רני לוי
היא עוברת במסדרונות המרפאה חיוורת כמו רוח רפאים. בישיבות הצוות, וכשהיא נדרשת להציג מטופל, משהו באופן ההתנהלות שלה אינו כרגיל, והיא נראית כמו אדם מרוחק, עייף ונטול מוטיבציה. היא עושה את עבודתה בדרך כלל בצורה מספקת, אך משהו חסר, משהו מאד מהותי. במפגש עמה פושה תחושה של ריקנות ומכניות במקום שהייתה בעבר חיות ואנרגיה אמתית של עשייה. לעיתים היא צינית כלפי המטופלים וכלפי יעילות עבודתה. היא מאחרת, לא מרוכזת, עסוקה בדברים אחרים, והמטופלים נראים לה פתאום יותר כעול מאשר כאנשים שלהם היא רוצה לעזור ושמהם אכפת לה. מה קורה לאותה אשת טיפול? מה יכול לסייע לה לחזור לתפקוד וחדוות עשייה?
רני לוי, עו"ס, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות מוסמך, שעוסק בין היתר במצבי משבר של מטפלים, כתב פרק מעניין בנושא זה בספר "למצוא מקום לנפש: אבני יסוד בעבודה סוציאלית פסיכודינמית" (בעריכת ד"ר רוני אלפנדרי ובהוצאת כרמל). נביא כאן תמצית מהרעיונות שמובעים בפרק, ובמטרה לסייע לאנשי טיפול להכיר ולזהות את סוגי המשברים שיכולים להתעורר אצלם ואצל הקולגות שלהם תוך כדי עבודה טיפולית.
העבודה הטיפולית מעשירה ומרחיבה את הנפש של המטפל, ומביאה לסיפוק ותחושת משמעות שהן הכרחיות לאדם באשר הוא מחפש את אושרו. יחד עם זאת, העבודה הטיפולית – כעיסוק בסבל של אנשים - יכולה לשמש גם כחרב פיפיות, ולתרום להתגבשות מצבים נפשיים קשים. בהעדר מסגרת מתאימה של הדרכה וטיפול, שעשויים לתרום למטפל להבין מצבים אלו, עלול המטפל להתרחק מרגשות חיוביים וממקורות תמיכה, החשובים לה כאדם.
המשברים הנפוצים בקרב מטפלים הם שחיקה, טראומטיזציה משנית, טראומטיזציה עקיפה, תשישות חמלה וכן משברים הפוקדים את המטפלים ואינם קשורים לעבודה המקצועית, אך בהחלט, כמו שאר המשברים, משפיעים עליה. כל אחת מתופעות אלו הינה חשובה להתייחסות כשלעצמה, אך חשוב להתבונן בהן גם כמכלול התופעות והסיכונים מקצועיים, היכולים לפקוד את המטפלים במהלך עבודתם המקצועית. מהי שחיקה נפשית? שחיקה נפשית (Burnout) מוגדרת כמצב כרוני מתמשך של עייפות, חוסר שביעות רצון ומוטיבציה נמוכה במקום העבודה. שחיקה נפשית אינה תסמונת המאפיינת דווקא את אנשי בריאות הנפש, והיא יכולה לפקוד כל אדם בכל מקום עבודה. השחיקה הנפשית אינה מוגדרת כהפרעה פסיכיאטרית במדריך הסטטיסטי להפרעות נפש (DSM-5) ולכן קשה לאיתור ולאבחון.
פעמים רבות יוגדר הסובל משחיקה נפשית כאדם הסובל מלחץ או מדיכאון. כאשר השחיקה באה לידי ביטוי בתסמינים שהם גם פיזיים ולא רק נפשיים, ישלח האדם פעמים רבות לבדיקות גופניות שבדרך כלל לא יעלו ממצאים. שחיקה היא מצב נפשי מיוחד, שבו מקום העבודה תופס מקום מרכזי. שלא כאדם המדוכא, לאדם השחוק יש מוקד סביבו נעים חיו. מצב של שחיקה נפשית מאופיין בשלושה מרכיבים עיקריים: תשישות רגשית ("אין לי כוח יותר לעבודה הזאת"), ניתוק רגשי ("אני לא מחובר למה שאני עושה, מרגיש שעובד על אוטומט"), וירידה ביעילות עבודה ("פעם הספקתי הרבה יותר, התפוקה שלי ירדה").
