חיפוש

צרות עין, ערך עצמי ופחד מנפרדות: תקציר מאמרו של Colman

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מאמר זה מציע דיון ביקורתי ברעיונותיה של קליין בנושא צרות עין, ובתפיסתה אותה כרכיב מולד הקשור בכוחות הרסניים. Colman מציע במאמר כי צרות עין היא תוצאה הגנתית של דיאדת אם-ילד בה הצורך של הילד באשליית האומניפוטנטיות אינו נענה. כתוצאה מכך, הילד חווה חסר במשאבים פנימיים אשר יאפשר לו לשאת את קיומו כסובייקט נפרד. צרות עין מתעוררת מתוך תחושת חסר זו אשר מייצרת פנטזיה מפצה של אחר מספק-כל אשר שולט במשאבים והאיכויות הדרושים לגישור על הפער. כאשר הפער נחווה כבלתי נסבל נוצר צורך הרסני ומשחית לשלול אותו. כלומר, Colman מציע זווית לפיה היבט זה של צרות העין הוא הגנה ולא ביטוי לדחף הרסני ראשוני.

Colman מציע כי הבסיס לדיון בקשר בין צרות עין לבין נפרדות הוא תחושת חוסר המותאמות והחסר, התחושה של חסר עמוק בבעלות על איכויות טובות הנתפסות כחיוניות ליכולת לקיים חיים מספקים. Colman מציע כי מאחר ורגשות אלו נורמליים ואוניברסליים כל כך, תחושת החסר בהם אינה זוכה לתשומת לב מספקת על אף מרכזיותה בחווית צרות העין. מרבית ההתייחסויות לקנאה מתמקדות בהיבט ההרסני והמשחית אותו Colman תופס כמשני לתחושת החסר.

תחושת החסר מתקיימת תמיד ביחס לאחר אשר נתפס כמחזיק את הדבר הנחשק. כולנו משווים את עצמנו, מקנאים וחווים תחושות חסר, אך בעוד שכל דחף הרסני מקורו בתחושת חסר- תחושת חסר אינה מובילה בהכרח לצורך בהשחתה. בין אם מושא הקנאה מותקף ובין אם לא, קנאה מלווה תמיד גם בפגיעה בערך העצמי. מאחר וקנאה מבוססת תמיד על השוואה לאחר, היא קשורה גם בהיעדר נפרדות- היכולת להעריך את ייחודיות העצמי כאדם נפרד השונה מאחרים על אף שהוא מחובר אליהם. במאמר זה Colman מבקש לדון בקשר בין צרות עין, ערך עצמי והיכולת לשאת נפרדות, ומקשר אותה לנפרדות טרם זמנה אשר מייצרת תנאים המגרים את היווצרות צרות הין. בכך, Colman מציע מודל לפיו צרות עין קשורה ביחסי אובייקט, ובפרט ביחסי אם-תינוק, ואינה מהווה גורם מולד.
קליין ראתה צרות עין כגורם מולד המביא לפגיעה בערך העצמי ולחוסר יכולת לשאת נפרדות, ולא כגורם הקשור בהם או נובע מהם. היא קישרה את צרות העין לדחף ההרסני האינסטינקטואלי ולכן לא ראתה סיבה לחקור את מקור צרות העין מעבר לכך. לתפיסתה, התינוק חווה את השד כמקור הטוב, הזנה והחיים עצמם ולכן קשר טוב עם השד חיוני לביסוס תחושה של עצמיות טובה. תחושת העצמי הטוב מתבססת דרך הפנמת השד באופן שמאפשר בניית אובייקט פנימי המהווה את ליבת האגו. בהתאם, פגיעה ביחסים עם השד מביאה לפתולוגיות חמורות. קליין המעיטה באופן יחסי בחשיבותם של גורמים חיצוניים, והציעה כי צרות עין המתבטאת ברצון של התינוק לנכס לעצמו את השד מופנית אל השד באופן טבעי ומולד הנובע מתפיסתו כמקור כל הטוב. גם עוצמתם של רגשות צרות העין מושפעת לטענתה של קליין מגורמים מולדים ולא מנסיבות חיצוניות.

קליין הבחינה בין קנאה, צרות עין וחמדנות. קנאה קשורה בסיטואציה משולשת ושונה באיכותה מצרות עין בכך שהיא מבוססת על אהבה ומפחד מאובדן אהבת האובייקט האהוב (הסיטואציה האדיפלית). ההבחנה בין חמדנות לצרות עין מבלבלת עוד יותר מאחר ושתיהן מבוססות על הרצון לנכס דבר מה לעצמי. עם זאת, בחמדנות הדגש הוא על לקיחת הטוב בלי קשר למה שיקרה לאובייקט ואילו בצרות עין מתקיים צורך לא רק לשדוד את האובייקט אלא גם להשחית אותו על ידי העברת חלקים רעים של העצמי אל תוכו. כלומר, חמדנות קשורה בהפנמות וצרות עין בהשלכות. קליין ראתה בהיבט המשחית היבט המבחין בין חמדנות לבין צרות עין וחנה סגל (1973) הציעה כי במסגרת צרות עין יש רצון להיות טוב כמו האובייקט, אך כשדבר זה אינו מתאפשר- מתעורר צורך להרוס את הטוב שבאובייקט ולהסיר את מקור רגשות צרות העין. עם זאת, קליין ראתה בדה-ולואציה של האובייקט הגנה מפני צרות עין. הבחנה נוספת בין חמדנות לצרות עין יכולה להיות הבחנה לפיה בחמדנות יש רק רצון להבליע את מה שהאובייקט יכול לספק, ואילו בצרות עין מתקיימת משאלה להבלעת האובייקט כולו.

