צוות בטיפולנט
בנובמבר 2011 פרסמה הסתדרות פסיכולוגים בישראל נייר עמדה הנוגע לטיפולי המרה המוגדרים כ"גישות אשר מגייסות טכניקות מטיפולים פסיכולוגים שונים במאמץ מכוון לשנות אוריינטציה מינית ובעיקר הפיכת בעלי זהות/נטייה מינית הומוסקסואלית לבעלי זהות/נטייה מינית הטרוסקסואלית". נייר העמדה פורסם על ידי ועדה מקצועית בה לקחו חלק ד"ר רועי אלדור, ד"ר גבי גולן, ד"ר דליה גלבוע, ד"ר גבריאל וייל (יו"ר) ופרופ' גבי שפלר. הועדה גיבשה את מסקנותיה על סמך סקירת ספרות רלוונטית, ניירות עמדה של מדינות שונות,ראיונות עם מטפלים התומכים ומתנגדים לטיפולי המרה וראיונות עם מטופלים אשר חשו כי טיפולי ההמרה סייעו להם בשינוי נטייתם המינית ועם כאלו אשר חשו כי טיפולים אלו פגעו בהם באופן קשה.
כמו כן, הועדה קבעה את המלצותיה על רקע עקרונות מנחים המבוססים על קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל 2004, וביניהם קידום טובתם ורווחתם הנפשית של הלקוחות, מקצועיות, יושרה ואחריות מקצועית.
המלצות הועדה נקבעו על רקע גורמים אלו, ועל רקע העובדה שהומוסקסואליות אינה נחשבת להפרעה פסיכיאטרית וכי נייר העמדה של איגוד הפסיכולוגית האמריקאי "דוחה כל טיפול המרה אשר מבוסס על ההנחה שהומוסקסואליות הינה מחלה נפשית הדורשת טיפול ומזהירה, כי אין הוכחות מדעיות לאפקטיביות של טיפול שכזה מחד גיסא, ובצידו סיכונים הכוללים: דיכאון, חרדה ואובדנות, מאידך גיסא".
1. הועדה מצביעה על דלות הבסיס המקצועי והעדויות האמפיריות התומכים בטיפולי המרה ומצביעה על בעיות מתודולוגיות משמעותיות במחקרים שנערכו בתחום. אם זאת, הועדה מצביעה על האפשרות כי מניעים הנוגעים ל"תקינות פוליטית" מגבילים את האפשרות לקיים מחקר אמפירי מקיף ומעמיק בתחום.
2. הועדה מדגישה כי במוקד הטיפול הפסיכולוגי עומד מתן סיוע מכיל ומקבל למטופל בחיפוש זהותו ועריכת בחירותיו באופן חופשי, וכי טיפולי המרה הם בעלי אג'נדה מוקדמת ובכך חוטאים למהות התהליך הטיפולי. בהתאם, הועדה ממליצה כי מטפל אשר עמדותיו, ערכיו ונטיותיו משפיעים על התייחסותו למטופל ועל האג'נדה הטיפולית שלו- יפסול עצמו מלטפל במטופל מולו מתעוררות תגובות אלו.
3. הועדה מכירה בכך שקבוצות תרבותיות מסוימות בישראל דוחות ומוקיעות את הנטייה ההומוסקסואלית ומציעה כי על הפסיכולוג לתרום לפיתוח אווירה של סובלנות וקבלה ולתמוך בהגנה על מטופלים ואנשים המשתייכים לקבוצות מיעוט הסובלות מיחס מפלה.
4. הועדה קובעת כי על המטפל לסייע למטופל החש כי נטייתו ההומוסקסואלית סותרת את אמונתו הדתית או מסכנת את השתייכותו החברתית-תרבותית בהתאם לערכיו ואמונותיו של המטופל. זאת, במקביל להערכת זהותו המינית של המטופל ומידת גיבושה, הערכת סביבת המחיה שלו ומידת המצוקה שנגרמת לו במפגש בין גורמים אלו. עם זאת, על המטפל לוודא כי המטופל פונה לטיפול מרצונו החופשי ולא תחת לחץ סביבתי, ולהזהיר אותו מפני הקשיים והסיכונים הכרוכים בתהליך טיפולי המכוון לשינוי הנטייה המינית. כמו כן, הועדה שוללת כל שימוש בטכניקות התנהגותיות אוורסיביות העלולות לגרום לנזק.
5. בטיפול במתבגרים יש לבדוק בתשומת לב רבה האם מופעל על המתבגר לחץ לשינוי הנטייה המינית ולהבטיח באופן מיוחד את שמירת הסודיות. כמו כן, יש לקחת בחשבון מאפיינים של גיל ההתבגרות הנוגעים לתהליכי גיבוש זהות והתנסות ולהיזהר מקיבוע מוקדם מדי של המתבגר בזהות מינית קבועה.
6. הועדה התרשמה כי מרבית המציעים טיפולי המרה אינם אנשי מקצוע מתחומי בריאות הנפש המוכרים (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית ופסיכיאטריה), וכי העיסוק בתחום הרגיש של הנטייה המינית על ידי מי שאינו מטפל מוסמך אינו ראוי מבחינה אתית ומקצועית. על כן, הועדה קוראת למטפלים להזהיר את מטופליהם מפני "מטפלים" אלו.
