צוות בטיפולנט
ושה היא רגש אוניברסלי שמתעורר בנו לאור מבט (אמיתי או מדומיין) שרואה את פגמינו, והיא מלווה אותנו במהלך חיינו ובחדר-הטיפולים, באופנים אדפטיביים וממאירים. בושה, לרוב, מציפה את לחיינו בסומק עז, ומעלה בנו "דחף להתחבא" מפני האחר או האחר שבתוכנו. באיזה אופנים המטופלים שלנו מתחבאים מפנינו?
ראשית, ישנם מטופלים שכלל לא פונים לטיפול בשל הבושה מחשיפת הקושי שלהם והסטיגמה הכרוכה בכך. שנית, גם מטופלים שנמצאים בטיפול לעיתים לא חושפים אינפורמציה משמעותית בנוגע לסימפטומים שלהם בשל תחושת בושה - דבר שמשפיע על הטיפול בהם. בסיכום המערכת בושה והימנעות מחשיפה בפסיכותרפיה למאמרם של הוק וברניס (2005), מתואר כיצד במחקרם החוקרים בחנו את נטייתם של מטופלים להימנע מחשיפה עצמית, את הקשר בין נטייה זו לבין חוויות של בושה ואת השפעתה על יעילות הטיפול.
הבושה גובה מחיר כבד מבחינה רגשית, ויכולה לתרום ליצירת פתולוגיות נפשיות. דוגמא מעניינת לכך מובאת בתקציר המערכת למאמרם של כריס ועמיתיו (2000) בושה, כעס והתעללות בילדות כמנבאים פוסט טראומה, בו מודגש המקום המרכזי של הבושה בהתפתחות PTSD.
כיצד נוכל לסייע למטופלינו ללמוד להיות עם חווית הבושה שלהם? בתקציר הפרק "האישיות הנרקיסיסטית" בספרה של מקוויליאמס (1994) יש דיון במתודה הטיפולית שיש לנקוט עם מטופלים נרקיסיסטיים, שנוטים לחוש בושה וצרות עין כחלק מניסיונם לשמר את הערך העצמי שלהם. מקוויליאמס מציעה כי יש ערך טיפולי רב למתן אמפתיה, והפניית תשומת ליבם של מטופלים אלה לכשלים של המטפל. מזווית אחרת, ד"ר בן שחר וד"ר איב אלון (2012) מתייחסים במאמרם טיפול ממוקד אמוציות בדיכאון וחרדה חברתית לחשיבות של מגע המטופל עם רגשות ראשוניים כמו בושה בתוך קשר טיפולי בטוח, על מנת לאפשר לו להיות בקשר עם צרכיו האמיתיים ולסייע לו לשנות תגובות רגשיות לא-אדפטיביות. כמו כן, ד"ר אלינוער פרדס (2013), במאמרה "כולנו זקוקים לחסד": על חמלה עצמית מתארת מתודה של התבוננות על עצמנו בצורה חומלת כמאפשרת לנוע יותר מהר מחווית התקיעות של רגשות קשים כמו בושה.
התייחסות מעניינת נוספת לעבודה טיפולית עם בושה מובאת בתקציר מאמרו של סטולרו (2011) לעבר הרחבת האותנטיות: מבושה לעבר אשמה אקזיסטנציאליסטית, דיכאון וחרדה ואבל, שכוללת את התייחסותו לאופן בו הבושה מפגישה את האדם עם תחושת הפגימות שלו מול מבטו של האחר, כלומר, היותו שבוי שלו. הכרה בכך יכולה לדעתו לסייע לאדם להכיר את המקומות הלא אותנטיים בו, היכן שאינו שייך לעצמו, ולהיות בתנועה לעבר לקיחת בעלות על קיומו. דרך זו מלווה בתהליך של חווית אשמה אקזיסטנציאליסטית, דיכאון, חרדה ואבל.
