חיפוש

מעבדות לחירות פנימית: התחדשות בעמדה הטיפולית

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

כתב עת לפסיכותרפיה 16/19

אקט החופש של האנליטיקאי כגורם שינוי תרפויטי | טיפול רגיש מגדר בגברים: מיחסי אובייקט ליחסי סובייקט | דיאלקטיקה והפעולה הטיפולית בפסיכואנליזה | גלות נפשית ופרט בחברה: קליין ואנחנו

מעבדות לחירות פנימית: התחדשות בעמדה הטיפולית

חג הפסח מכיל בתוכו אין ספור נרטיבים ומשמעויות סימבוליות בתרבות הישראלית. בעת שאנו תרים בבית לאורו של נר אחר שאריות חמץ, מזמינה אותנו המסורת לבחון גם את חדרי הלב ולבער בהם שאריות עבדות שאולי דבקו בנפשנו. בעת שאנו לוקחים חלק בניקיון הפסח, אנו מוזמנים לנקות גם את תודעתנו מכבלי העבר. בעת שאנו קוראים בהגדה, מצווה עלינו בכל דור ודור להמשיך ולראות את עצמנו כאילו אנחנו הם היוצאים ממצרים. תחת התבוננות זו, היציאה מעבדות לחירות הופכת להיות אקט פרטי שמבצע כל אדם בדלת אמותיו. לכבוד חג הפסח, בחרנו להתרכז בגיליון הנוכחי בהזמנה הזו, ולברך אתכם ואת עצמנו, שנצליח לצאת מעבדות לחירות פנימית. אספנו כאן, הרצאות ומאמרים מעוררי השראה, אשר באופנים שונים מציעים פרספקטיבה חדשה על העמדה הטיפולית. למעשה, בברכת חג שמח אנו מאחלים לכם בחג הזה תנועה בין חשבון נפש להתחדשות.

נפתח בסיכום למאמרו המצוין של נוויל סימינגטון, אקט החופש של האנליטיקאי כגורם שינוי תרפויטי. במאמר זה מנסה סימינגטון לתאר, לאפיין ולהדגים באמצעות מקרים קליניים את התופעה החמקמקה אותה הוא מכנה 'The x-phenomenon'. המושג מתייחס לרגעים בטיפול הפסיכואנליטי, בהם המטפל מצליח לייצר אקט שמגיע מתוך חופש פנימי ולא מתוך המערכת הממוזגת עם המטופל. לטענתו של סימינגטון, רגעים אלו אוצרים בתוכם חשיבות אדירה ומובילים לשינוי תרפויטי אצל המטופל.

נמשיך עם סקירת ערב העיון המרתק, "טיפול רגיש מגדר בגברים: מיחסי אובייקט ליחסי סובייקט". הערב התקיים במסגרת סדרת ערבים קליניים בנושא מגדר ומיניות, של הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ולפסיכותרפיה התייחסותית. בערב הרצה תמיר אשמן על הסללה מגדרית, ויסות רגשי גברי ועל העמדה הטיפולית שבעיניו יש לתפוס כאשר מטפלים בגברים. לאחר הרצאתו ד"ר שרון זיו ביימן התדיינה על רעיונותיו והציעה את התייחסותה לנושא.

מאמר נוסף אשר מציע התבוננות וחשיבה מחודשת על העמדה הטיפולית הוא דיאלקטיקה והפעולה הטיפולית בפסיכואנליזה, מאת ארווין הופמן ובסיכומה של ילי כהן. המאמר דן במתח בין הנורמות המקצועיות כפי שהתעצבו במסורת הפסיכואנליטית, ובין הצורך של המטפל במבע אותנטי על מנת לאפשר קשר הדדי ואמפטי עם המטופל. ביחס למתח הזה הופמן מציע עמדה דיאלקטית ונוגע בשאלה רלוונטית וחשובה – כיצד נתריס, באופן ספונטני ויצירתי, כלפי המסורת, כאשר צומחת מסורת חדשה שבבסיסה עומד העיקרון של התרסה ופעולה ספונטנית?.

נסיים עם הרצאתה של פרופ' יולנדה גמפל אודות גלות נפשית ופרט בחברה: קליין ואנחנו, מן הכנס "מאה שנות פסיכואנליזה קלייניאנית". גמפל ביקשה לטעון בהרצאה כי אמנם נהוג לחשוב על הגלות כמושג האוצר סבל וניתוק אך למעשה, הגלות היא מצב הכרחי בכדי לחולל חוויה סובייקטיבית של חירות. להבנתה, במצב של גלות, סבל ומצוקה מותמרים לתנועה הנדרשת לצורך צמיחה נפשית. לאור הצעתה אנו נדרשים לחשוב מחדש על העמדה הטיפולית ביחס לחוויות של גלות ופרידה ועל האופן בו נדבר אותן בחדר הטיפול.