חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • אמפתיה בטיפול במשחק לאחר טראומה: סיכום מאמרם של קרנשו והארדי, 2007

אמפתיה בטיפול במשחק לאחר טראומה: סיכום מאמרם של קרנשו והארדי, 2007

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מילים לא תמיד יכולות לספר סיפור כאשר מדובר בילדים שנחשפו לאלימות, פגיעה מינית או אימה קיצוניים. Van der Kolk  ו- Perry תיארו בשנת 2003 ו-2005 בהתאמה, את היסגרותם של איזור ברוקה (Broca), ושל מרכז השפה לנוכח אירועים קשים, ו- James הציע כי לביטוי "משותק מאימה" יש בסיס נוירולוגי. כאשר ביטוי שפתי אינו אפשרות, טיפול במשחק על הסימבולים, המטאפורות והדימויים האומנותיים הכלולים בו מתאים באופן מיוחד לתקשורת הטיפולית עם ילדים צעירים. במאמר משנת 2007 "תפקידה הקריטי של אמפתיה בשבירת השתיקה של ילדים שחוו טראומה במסגרת טיפול במשחק" (The Crucial Role of Empathy in Breaking the Silence of Traumatized Children in Play Therapy) מתארים Crenshaw ו-Hardy את חשיבותה של אמפתיה בטיפול בילדים אשר חוו טראומות ממושכות, ואת האופן בו אמפתיה המשתלבת בכל אחד מעקרונות הטיפול הבסיסיים בילדים אלו.

אמפתיה: הגדרה ותוצאות מחקרים בתחום הטיפולי

Clark הגדיר בשנת 1980 אמפתיה כיכולתם האנושית הייחודית של בני אדם לחוש את החוויות, הצרכים, השאיפות, התסכולים, העצב, ההנאה, החרדה, הפגיעה והרעב של אנשים אחרים כאילו היו שלהם עצמם. בהמשך, כותבים שונים התייחסו אל אמפתיה כאל מושג רב ממדי הכולל היבטים קוגניטיביים ורגשיים כדאגה וסימפטיה לאחר. אמפתיה נתפסה כרכיב מהותי במודלים טיפוליים מסוימים, החל מהתרפיה ההומניסטית של רוג'רס ועד לפסיכולוגיית העצמי של קוהוט.

Barrett-Lennard הציע בשנת 1981 כי אמפתיה כהגדרה אופרציונלית כוללת את חווית המטפל (תהודה אמפתית), את נקודת המבט שלו כצופה (ביטוי אמפתיה) ואת חווית המטופל (קבלת אמפתיה). שלושת רכיבים אלו נמצאו במטא אנליזה מקיפה שנערכה בשנת 2001 כבעלי השפעה חיובית על תוצאות הפסיכותרפיה.

עבודתו הממוקדת רגש של המטפל האמפתי בטיפול בילדים טראומטיים

Miller תיארה בשנת 1983 כי למידה תלויה בהקשבה, אשר מביאה להקשבה וקשב טובים עוד יותר לאדם השני. היא זיהתה כי כדי ללמוד מילד, אנו זקוקים לאמפתיה וכי אמפתיה מתרחבת במקביל להתרחבות ההבנה. Greenberg et al טענו כי מטפלים אמפתיים מצליחים לסייע למטופליהם בסימבוליזציה ומתן מילים לרגשות וחוויות (2001). המטפל האמפתי עוקב אחר תגובתו הרגשית של המטופל ואחרי מה שנאמר ואינו נאמר, ומסייע למטופל להעמיק את הרפלקציה לגבי רגשותיו, ערכיו ושאיפותיו.

הקשר הטיפולי הוא מסגרת התייחסות חשובה להבנת בעיות העצמי וההתקשרות של ילדים שחוו התעללות כרונית או טראומה מתמשכת אחרת. התבוננות ועבודה על מימד זה חיוני בכדי להעמיק את הטיפול מעבר להתמודדות עם סימפטומים פסיכיאטריים ספציפיים. Crenshaw ו-Hardy מציעים כי בלב הטיפול המעמיק יותר מצויה האפשרות ליצור קשר אמפתי ביחסים הטיפוליים. ילדים אשר חוו טראומות חמורות הם לעיתים ילדים החווים זעם וצער עמוקים אשר למרות הצורך העצום שלהם בהתכווננות אמפתית, נוטים לדחות ולהדוף אותה עקב חוויות מוקדמות יותר של בגידה, השתלטות ומניפולציה. בהתאם, לא תמיד קל לבסס יחסים אמפתיים עם ילדים אלו אך הצורך בעבודה מבוססת אמפתיה הוא הבסיס לעקרונות הטיפול הבסיסיים אשר Crenshaw ו-Hardy מציעים כמסגרת עבודה לטיפול בילדים אשר חוו טראומות משמעותיות.

