פורסם על ידי צוות בטיפולנט
בתאריך ה-20.12.19 נערך יום העיון "יחסי כוח ואחרּות בטיפול אישי וקבוצתי", מטעם התכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת ת"א והמסלול לטיפול קבוצתי. ההרצאות בכנס דנו בסוגיית המפגש עם האחר מפרספקטיבות שונות, ביניהן הגישה ההתייחסותית, ובחנו בצורה מעמיקה היבטים של יחסי הכוח המתהווים במפגש זה. בתוך כך, הדוברים נגעו בתחומי המגדר, המעמד החברתי, ההשתייכות אתנית והזהות אשר מעצבים את החוויה האנושית הן במישור החברתי והן בחדר הטיפול.
את הכנס פתחו בדברי ברכה ד"ר מירב רוט, ראש התכנית לפסיכותרפיה, וד"ר אבי ברמן, ראש המסלול לטיפול קבוצתי.
את החלק הראשון של הרצאתו, פתח ד"ר פרחד דלאל בהתייחסות להתלבטויות שעלו בו לאור הזמנתו לכנס. הוא שיתף כי תהה על הזמנתו לדבר על סוגיית המגדר, עליה מיעט לכתוב בעבר, ומצא את עצמו במצוקה רגשית סביב הדילמה האתית של הגעה לישראל. בהמשך דבריו, הציע ד"ר דלאל כי ייתכן שמהלך זה מהווה enactment של נושא הרצאתו: Intimate Others and the Othering of Intimates. מתוך הצעה זו, יצא ד"ר דלאל לדון בשאלת יחסי הכוחות בפסיכואנליזה פרטנית וקבוצתית.
בדיון שקיימה גברת סמדר אשוח אודות הרצאתו של ד"ר דלאל, היא ביקשה להציע את נקודת מבטה אודות הרעיונות שהעלה ולספר על האופן בו מצאה את עצמה משתתפת ב-enactment שתיאר. בהמשך דבריה, ביקשה אשוח להביא התייחסויות מן התיאוריה של ג'ולייט מיטשל ולהתבונן בעבודת הטיפול הקבוצתי מתוך מושג ההשתייכות.
את הרצאתה פתחה ד"ר גילה עופר עם שיתוף בחוויית האחרות מחייה האישיים. היא תיארה כיצד הבחינה, כי מצבים של ריבוי אחרויות מלווים לרוב בשימוש במנגנונים של הפרדה, מידור ודיסוציאציה. בהמשך דבריה, התייחסה ד"ר עופר לטענה של כריסטופר בולאס, כי אחרות היא חוויה אינטרא-פסיכית במהותה, כמו גם לכתיבתה של ג'סיקה בנג'מין אודות אחרות אינטרסובייקטיבית.
במסגרת הרצאתו, התייחס מר עמי גופר להבנה של זיגמונד פוקס, אבי הפסיכואנליזה הקבוצתית, כי נפש האדם היא מטריצה אישית-חברתית. בתוך כך, ביקש גופר להציג את הטענה כי היחיד מתקיים תמיד בתוך הקונטקסט המשפחתי והקבוצתי שלו. לפיכך, הציע כי כוחו המרפא של הטיפול נעוץ בתנועה ההדדית (ריתמוס) המתקיימת בין שני הצדדים הכוללת רצון להיות במגע לצד מאבקי כוח.
את הרצאתו פתח ד"ר אבי ברמן בתיאור מקרה סיפורי אשר פרטיו המזהים הוסוו, ושבאמצעותו ביקש להתייחס לנושא העימות במפגש עם האחר. לאחר שפרש מאבק זוגי מורכב במסגרת התיאור, עבר לדבר על 'יחסי כוח' לאור הגותו של מישל פוקו. בדבריו הציע ד"ר ברמן כי גם בדינמיקה דיאדית בה אחד הצדדים כוחני בעוד הצד השני מסתגל, ישנם שני סובייקטים בעלי כוח; האחד מפנה את כוחו החוצה ואילו השני מפנה את כוחו פנימה.
את החלק השני של הרצאתו, פתח ד"ר פרחד דלאל בהתייחסו לאופן בו סוגיות של מגדר מתעצבות בחברות שעוברות מיליטריזציה. בהמשך, עבר לתאר כיצד צורות מוסדרות של אי-שווין, המייצרות אחרות אינהרנטית, תורמות להתפתחותם של מופעי אלימות שונים. ד"ר דלאל טען כי בכדי להימנע ממצוקה רגשית סביב דילמות אתיות, חברות מאורגנות נוטות לטשטש את זהותו של האחר והופכות אותו למעשה לבלתי נראה.
בדיון שקיימה גברת אנקה דיטרוי אודות הרצאתו של ד"ר דלאל, היא התייחסה לחווייתה האישית מול ההיערכות ליום העיון הנוכחי. היא סיפרה על התהליך שהוביל אותה להתמקד בשני נושאים עיקריים: יחסי כוח מגדריים (גלויים וסמויים) בחברה ובטיפול, ומשמעות המושג 'מטריצת החיילים' שהוצג בהרצאה של ד"ר דלאל; בהמשך הציעה דיון מעמיק ומרתק בנושאים אלו.