נמצא קשר בין שחיקה במקום העבודה להתפתחות מחלות לב וכלי דם, שבץ, טרשת עורקים, סתימת עורקים ודום לב. כמו כן, נמצא קשר בין שחיקה לבין הסינדרום המטבולי הנחשב כגורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם. בנוסף, נמצא גם קשר בין שחיקה ליכולת תגובה ללחצים ולתגובה דלקתית כרונית, הפרעות בשינה ופגיעה במערכת חיסונית.
טראומטיזציה משנית (S.T.S.D secondary traumatic stress disorder) מתורגמת גם כ"לחץ טראומטי משני". תסמונת זו מתוארת כמסכת התנהגויות ורגשות, הנובעת רובה ככולה ממעורבות רגשית עם אנשים שחוו טראומה. לכן, ניתן למצוא סימנים לטראומטיזציה משנית גם אצל אנשי אנשי מקצוע אשר נמצאים בממשק קרוב עם אדם שעבר או נמצא במצב טראומטי. מחקרים רבים הראו כי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש העובדים עם אנשים שחוו טראומות שונות (כגון; פגיעה מינית, התעללות בילדות, תאונות דרכים, הלם קרב נפגעי אסון טבע ופליטים שעברו התעללות בארץ מוצאם), נמצאים בסיכון גבוה לחוות על בשרם חלק מהסימפטומים שחוו האנשים איתם הם עובדים.
התסמונת מאופיינת בסימפטומים של הפרעה פוסט טראומטית המופיעים בהתאם לסוג הטראומה שאיתה מתמודד האדם, שבו מטפל איש המקצוע. קבוצת סימפטומים אלו כוללים חודרנות (למשל: מטפלת שהייתה בסיטואציה אינטימית עם בן זוגה חשה כי משהו מסיפור מקרה של אונס של מטופלת שלה יכול לקרות בינה לבין בן הזוג), הימנעות (למשל: עובד סוציאלי שעובד עם ילדים שנחשפו לאלימות יכול להימנע מציפייה בסרטים שיש בהם אלימות כלפי ילדים) ועוררות רגשית (כמו התפרצויות כעס וקושי להתרכז בעקבות החשיפה לטראומה שאותה מספר המטופל).
טראומטיזציה עקיפה (vicarious traumatization) מתורגמת גם כ"טראומה מכלי שני", והיא מתמקדת בהשפעת הקרבה והטיפול בנפגעי טראומה על סכמות החשיבה של המטפל (להבדיל מטראומטיזציה משנית שקשורה לעירור סימפטומים פוסט טראומטיים אצל אנשים הקרובים לאלו שמתמודדים עם אירועים טראומטיים). תפיסות קוגניטיביות יכולות להשתנות בעקבות עבודה רבה ומאומצת עם נפגעי טראומה. בטראומטיזציה עקיפה מתחולל שינוי שלילי במודלים, הנחות היסוד, של תפיסת האדם את עצמו את הזולת ואת העולם. בשונה מהעברה נגדית, שינוי זה יכולה להתקיים בקונטקסט רחב ולא רק בקשר אחד מיוחד בין מטפל ומטופל. בשונה משחיקה, תסמונת זו מתרחשת באופן בלעדי בקונטקסט של עבודה עם נפגעי טראומה.
המושג "תשישות חמלה" (compassion fatigue) מציין פגיעה משמעותית בדבר העומד בלב הבחירה של אנשי טיפול בעבודתם, ההבנה והפתיחות לסבל האחר, יחד עם החמלה והאמפתיה לאדם הסובל. תשישות חמלה באה לידי ביטוי כאשר העובד מרגיש כי אינו יכול לתת מענה אופטימאלי לצרכי הפונים. מה ההסברים לתשישות החמלה? את התופעה ניתן לראות כלחץ (stress), הנוצר כתוצאה מקשר אמפתי ומעורבות רגשית עם אדם אחר הסובל מטראומה או מכאב. הסבר אחר לתופעה הוא הידלדלות של אסטרטגיות התמודדות ושל יכולת העמידות של העובדים. הסבר נוסף מפריזמה פסיכודינאמית, מדגיש את היווצרות תשישות החמלה כתוצאה מקאונטר – טראנספרנס כלפי המטופלים, קרי הצורך לעבד רגשות עזים כלפי האחר וכן כתוצאה מאמביוולנטיות וקושי בקבלת החלטות טיפוליות בעבודה עם אדם אתו העובד מעורב באופן אמפתי עמוק.