עקרונות טיפוליים בסיסיים

מחקרים מצביעים על כך שהאמון המתפתח בטיפול בילדים אשר חוו טראומות הוא שמאפשר לילדים אלו להתחיל "להסתכן" בהתקרבות לאדם אחר. החוויה המרפאת של קשר עם מטפל אמפתי מאפשרת לילד להתחיל ולפתח אמפתיה הן כלפי עצמו והן כלפי אחרים. התעללות מתמשכת מתרחשת בדרך כלל במסגרת המשפחתית כך שעבור ילדים שחוו טראומות מסוג זה, האפשרות ליצור קשר עם מבוגר אמפתי ואמין היא חיונית ובעלת ערך רב. רק במסגרת קשר כזה הילדים מסוגלים לבנות נראטיב של זיכרון הטראומה ולתת מילים לחלק מהחוויות האיומות שחוו באופן שיאפשר להם להתקדם הלאה. האפשרות של ילדים אלו לספר את סיפורם במילים או משחק סימבולי, ולתת לאדם עליו הם סומכים להבין את סיפורם ולהיות עדים לו, היא האפשרות לייצר סיפור חדש, עם משמעות ופרספקטיבה אחרת על חייהם. ילדים אלו יכולים להתחיל לקבל את עצמם רק לאחר שחוו כי אדם אחר יכול לקבל אותם כפי שהם, ולהיחשף למחשבות והרגשות הפרטיים והמבישים ביותר שלהם. Crenshaw ו-Hardy מצביעים על שלושה עקרונות מרכזיים בטיפול בילדים נפגעי טראומות ועל האופן בו אמפתיה כרוכה בעקרונות אלו באופן עמוק ומהותי.

יצירת סיפור באמצעות משחק סימבולי - משחק הוא שפתם הטבעית של ילדים צעירים. משחק סימבולי בפרט מאפשר לילדים להישאר במרחק בטוח דיו מהאירועים הטראומטיים ולגשת אליהם בקצב הנכון והמתאים להם. ילדים יכולים לבלות חודשים ארוכים במשחק אשר הולך ונעשה דומה וקרוב יותר לאירוע הטראומטי. מאחר ובמשחק נעשה שימוש בדמויות צעצוע (כלבלב, תנין, חייל, טנק), הילדים יכולים לשמר מרחק מגונן עד שיש להם די כוחות להתעמת עם הטראומה באופן ישיר ולספר את סיפורם הקשה. הסביבה האמפתית אשר המטפל מספק לילד, האופן בו הוא מקבל ומפרש את המשחק והזהירות בה הוא נוקט בנוגע לחומרים הרגישים הם שמאפשרים לילד להעמיק ולהרחיב את המשחק כך שיאפשר עיבוד של החוויות הטראומטיות.

התמודדות עם נושאים של בושה וסודיות - Gil  הבחינה בין חשיבותה של פרטיות עבור ילדים, לבין סודיות שמשמעה שונה לגמרי (1991). מתן לגיטימיות לפרטיות הילד מעצימה ומחזקת אותו, בעוד שסודיות מלווה פעמים רבות בבושה, אשמה וחוסר אונים. במסגרת הטיפול הילד מקבל אפשרות לצאת מסבך הסודיות האופף את חייו הטראומטיים (ובפרט במקרים של טראומה מינית)- סודיות אשר פעמים רבות הופכת לטראומטית בפני עצמה. על אף שילדים רוצים להימנע ממגע עם האירועים הטראומטיים, תמיד קיים גם חלק אשר רוצה להסיר מעל כתפי הילד את עול הסוד הנורא. אמפתיה של המטפל תתבטא ביכולת להבחין בין סודיות הרסנית לבין פרטיות חיונית, ובין צרכים בחשיפת חומרים טראומטיים לבין צורך בהתגוננות מפניהם עד לרגע בו הילד יהיה בשל יותר לעבד אותם.

טיפול תגובתי ומכוון לילד - חשוב להדגיש כי על הטיפול להיות מכוון לצרכיו של הילד ולא להתמקד ברעיונות כלליים לגבי מהי "טובת הילד" ומהו "טיפול טוב". ילדים שחוו טראומה זקוקים במיוחד להתכווננות אמפתית המותאמת לצרכיהם, והפעלת לחץ או הכוונה שלהם לחשיפת הטראומה או לדיבור עליה בטרם עת יכולה להיות חוויה איומה ומעוררת אימה. כאשר הילד חש כי המטפל מצפה ממנו לדבר על דברים מסוימים, הוא עשוי לחוות תחושת נטישה נוספת אשר נובעת מכך שהמטפל אינו מזהה נכונה את צרכיו ואינו מכוונן אליהם. במקרים אלו הילד מאבד את המטפל כמקור ביטחון והגנה. בדומה, לחץ להתמודדות עם הטראומה בטרם עת יכולה להוות טראומטיזציה נוספת של חווית ההצפה אשר הילד חווה כחלק מהחוויה הטראומטית (למשל, הצפה של עוררות מיניות או אלימות). חשוב להבחין מתי הילד בשל לעיבוד הטראומה ובאילו שלבים של הטיפול חשוב "להסתפק" בעבודה על חיזוק הכוחות, ההגנות והמיומנויות החברתיות של הילד. כך, אמפתיה משרתת את התהליך הטיפולי ומאפשרת למטפל להיות מותאם לצרכי הילד- לפעמים לראשונה בחייו.

ביבליוגרפיה

The Crucial Role of Empathy in Breaking the Silence of Traumatized Children in Play Therapy. Crenshaw & Hardy. International Journal of Play Therapy. 2007, Vol. 16, No. 2, 160-175