מלאכת הטיפול הלאקאניאני

באופן מסורתי, הידע הפסיכואנליטי הוא נחלתו של הפסיכואנליטיקאי בעבודתו הפרטנית עם מטופלים, אך מכיוון שתיאוריות פסיכואנליטיות שונות הן בבחינת עמדות אתיות, הספר מציע מסגרת מחשבה ופעולה השואבת מהתיאוריה של ז'אק לאקאן שעשויה לשמש כל מטפל נפשי )פסיכותרפיסט, מטפל זוגי, מטפל באומנויות או מדריך נוער במחלקה פסיכיאטרית). העמדה הלאקאניאנית מחזירה למרכז תשומת הלב תובנות פרוידיאניות שנזנחו על ידי אסכולות
אחרות, וכמו כן מציעה גם תיקונים וחידושים ביחס לפרויד.

מלאכת הטיפול הלאקאניאני היא בראש ובראשונה מלאכת עבודה עם מילים. פרויד אמר שמטרת האנליזה לפתור באמצעות מילים בעיות שנוצרו על ידי מילים. מדובר במילים שהיוו את
הסביבה התרבותית שעיצבה את המטופל. המילים נקשרו זו לזו וקבעו עבורו משמעויות וצורות התענגות, שבסופו של דבר גם הבנו את זהותו. . במסגרת מחשבה לאקאניאנית, המציאות של המטופל נתפסת כמארג סמלי של מילים. ככל שברור יותר שהמציאות היא פונקציה של משמעויות ושל מילים, כלומר המציאות היא סמלית ולא ממשית או טבעית, כפי שהפילוסופיה הפוזיטיביסטית טוענת או כפי שנוטה המטופל לחשוב בתחילת טיפול, כך המילים עומדות
יותר לשירות הטיפול בבואו לבצע שינויים בחייו.

סוגיית מטרות הטיפול ותוצאותיו, המעידות על היכולת להתמקם בעמדה אנליטית, מצויות בתחום האתי. האתיקה עוסקת בשאלות כיצד ראוי לפעול ומהם הערכים שראוי לשאוף אליהם.
תנאי מוקדם לעיסוק בשאלות אלו הוא ניסוח מהותה של המציאות. לכן הפרק הראשון בספר עוסק בהנחות היסוד של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית על אודות המציאות, במקומה של השפה במציאות זו ובערכים האתיים הנגזרים מההנחות הפילוסופיות.

אין זו אתיקה הדוגלת בנורמליות, באדפטציה, בהליכה בשביל הזהב של האמצע, בסוציאליזציה או בעמידה בציפיות של אנשים אחרים, וגם לא בשלוות נפש, בהישגיות, בנזירות או בדתיות כזו או אחרת. מכיוון שהבחירה החופשית נתפסת ככפופה לתנאים של בחירות לא מודעות, הדגש אינו על התשוקה של האדם אלא על התשוקה הקיימת בו גם אם באופנים לא מודעים. מטרת הטיפול היא לעורר במטופל את הסוכנות הפנימית של הבחירות הלא מודעות ולהביאו להזדהות עמה, כך שיוכל לומר: בהינתן הפעולות הנובעות מהלא–מודע - זהו רצוני. סוכנות זו היא אחת ממשמעויותיו של המושג הלאקאניאני, הסובייקט של הלא–מודע. לכן האנליטיקאי ער לסימנים של רצון לא–מודע בטקסט של המטופל.

הפרק השני דן גם בעמדה המקדימה של האנליטיקאי. האנליטיקאי לא מצפה לשכפול של עצמו או להזדהות המטופל עמו. ועליו להיות אירוני כלפי הדעות הקדומות של עצמו )או במילים אחרות, לא להזדהות עמן). נוסף על כך עליו לשאוף לעמדה צנועה ביחס לדחפים של המטופל אל לו להזדעזע או להתחלחל מדברים שהוא שומע. עמדה זו מתאפשרת בין השאר
בזכות האנליזה שלו עצמו, שבה הכיר בכך שכל הדחפים קיימים גם אצלו. עמדת הסולידריות האנושית על בסיס הכרה בדחפים היא אחד הטעמים החשובים לכך שאנליזה היא חלק מהותי מההכשרה האנליטית.

הפרק השלישי עוסק ביחסי ההעברה )“טרנספרנס). מהי העברה? כיצד מנהלים אותה? מה עושים עם התביעות של המטופל? מה לעשות עם העברה חיובית או שלילית. הפרק הרביעי מתמודד עם השאלה מהו סימפטום ובמה שונה הסימפטום הנפשי מזה הרפואי אם אצל דקארט הקיום נעוץ בחשיבה. “אני חושב משמע אני קיים". הרי שאצל לאקאן הוא נעוץ בהשתוקקות: “אני משתוקק משמע אני קיים". הסימפטום על פי עמדה זו, הוא דרכו הלא מודעת של הסובייקט לקיים תשוקה, כלומר להתקיים כסובייקט. האם פירושו של דבר, ש“אני סובל משמע אני קיים?" לא בדיוק. מקורו של הסבל שפרויד כינה “נוירוטי“ הוא בניכור לסימפטום, כאילו אינו חלק מהסובייקט. לעומת זאת, אם הסובייקט מזדהה עם תשוקתו שהסימפטום שלו מקיים אותה, או במילים אחרות הוא מזהה את עצמו גם בסימפטום שלו, הרי שסבלו מהסימפטומים פוחת באופן משמעותי.

הפרק החמישי עוסק בתלונות נפוצות בטיפול, ובראשן המועקה, תופעה נפשית נפוצה שהתיאוריה הלאקאניאנית מציעה דרך ייחודית לעבוד עמה בקליניקה. השאלות שיידונו הן: כיצד
לחלץ מהמועקה את התשוקה ואת ההתענגות המקופלות בה ובכך להפחית את המצוקה הכרוכה בה? איך עובדים עם דיכאון; עם נטיות אובדניות; עם טראומה? איך עובדים עם חומרים לא מודעים כפי שהם מופיעים בחלומות ובסיוטים? כיצד ניתן להבין התנהגויות אימפולסיביות, והאם הן מסר לפענוח? הפרק השישי עוסק באבחון לאור שלושה מבנים קליניים: פסיכוזה, פרוורסיה ונוירוזה, המחולקת למבנה כפייתי ולמבנה היסטרי. שאלות שיידונו הן: מה היחס בין כל מבנה ובין המהלך האדיפלי? כ יצד המבנים משמשים כאסטרטגיית תשוקה עבור הסובייקט? וכיצד האנליטיקאי מכוונן את עבודתו ואת נוכחותו אחרת נוכח המבנים השונים?

הפרק השביעי והאחרון עוסק בסיום הטיפול. תוצע הבחנה בין טיפול נפשי המבוסס על תיאוריה פסיכואנליטית לבין פסיכואנליזה. בעוד שמטרתו העיקרית של טיפול נפשי הוא צמצום סבל נפשי,
ולכן הוא מסתיים כשהסימפטומים חולפים, הפסיכואנליזה מציעה גם חקירה של הלא–מודע, של הדחפים, של הקשר בין ההיסטוריה והאישיות, החיונית להכשרת האנליטיקאי.

לרכישת הספר לחץ כאן