הרצאתה של פרופ' דנה אמיר עסקה בקשר בין בטראומות ראשוניות ותופעות פסיכוסומטיות. בשלב ראשוני של טרום מנטליזציה אין יכולת להפוך את החוויה הגולמית לייצוגים סמליים בהם ניתן יהיה לגעת באמצעות מילים ולכן הטראומה מתמקמת בגוף. יחד עם זאת, גם בתוך מרחב התופעות הגופניות ישנה היררכיה של סימבוליזציה. החל מביטויים פסיכוסומאטיים המהווים אנלוגיה חיה וקונקרטית לתוכן המודחק וכלה בביטויים המגיבים לחוויה הטראומטית מתוך התנגדות למשמעות. כך מבחינה פרופ' אמיר בין שלושה סוגים של ביטויים פסיכוסומאטיים המצויים על הרצף בין נוירוזה ופסיכוזה: הביטוי המטפורי, הביטוי המטונימי והביטוי הפסיכוטי.
