חיפוש

דיכאון אחרי לידה בקרב אבות - סיכום מאמרם של Don & Mickelson

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מבוא

במאמר זה אנו מביאים עבורכם את סיכום מחקרם של Don&Mickelson שהתפרסם בשנת 2012, "דיכאון אחרי לידה בקרב אבות: תפקידם של דיכאון אחרי לידה אימהי, תמיכה זוגית ושביעות רצון ממערכת היחסים הזוגית". דיכאון אחרי לידה מוכר מזה שנים רבות כמצב של סיכון משמעותי לאם ולתינוק, אך בשנים האחרונות החלו מחקרים שונים להתמקד גם במצבי דיכאון אחרי לידה אצל אבות. מחקרים על דיכאון אבהי אחרי לידה נדירים יחסית, אך שתי מטא-אנליזות שפורסמו לאחרונה מצביעות על דיכאון של האם כגורם המנבא המרכזי לדיכאון של האב. האופן בו נוצרת השפעה זו אינו ברור, אך אבות מדווחים על קשר בין הדיכאון לבין איכות הקשר הזוגי ומידת התמיכה לה הם זוכים מבת הזוג שלהם. עד כה, דיווחים אלו לא זכו לבחינה אמפירית ולפיכך המחקר הנוכחי ביקש להתמקד בסוגיה זו. החוקרים במחקר הנוכחי אספו נתונים מ-92 זוגות שביצעו את המעבר להורות, חודש לאחר הלידה ו-9 חודשים לאחר הלידה. בתוך כך הם ביקשו לבחון את המנגנון בו נקשרים דיכאון אמהי ודיכאון אבהי לאחר לידה ונראה כי הגורמים המרכזיים המקשרים ביניהם הינם תמיכה זוגית פגועה וירידה במידת הסיפוק מן הזוגיות.

תמיכה זוגית במעבר לאבהות

מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין מיעוט תמיכה חברתית לבין רמות גבוהות של דיכאון, כמו גם על ההתדרדרות הפיסית והנפשית הנלווית פעמים רבות להיעדר תמיכה חברתית במצבי לחץ. תמיכה של בן או בת הזוג היא חיונית במיוחד כמשאב להתמודדות נפשית עם לחץ ולהיעדרה ישנן השפעות שליליות משמעותיות על התפקוד הזוגי. על רקע גוף ידע זה, לא מפתיע כי היעדר תמיכה של בת זוג במעבר לאבהות, המהווה בין כה וכה גורם לחץ משמעותי, קשור בדיכאון אבהי. במקביל, עם לידת התינוק חל שינוי משמעותי בחלוקת המשאבים. משאבים זוגיים אשר הושקעו עד כה בחיזוק הזוגיות והנאה מהקשר הזוגי, מופנים כעת לטיפול בתינוק ובהסתגלות הפרטנית להורות. כמו כן, בניגוד למצבים בהם אחד מבני הזוג מתמודד עם גורם לחץ או משבר ואז יכול בן הזוג השני להפנות את משאביו לתמיכה בו, הרי שהולדת תינוק מהווה גורם לחץ עבור שני בני הזוג ולכן מובילה בהכרח לירידה במשאבים הזוגיים המופנים לתמיכה הדדית. מצב זה מוקצן באופן טבעי, כאשר האם סובלת מדיכאון אחרי לידה. בתוך כך, נוצרת התמקדות של האם בעצמה, נסיגה רגשית וירידה נוספת במשאבים האישיים ובמשאבים הפנויים לתמיכה בבן הזוג. כלומר, כאשר אם סובלת מדיכאון אחרי לידה, נוצר מצב בו דווקא בתקופה בה האב הטרי זקוק לתמיכה מיוחדת, משאביה של בת זוגו מדולדלים באופן יוצא דופן.

