צוות בטיפולנט
כתב עת מקצועי לפסיכותרפיה 13/19
צילומים מהכנס "אני כואב משמע אני קיים":
פרספקטיבות תיאורטיות על כאב וסבל
מקומו של הכאב במודל ה-ACT | כאבו הנפשי של המטפל – זווית אישית | כאב, משמעות ומורשת הטרגדיה | כאב, אימה והתפתחות בחשיבתו של ביון | המיתוס הפוסט-מודרני של האמן המתייסר
בתחילת החודש התקיים במכללה האקדמית תל אביב-יפו יום העיון "אני כואב משמע אני קיים", מטעם מכון מפרשים לפסיכותרפיה, אשר בחן את נושא הכאב מנקודת מבט פסיכולוגית ותרבותית. בהיותו חוויה אנושית ראשונית ומהותית, מושג הכאב מעלה שאלות רבות אשר מהדהדות גם בשיח הטיפולי. כמו כן, ולצד התייחסות לכאב מתוך מודל ה-ACT, אשר נחשב למודל מרכזי בתחום זה, ההרצאות בחנו מיתוסים ונרטיבים של כאב באמנות ובספרות. בגיליון זה בחרנו לשלב הרצאות מיום העיון לצד מאמרים מרתקים העוסקים בחוויית הכאב הנפשי בפסיכותרפיה.
נפתח בהרצאתו של אור פרי מיום העיון, על מקומו של הכאב במודל ה-Acceptance Commitment Therapy. בהרצאה הדגים פרי כיצד הניסיון להימנע מכאב באזורים שונים של חיינו מצמצם את יכולתנו ללמוד ולהתפתח כבני אדם, והסביר כיצד מודל ה- ACT המתבסס על הבנה זו, מנחה אותנו מה לעשות עם כאב כאשר הוא מופיע בחדר הטיפולים.
נמשיך עם המאמר כאבו הנפשי של המטפל – זווית אישית מאת מנואלה פלמינג. פלמינג שמה דגש מיוחד על עבודה עם העברה נגדית, חלומות וביטויים אחרים של כאב נפשי של המטפל. במאמרה, היא מבססת את החשיבות שבהכרה בכאבנו כמטפלים, ומעלה את השאלה מתי יש להביא כאב זה לחדר הטיפולים באמצעות פורמולציה פרשנית.
ד"ר יאיר ליפשיץ הרצה גם הוא ביום העיון של מכון מפרשים אודות כאב, משמעות ומורשת הטרגדיה. דרך גלגוליו השונים של מונח הטרגדיה ובחינת האופן בו אנו "צורכים" את הכאב במדיום התרבותי, ניסה ליפשיץ להדגים כי לעתים הריפוי מתרחש באמצעות עיסוק בכאב, ולעתים דווקא באמצעות הסירוב לו.
עבור רבים, כמעט ואין הוגה המזוהה יותר עם עיסוק בכאב ובמשמעויות התרפויטיות שלו מאשר וילפרד ביון. אנו מזמינים אתכם לעיין בסקירת הכנס "כאב, אימה והתפתחות בחשיבתו של ביון" שהתקיים בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת"א. ההרצאות השונות, ביניהן אלה של אתי לנדאו ואגי משעול, התבוננו בכאב ובסבל מתוך חשיבתו הקלינית של ביון, אשר רואה בהם חלק בלתי נפרד מתהליך הצמיחה הנפשית.
נסיים עם הרצאתו של ד"ר דיוויד גרייבס, אשר עסקה במיתוס הפוסט-מודרני של האמן המתייסר. בהרצאה בחן גרייבס את השינויים שעבר מושג האמן המתייסר לאורך השנים, וניסה להקביל בין יחסנו להתייסרות וחיפוש משמעות באמנות לבין יחסנו התוך נפשי לכאב ומתן פשר לחוויותינו.
