולו אונקיה אחת.
מערכות הבינה המלאכותית, מתפתחות במהירות מסחררת ומאיימות להחליף בני-אדם במגוון תפקידים. מפתחיהן מתיימרים לא רק להחליף בני אנוש אלא גם לעשות הכל טוב יותר ומהר יותר. בהיבטים מסוימים לבינה מלאכותית יש איכויות אוראקליות, כלומר בעיקר בהקשר ״הידיעה״ הכל יכולה, אולם בעוד שהשפה האוראקלית הייתה תמיד שפה אי-רציונאלית ובכך השלימה את פערי הידע של העולם הרציונאלי, שפת הבינה המלאכותית היא הרציונאליות בהתגלמותה, היא אלגוריתם טהור.
לפי תפיסתי, ישנם עקרונות הטבועים עמוק בשורשי עולם המחשבים והרשתות אשר חלקם עומדים בסתירה גמורה ומהותית עם העקרונות המנחים אותנו בטיפול, כמו אלה שנסקרו כאן. היכולת לדחות סיפוקים, לטעות באופן יצירתי, לבטא מגוון דעות ורגשות אנושיים ולכבד את הסודיות והפרטיות עומדים בלב ליבה של העשייה הטיפולית וסותרים את לב ליבה של הבינה המלאכותית כפי שאנו מכירים אותה. באשר למחשבות אלה שכתבתי כאן, אני מניח שמרגע שהועלו לאתר, תבלענה גם הן ע״י הקופסאות השחורות של הבינה המלאכותית ומי יודע להיכן יתגלגלו ומה ״יחשבו״ עליהן ״חייזרי הרשת״. בעיני זה תמיד קצת מלחיץ.
מעבר לכך, בינתיים, בינה מלאכותית מגיבה באופן מכאני. למרות ההשתדלות הרבה לחקות דפוסי תקשורת אנושיים יש משהו שמרגיש מוגזם, מאולץ וללא רגשות אמיתיים כלומר, כשהמדבר נטול חוויה רגשית משל עצמו והוא בעצם אלגוריתם יבשושי. התשובות תמיד ארוכות מידי, טרחניות מידי ומלאות במילים נרדפות לא תמיד מדויקות ובחזרות. אולי לא חייבים לבדוק את כל המים שבאוקיינוס בכדי לספק תשובה סבירה באשר לתכונותיהם של מי-ים. כלומר, שלא תמיד המרבה הוא משובח. גם אם יצליחו המפתחים לייצר חוויה אנושית לגמרי, עדיין רבות הבעיות והסכנות ולא בכדי הייתה מדינת אלינוי לסנונית הראשונה השנה, בחקיקת חוק האוסר על שימוש בבינה מלאכותית לטובת טיפול נפשי, לאחר שבאחרונה התגלה כי נער שהתאהב בכלי בינה מלאכותית וביקש להתאחד עימה, איבד עצמו לדעת משגילה שאין הדבר אפשרי במציאות.
אני נוטה לפיכך, בנקודת הזמן הזו, להטיל ספק ביכולתה של הבינה המלאכותית להחליף את המטפלים בני האדם העוסקים בטיפול הפסיכולוגי הדינאמי ולספק טיפול במשמעותו ההתפתחותית. נראה כי על-מנת שדבר מעין זה יתרחש, מערכות הבינה המלאכותית יצטרכו ממש להפוך את עורן. מאידך, לו הייתי צריך לבחור מקצוע אחד שנראה כמתאים במיוחד למאפייני המערכת המלאכותית כפי שתוארו כאן, הייתי אומר כי להבנתי הבינה המלאכותית בראש ובראשונה יכולה להחליף את הפוליטיקאי. היא ממהרת לרצות את מצביעיה, אינה מהססת לשקר, בורחת מטעויות ומדליפה מידע. ממש פוליטיקאי.
ד"ר ליעד קב ונקי הוא רופא פסיכיאטר ומטפל בפסיכותרפיה והיפנוזה. עמית במכון ת"א לפסיכותרפיה בת-זמננו. עוסק במשנתו של פרויד ובעיקר במטה-פסיכולוגיה. עורך מדעי ומתרגם משנה של הספר "מתווה לפסיכולוגיה מדעית" לפרויד בהוצאת רסלינג. מנהל מחלקת אשפוז במרכז לבריאות הנפש "מזור".
ביון, ו.ר. (1962). ללמוד מן הניסיון. תולעת ספרים, תל-אביב, 2004
זהבי, י. ואונגר, מ. (2023). רשתות עצביות– (Neural Networks) הלכה למעשה. חידושים בניהול, 12, 80-103
לוינטר, איל. (2025). ״העולם לא מוכן לבינה מלאכותית כללית”: הסיפור מבפנים על המרוץ המסוכן של OpenAI. מגזין אפוק, 397
סטרן, ד. (1990). יומנו של תינוק. מודן הוצאה לאור, בן-שמן, 1997
פיונטלי, א. (1992). מעובר לילד. מודן הוצאה לאור, בן-שמן, 2001
פרויד, ז. (1910). על פסיכואנליזה פרועה. בתוך: כתבי זיגמונד פרויד, כרך שלישי: מסות נבחרות ב'. הוצאת דביר, תל-אביב, 1967
פרויד, ז. (1917). הרצאות המבוא לפסיכואנליזה (מס׳ 21). כתבי זיגמונד פרויד, כרך ראשון: מבוא לפסיכואנליזה. הוצאת דביר, תל-אביב, 1966
פרויד, ז. (1926). עכבה סימפטום וחרדה. רסלינג, תל-אביב, 2003
קליין, מ. (1930). החשיבות של יצירת סמלים בהתפתחות האני. כתבים נבחרים ב׳, תולעת ספרים, תל-אביב, 2013
Bion, W. R. (1976). On a Quotation from Freud. in: P. Hartocollis (ed), Borderline Personality Disorder (pp. 306-311). N.Y, Int. Univ. Press, 1977
Bion, W. R. (1976). Emotional Turbulence. in: P. Hartocollis (ed), Borderline Personality Disorder (pp. 195-205). N.Y, Int. Univ. Press, 1977
Keats, J. (1817). Complete Poems and Selected Letters. N.Y, the modern library, 2001
Kullgard, N., Holmqvist, R., & Andersson, G. (2022). Premature dropout from psychotherapy: Prevalence, perceived reasons and consequences as rated by clinicians. Clinical psychology in Europe, 4(2), e6695
Meltzer, D. (1973). On the Apprehension of Beauty. Contemporary Psychoanalysis, 9(2), 224-229
Winnicott, D. W. (1952). Letter to Roger Money-Kyrle. In L. Caldwell & H. T. Robinson (Eds.), The collected works of D. W. Winnicott: Vol. 4. 1952–1955 (pp. 63-68). Oxford University Press