סיפוק זוגי במעבר לאבהות

הספרות המחקרית מצביעה על כך שסיפוק בקשר הזוגי קשור בירידת הסיכון לדיכאון, כאשר קשר זה מתווך על ידי גורם התמיכה הזוגית. הקשר בין גורמים אלו מוסבר על ידי מודל העצמת היחסים של תמיכה חברתית, המציע כי פעולות תמיכתיות מפעילות סט של תהליכים קוגניטיביים ורגשיים היוצרים ומחזקים את התפיסה החיובית של בן הזוג. במאמר משנת 1996 זיהתה Cutrona חמש דרכים בהן תמיכה חברתית יכולה להשפיע על הזוגיות באופן חיובי:

  1. תמיכה חברתית מסייעת במצבי לחץ בהם גדל הסיכוי לקיומן של התנהגויות המביאות להדרדרות זוגית (נסיגה והתרחקות למשל), מאחר והן עשויות להוות חוצץ המונע לחץ חריף.
  2. תמיכה חברתית מקטינה את הסיכון לדיכאון קליני הקשור אף הוא בפגיעה בקשר הזוגי.
  3. תמיכה חברתית מחזקת את תחושת האמון והחום הסביבתיים וכך עשויה להפחית את עוצמתם של קונפליקטים זוגיים.
  4. אינטראקציות תומכות מגבירות חשיפה עצמית ואינטימיות רגשית ביחסים אשר בתורן תורמות לתפקוד הבין אישי.
  5. התנהגויות תומכות רציפות מבן או בת הזוג מחזקות את האמון והאינטימיות וכך מביאות ליצירת 'ייחוסים חיוביים'. כך בן/בת הזוג יכולים לחזק את הראייה החיובית של הזוגיות שלהם.

סיפוק מהיחסים הזוגיים יכול למנוע דיכאון לאחר לידה אצל אבות מאחר והוא מלווה בתחושת ביטחון ונוכחות של בת זוג שיכולה לסייע במטלות התובעניות של ההורות ולהקל במידת הלחץ אותו חווה האב.

דיון בממצאי המחקר

בהתאם להשערת המחקר ולתוצאות מחקרים קודמים, הממצאים הצביעו על קשר חזק בין דיכאון אחרי לידה של האם לבין דיכאון של האב. החוקרים מתנגדים לטענות קודמות המסבירות קשר זה באפקט ישיר של "הידבקות" וטוענים לקיומו של קשר עקיף המתווך על ידי איכות הקשר הזוגי. הממצאים מעידים על כך שדיכאון אמהי קשור במיעוט תמיכה זוגית ויותר אינטראקציות שליליות עם בן הזוג, אשר קשורים בתורם ברמת סיפוק נמוכה יותר מהקשר הזוגי. באופן ספיציפי, ככל שבני זוג במחקר חשו כי הם מקבלים פחות תמיכה מבת זוגם, אשר סבלה מדיכאון בחודש הראשון שלאחר הלידה, כך פחתה רמת הסיפוק שלהם מהזוגיות תשעה חודשים לאחר הלידה וחלה עלייה בדיכאון האבהי. החוקרים מציעים את תיאוריית המערכת המשפחתית כמסגרת המסבירה את הממצאים. תיאוריה זו מציעה כי שינוי משמעותי המתרחש במשפחה מצריך הסתגלות מחודשת אשר מביאה לשינויי אינטראקציה. שינויי אינטראקציה אלו, על אף שהם נורמטיביים ואדפטיביים בהתמודדות עם השינוי הדרמטי שמתרחש בעקבות לידתו של תינוק, לא בהכרח מתאימים לכל אחד מחברי המשפחה. כלומר, השינויים שמצריכה ההורות החדשה מביאים לשינויים באינטראקציות הזוגיות אשר מתבטאים, למשל, בירידה באינטראקציות התומכות בין בני הזוג בעקבות לחץ ההורות ו"בייבי בלוז" שחוות חלק ניכר מהאמהות. מעבר לתיאוריית המערכת המשפחתית, בדומה לאמהות, המעבר להורות מהווה עבור אבות התמודדות המלווה ברגשות עוצמתיים כמו דאגה ופחד ולכן באופן טבעי הם זקוקים ליותר תמיכה. כאשר האם מצויה בדיכאון יכולתה לספק תמיכה לבן זוגה פוחתת, וכך גם יכולתה לספק תחושת שותפות וביטחון בהורות המשותפת, אשר יכלה להפחית את חרדת האב ולחזק את התמודדותו עם הדרישות ההוריות. כמובן שממצאים אלו מלמדים על אותו הקשר בכיוון השני, במסגרתו גם לאב יכולות תמיכה מופחתות אשר עשויות להיות קשורות בדיכאון אצל האם. 

ביבליוגרפיה

Paternal Postpartum Depression: The Role of Maternal Postpartum Depression, Spousal Support, and Relationship Satisfaction. Don, Brian Paul; Mickelson, Kristin D. Couple and Family Psychology: Research and Practice, Jul 16 , 2012, No Pagination Specified.