תפריט נגישות

זיכרון אנושי, זיכרון דיגיטלי: פרק מהספר 'איך מסמסים געגוע?'

ד"ר דפנה ליבר

הקדמה

הפרק ״זיכרון אנושי — זיכרון דיגיטלי — איך אפשר לשכוח את מה שהטלפון זוכר?״ מתוך הספר ״איך מסמסים געגוע? רגעים אנושיים מקליניקה דיגיטלית״ מובא כאן במלואו באדיבות המחברת דפנה ליבר והוצאת ״שְׁתַּיִם״. הספר עוסק בשינויים של העולם הדיגיטלי על האדם, התקשורת הבין-אישית והטיפול הנפשי, ובמסגרתו הפרק הנוכחי מתמקד בשינוי תפקידו של הזיכרון האישי מול הזיכרון הדיגיטלי המשתמר באמצעים הטכנולוגיים. מחברת הספר מביאה חשיבה טיפולית מתוך הקליניקה ומקורות ידע תיאורטיים על היכולת לזכור ולשכוח בעידן הדיגיטלי. לאורך השנים, מימי המצאת הדפוס ועד התפתחותם של האמצעים הטכנולוגיים, מתרחש מעבר הדרגתי מהישענות על זיכרון אנושי אל עבר ביטחון בזיכרון דיגיטלי. בתוך כך, כך טוענת המחברת, פעמים רבות אדם נוטה לסמוך על זיכרון דיגיטלי יותר מאשר על הזיכרון הפרטי שלו. 

הפרק פותח בהמשגות שונות של מושג הזיכרון העולות מתוך מקורות מידע שונים, המיתולוגיה היוונית וכתביו של פרויד, אשר בשניהם היכולת לזכור מתקיימת לצד השכחה. הכתיבה הפסיכואנליטית והפרקטיקה הקלינית, עוסקות רבות במנגנונים נפשיים של הדחקה, הכחשה ועיוות מידע כדרך להבנת האדם וחוויות חייו. המחברת מדגימה כיצד היכולת הנפשית לזכור או לשכוח מתארגנת אל מול הזיכרון הדיגיטלי דרך תיאור מקרה. סטפן (שם בדוי) הוא גבר בשנות ה-30 לחייו, אשר עסוק בהיעדר זיכרונות מאורגנים ורציפים של שנות ילדותו ונעוריו, והוא מבקש להביא לטיפול התכתבויות אינטימיות המתפקדות כזיכרון דיגיטלי. בדיון על המקרה, המחברת מתייחסת להבדלים בין חקירה טיפולית של החזקת הזיכרון עצמו, הזיכרון האנושי, לבין ההתייחסות לזיכרון הדיגיטלי הסופי והמוחלט. לבסוף, עוסקת המחברת בגמישותו של הזיכרון, כאשר בעידן הדיגיטלי הוא אינו מהווה עוד רק ציר פנימי סובייקטיבי הניתן לשכחה.

על הספר

  • העולם הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מחיינו – דרכו מתקיימים חילופי מסרים כמו ידע, תרבות, תקשורת בין-אישיות, וזאת במהירות ובמיידיות באמצעים הזמינים בכף ידנו. השעה הטיפולית בקליניקה מנסה להיות רגע בזמן, בלי לעצור אותו, להיות אי של מפגש אנושי אשר נוגע במציאות החיצונית, אך גם משהה אותו.

    ספר זה פורש את מפת ההתייחסות לעולם הדיגיטלי דרך שתי נקודות מבט, מהגרים דיגיטליים – אנשים אשר נולדו וגדלו לפני שהאינטרנט הפך לחלק בלתי נפרד מפעילות היום-יום והתרבות, וילידים דיגיטליים – אנשים אשר נולדו לעולם זמין, מהיר ומרובה מסכים. הספר עוסק בפערים שבין הדורות, ובשינויים המהירים במבנה הסמכות ההורית, תרבות הפנאי, דימוי הגוף, שיח מתבגרים, תקשורת זוגית ושינויים בהיבט הטיפול הנפשי. הספר מבוסס על תיאורי מקרה מתוך הקליניקה, משלב תיאוריה ופרקטיקה ומתאר את האופן שבו השינוי והמציאות הדיגיטלית פוגשים אותנו בתחומי התעסוקה, ההורות, הטיפול והקשרים המשפחתיים והזוגיים.

על הכותבת - דפנה ליבר

ד״ר דפנה ליבר היא פסיכותרפיסטית, חוקרת של העולם הדיגיטלי והשפעותיו על הטיפול הנפשי. ראשת התכנית לתואר ראשון במדעי ההתנהגות בקריה האקדמית אונו. יועצת ארגונית ומלווה הנהלות בכירות.

הספר ״איך מסמסים געגוע? רגעים אנושיים מקליניקה דיגיטלית״, מתוכו מובא לפניכם כאן פרק לקריאה, הוא ספרה הראשון.

לקריאת הפרק "זיכרון אנושי — זיכרון דיגיטלי" >>

למידע נוסף על הספר ורכישה