פורסם על ידי צוות בטיפולנט
כתב עת מקצועי לפסיכותפיה - גיליון 07/19
בחודש ינואר התקיים כנס ייחודי וראשון מסוגו מטעם התכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב, אשר ביקש לעסוק באחד המושגים המורכבים ביותר לדיון, הלא הוא הפרשנות הפסיכואנליטית. הדוברים הציגו שש פרספקטיבות פסיכודינאמיות שונות אודות הפירוש ומגבולותיו, זאת באמצעות דיון תיאורטי וקליני אודות מקרה טיפולי מרתק של ביון. הגיליון הקרוב יציג הרצאות המושב הראשון "מעבר לפרשנות – פראותו של המטפל", ואילו בשבוע הבא נביא את ההרצאות מתוך המושב השני.בתחילה, הציגה חגית צאן את המקרה הקליני של ביון מתוך הסמינר החמישי בבואנוס-איירס (1968), אליו התייחסו המרצים השונים במהלך הכנס. המקרה מתאר מטופלת סוערת ותוקפנית מאוד, אשר הציבה בפני ביון אתגרים טיפוליים משמעותיים, ובניהם רגשות שנאה, זעם וחוסר אונים קשים מנשוא לשני הצדדים.
ראשונה הגיבה אלינה שלקס, ראש מסלול "מצבים מנטליים ראשוניים", אשר הציעה לראות בתגובותיה השונות של המטופלת של ביון (איומים כלפי ביון, ביטויי ביקורת וזעם, יציאה תכופה מן החדר אל השירותים) ביטוי להיווצרות מצב של "רעלת טיפול". מושג זה מוצע כדי לתאר התפתחות בתוך הטיפול בה אופי נוכחותו של האנליטיקאי והתערבויותיו מייצרים עודפות רגשית בלתי נסבלת ומעבר ליכולת העיכול של המטופל. אלינה הדגישה שמטופלים מסוימים זקוקים להתערבויות "בונות עצם", כאלה המאפשרות את חשיפת הרבדים הראשוניים של נפש תוך חיזוק יכולות ההכלה והחשיבה של המטופל, זאת במקום פירושים והתערבויות שמהווים איום והתקפה על המערכת הנפשית של המטופל, כפי שמופיעים בסמינר זה של ביון.
מכיוון אחר, הציעה ד"ר עפרה אשל, ראש מסלול "הזרם העצמאי בפסיכואנליזה–פורצי דרכים", התייחסויות למקרה הקשה של ביון מתוך החשיבה של ויניקוט ושל ביון עצמו, שבשנים אלה מתהווה שינוי רדיקלי בתיאוריה והטכניקה הפסיכואנליטית שלו, אך הוא בפער גדול מתיאורי עבודתו הקלינית. היא הדגישה כיצד הרגרסיה הטיפולית אצל ויניקוט היא הדרך והתקווה לתיקון למי שלא זכה בילדותו באם טובה-דיה, ואת הקושי של ביון ללכת עם המטופלת שלו אל הכשלים הטראומתיים המוקדמים של ילדותה, ובכך לאפשר איתו הזדמנות חדשה להתפתחות.
בסיום המושב הראשון, התייחס ד"ר אבי ברמן, ראש מסלול "פסיכותרפיה קבוצתית בגישה פסיכואנליטית" לאופן בו הייתה מתנהגת מטופלת מורכבת שכזו בתוך טיפול קבוצתי. לדידו, ההתרחשות בשדה הבין-אישי מתווכת את הרחבת המיינד, ומאפשרת למטפל להציע פענוח של הלא-מודע המשותף.