אחת מתוצאות הדה-ולואציה הנובעת מצרות עין הבאה לידי ביטוי בהעברה בטיפול היא התגובה הטיפולית השלילית. זאת, כתוצאה מכך שמטופל מתקיף והורס כל דבר טוב שהמטפל מציע לו. היבט זה יכול להתבטא באופן בולט מאוד גם בטיפול זוגי, כאשר בני הזוג צרי עין זה כלפי זה ומכחישים באמצעות צרות העין את תלותם זה בזה. הם מאוימים מהאפשרות של קרבה אך מבועתים עוד יותר מהאפשרות של בידוד. בכל אחת מהדרכים, הם מסתכנים במציאת עצמם תלויים באדם אחר אשר הם מפחדים שלא יהיה זמין לצורכיהם ואף ינצל ו/או ינטוש אותם.

הקשר בין צרות עין ופחד מתלות זוהה על ידי רוזנפלד, אחד ממשיכיה הבולטים של קליין.

על אף שצרות עין היא גורם משמעותי ביחסי ההעברה, לא ברור האם הפחד מתלות נובע מצרות העין שהוא מעורר, או שצרות העין מייצגת משאלה לביטול התלות על ידי השגת בעלות על השד. המשאלה להיות שד שמזין את עצמו היא משאלה נרקיסיסטית-אומניפוטנטית, ורוזנפלד הציע כי יחסי אובייקט נרקיסיסטיים-אומניפוטנטיים הם בחלקם הגנה מפני הכרה בנפרדות בין העצמי לאובייקט. הם מערבים הזדהות עם האובייקט באמצעות השלכות והפנמות הגורמות למטופל לחוש כי הוא האובייקט והאובייקט הוא הוא.
רוזנפלד מציע כי הכרה בנפרדות מערבת אימה כפולה: המטופל נמצא בין תלות לצרות עין והאסטרטגיה ההגנתית בה הוא נוקט היא ניסיון להתמזג עם האובייקט כדי להימנע משתיהן. נפרדות זו נתפסת כמציאות אליה על המטופל להסתגל בסופו של דבר כדי לפתח עם המטפל יחסי תלות חיוביים להם הוא זקוק, גם כאשר הנרקיסיזם שלו דוחה אותם. זוהי עמדה מנוגדת לרעיונותיהם של קוהוט וויניקוט אשר הדגישו את הצורך של התינוק באובייקט אשר יעודד את אשליית היעדר הנפרדות. רוזנפלד מדגיש את רעיון הנרקיסיזם ההרסני, אשר שונה באופן מהותי מרעיון הזעם הנרקיסיסטי של קוהוט לפיו זעם נובע מכשלים אמפתיים. נרקיסיזם הרסני, לעומת זאת, הוא חלק מאישיות המטופל המכוון להרס הטוב, האכפתיות והאהבה ביחסי האובייקט, או הכמיהה ליחסים מסוג זה. הנרקיסיזם ההרסני אינו מופנה רק כפי האובייקטים אלא גם פנימה, כך שהוא תוקף והורס חוויות טובות ולכן גם את האפשרות לבניית אובייקט פנימי טוב שיהווה בסיס לאגו חזק ומכיל. כך, ההתקפות הקנאיות דרושות כדי לשכך את חווית הקנאה.

Colman מבקר את קליין וממשיכיה וטוען כי לא הבחינו באופן מספק בין פנטזיה למציאות. טענתו, תינוק עשוי להאמין כי השד הוא מקור כל הטוב כחלק מפנטזיה ארכיטיפית/אינסטינקטואלית המושלכת אל החוויה המציאותית של ההאכלה הטובה. בהיעדר חוויה טובה ממשית, הפנטזיה הארכיטיפית נותרת בלתי מתווכת ונצבעת על ידי חוויה שלילית ולא חיובית באופן שיוצר בלבול בין טוב ורע. במצב זה, במקום שתיווצר חוויה ממשית של שד טוב אשר ממתנת את הפנטזיה האידיאלית הארכיטיפית, נותרת פנטזיה של שד מושלם המהווה תחליף לחוויה הטובה הממשית. פנטזיה זו רוויה באיכויות הרודפניות של חוויות החסך, ההזנחה וכד' הממשיות. Colman מציע כי פנטזיה זו של שד מושלם אשר מצוי תמיד מוץ להישג היד היא שמעוררת צרות עין, ולא השד הטוב. עמדה זו תואמת את תחושת חוסר הערך והפגימות אשר נלוות פעמים רבות לצרות עין.