מחקר בקרב אוכלוסיית אחיות הראה כי התנהגות קורבנית, המעניקה לאחר על חשבון העצמי, יחד עם קושי להיעזר באחרים בסביבת העבודה וכן עבר של אירועים טראומטיים, מעלה את הסיכוי לפתח תשישות חמלה. כמו כן, נמצא כי אנשי מקצוע המעורבים באופן אמפתי עמוק בחיי מטופליהם ובסבלם ובאירועים הטראומטיים שפקדו אותם, הם בעלי סבירות גבוהה יותר להרגיש תשישות חמלה. כיצד ניתן להתמודד עם מצבי משבר ומצוקה אצל מטפלים? האפשרות לעבוד עם אנשים סובלים מבלי לחוות סבל משולה לסיכוי להיכנס למים מבלי להירטב. בפרק שכתבתי אני מביא מספר מחשבות על האופן שבו נתן לסייע למטפלים בכלל ולעובדת הסוציאלית בפרט במפגש עם מצוקה אישית הנובעת מעבודתה או מחייה האישיים.
אחד מגורמי הלחץ המשמעותיים אצל מטפלים בתחילת דרכם בתחומי בריאות הנפש הוא התפישה שעליהם, כאנשי מקצוע, "לדעת מה נכון עבור המטופל", להיות רגישים להיות אמפתיים וללא רבב לפחות בכל הקשור למנגנון הנפשי שלנו. במילים אחרות אנו דורשים מעצמנו את הבריאות הנפשית אליה אנחנו מנסים להביא את מטפלינו. המרחק הרב בין מה שאנו אמורים להיות לבין מה שאנחנו יוצר תסכול, אכזבה, בושה ופגיעה בערך העצמי שלנו כי, אחרי הכל, כולנו רק בני אדם.
על המטפל, המבקש להימנע מתגובת לחץ, הנובעת מההתמודדות עם הסבל במקום עבודתו, לדעת לשמור על עצמו. בכדי לעשות זאת עליו להכיר את עצמו ולדעת לזהות את התסמינים הקשורים בשחיקה וכן בשאר התופעות שנסקרו בפרק. מודעות עצמית וכן מודעות לנושא השחיקה המקצועית יכולים לעזור באיתור גורמי שחיקה מוקדמים וטיפול בהם.
השמירה העצמית מתקיימת בשני מישורים שונים הקשורים בקשר בל ייפרד זה בזה: שמירה על גופנו וכן שמירה על נפשנו. ברמה הגופנית יש מקום לקחת חלק בפעילות גופנית, לשמור על תזונה בריאה וכן שעות שינה מתאימות. כמו כן יש מקום לפעילויות הידועות כנוגדות מתח כגון יוגה ומדיטציה.
ברמה הנפשית יש מקום למצוא מערכת תמיכה הכוללת טיפול נפשי וכן מסגרת של הדרכה קבועה ותומכת. עלינו כמטפלים גם למצוא עבור עצמנו את מסגרות התמיכה המקצועית המתאימה לנו, אם כחלק ממסגרת פורמאלית בתוך הארגון בתמיכה חברתית עם עמיתים למקצוע מחוץ לארגון. פעילות העשרה ולמידה מקצועית תורמים גם הם למניעת שחיקה שכן הם עוזרים לעובד לחוש את התפתחותו המקצועית ומקנים לו תחושת יכולת התמודדות עם תכני עבודתו כאשר יכולת זאת נשחקת. אחד הדברים הראשונים הנשחקים אצל העובד, הוא הזמן הפנוי, אשר בדרך כלל מוקדש לחברים ולמשפחה. על כן בכדי להימנע מכך יש לראות את השהות עם החברים והמשפחה כחלק מהגורמים השומרים עלינו מפני שחיקה במקום העבודה ומתוך כך להקפיד עליה.
מוזמנים להכיר את הנושא הזה יותר לעומק בפרק המלא בספר "למצוא מקום לנפש: אבני יסוד בעבודה סוציאלית פסיכודינמית": carmelph.co.il
רני לוי הינו עובד סוציאלי (M.S.W), פסיכותרפיסט, מנחה קבוצות מוסמך. מטפל בגישה פסיכודינמית-פסיכואנליטית. מלמד פסיכותרפיה (התכנית לפסיכותרפיה, בר אילן, קורס ביון), מדריך ומטפל בקליניקה פרטית בתל אביב. מחבר הפרק "מצבי משבר בחייו האישיים והמקצועיים".