זווית ראייה נוספת להבנת צרות העין מתמקדת בכאב הנפשי הנלווה להכרה בנפרדות. ככל שהחסר גדל, כך מתמוססת תחושת הטוב ומפנה את מקומה לפנטזיה על אחר אשר מחזיק בכל הטוב ועל עצמי אשר אין לו דבר. זאת, בניגוד למצב בו זמינותן של חוויות חיוביות מאפשרת תחושת טוב וערך המוחזרות אל העצמי.

Colman תומך בתפיסתה של קליין לפיה האם היא מושא התשוקה הראשוני המיוצג על ידי הקשר של התינוק עם השד. אך ההיבט המשמעותי הוא האם חוסר הזמינות של השד היא הפנטזיה של התינוק לעומת מצב בו תחושה זו, וצרות העין שהיא מעוררת, נוצרות על סמך ההתנסות הממשית בדיאדת הורה-ילד.

Colman מדגיש כי צרות עין אינה נובעת באופן "נקי" מכישלון אימהי, ומתמקד בתחושת המרחק בין האם לילד הקשורה בטבע היחסים הנרקמים בין האם לתינוק עליהם שניהם אחראיים. מחקרים רבים מצביעים על כך שכבר מגיל צעיר מאוד תינוקות הם שותפים אקטיביים ותגובתיים ביצירת אינטראקציית האם-ילד, בהסתגלות אליה ובהכוונתה. ממצאים אלו אינם סותרים את האמונה בדבר אי נפרדותו של התינוק מאחר ומדובר בחוויה אשלייתית השונה ממה שמתרחש בפועל בין האם לתינוק: תצפיות מעידות על חשיבות התאמתה של האם אל התינוק כך שיוכל לגלות את יכולותיו. לצד זאת, תינוקות מסוימים עשויים להיות קשים יותר לסיפוק באופן מולד, ואחרים עשויים להיות בעלי קשיים מיוחדים המצריכים סבלנות או יצירתיות ייחודיות מאימהותיהם.

גם בהקשר הטיפולי, Colman מדגיש עד כמה נוכחות המטפל כזולתעצמי והתאמתו לצורכי המטופל חיונית, ומציין כי כישלונות בהקשר זה הם בלתי נמנעים ואף מהווים פתח ללמידה. לדוגמה, הוא מתאר מטופלת אשר היתה רגישה ביותר לכל רעש או הפרעה, בן אם היה מדובר ברעשים חיצוניים ובין אם היה מדובר בפירושים של המטפל. על אף הזהירות הניכרת ש- Colman הקט בהתערבויותיו, הוא חש תמיד כי הוא אומר דבר מה שאינו במקום והניח כי דפוס זה משקף את חווית הינקות של המטופלת כתינוקות שהציבה בפני אמה דרישות בלתי רגישות בהן האם, מסיבות שונות, לא יכלה לעמוד. רק דפוס הניסיונות הכושלים להגן עליה מפני הפרעות אפשר הכרות מעמיקה עם חוויה נפשית זו ואפשר להעניק לו משמעות. Colman מדגיש כי במצב זה, פירוש של התנהגות המטופלת רק כניסיון לשלוט בו אינו מספק, וכך גם פירוש של נסיגותיה השותקות לאחר הפרעה כהתקפה על היעדר האומניפוטנטיות של המטפל (עקב חוסר יכולתו לתת לה בדיוק את מה שהיא זקקה לו). פירושים מסוג זה היו מחזקים את תחושת חוסר הערך והייאוש של המטופלת. הצורך של המטופלת בשליטה אומניפוטנטית הוא לגיטימי, גם אם יביא לאכזבה. אף דיאדת אם-תינוק אינה יכולה להיות מתואמת באופן מושלם ובמקום זה תמיד תתקיים תושה מכאיבה של פער בין העצמי לאחר, ובפער הזה עלולה להתעורר צרות העין. כאשר הפער הנחוויה בין העצמי לאחר המואדר גדל עד כדי כך שמתפתחים מנגנונים הגנתיים המכוונים להגנה על העצמי מפני אימת הבידוד ואי-האינטגרציה שנלווית לה- נוצר מה שרוזנפלד כינה ארגון נרקיסיסטי אומניפוטנטי המאופיין ברמות גבוהות של צרות עין. במקרים אלו חשוב לזכור את היבט ההגנה על העצמי הממלא תפקיד חיובי חשוב לצד התפקיד ההרסני אשר עלול לסכן את האגו.

ביבליוגרפיה

Envy, self-esteem and the fear of separateness. Colman, Warren. British Journal of Psychotherapy, Vol 7(4), 1991, 356-367.