חיפוש

תמיכה הורית במהלך גיל ההתבגרות

פורסם על ידי עמית וולק

נהוג לחשוב על תהליך ההתבגרות ככזה הפועל נגד ההורים, אשר באופן מהותי טומן בחובו מאבק בין הדור החדש לדור הישן. השקפה זו רווחת בהקשרים תרבותיים, חברתיים ומשפחתיים רבים, עד כדי ההנחה כי נער או נערה שאינם מורדים בהוריהם אינם "באמת" עוברים את גיל ההתבגרות. במאמר הנוכחי, אבקש להדגיש דווקא את חשיבותה של התמיכה ההורית במהלך גיל ההתבגרות, תוך הישענות תיאורטית על הגותו של הפסיכיאטר האמריקאי ד"ר הרברט ספנסר בלוך.

מרד הנעורים כמשאלה עמוקה לתמיכת ההורים

בספרו (1995) Adolescent Development, Psychopathology, and Treatment, מדגיש בלוך את חשיבותם של היחסים המופנמים, וכן את אלו המציאותיים, בין מתבגרים להוריהם, כתנאי להתפתחות נפשית בריאה. לדידו, התהליך ההתפתחותי של ההתבגרות נשען על שלושה אלמנטים עיקריים:

1. למתבגרים יש שאיפות פנימיות להשלמת תהליך ההתפתחות.

2. למתבגרים יש צורך בחסות (sponsorship) הורית לשאיפותיהם.

3. למתבגרים ישנה משאלה לשמור על יחסים חיוביים עם הוריהם.

תהליך התבגרות מוצלח, כזה שיביא בסיומו להתפתחותה של רמה בוגרת של עצמאות נפשית (ובמילותיו של בלוך, "אמנציפציה"), יתרחש רק כאשר שאיפותיו של המתבגר מקבלות חסות ותמיכה חיובית מהוריו. לעומת זאת, כאשר המתבגר חש שיש ניגוד בין שאיפותיו לצורך שלו לרצות את הוריו, יפגע התהליך ההתפתחותי, במהלכו עשוי המתבגר להקריב את התנועה שלו "קדימה" לטובת סיפוק הציפיות של ההורה.

לשם ההמחשה, מזכיר בלוך דוגמא מתוך הסרט 'תרגילים בהתבגרות' (Breaking Away), המספר על ארבעה נערים במהלך חופשת סיום התיכון. אחד מהנערים מסביר מדוע הפסיק לשחק כדורסל, ואומר: "ברור שאני מתגעגע לכדורסל. הייתי בטוח שאקבל מלגת ספורט, אבל אבא שלי היה בטוח שלא אצליח. כאשר לא קיבלתי, הוא היה מאוד מבין ומתחשב. הוא אוהב לעשות את זה כשאני נכשל. הוא אפילו קנה לי גיטרה, בגלל שהיה בטוח שלעולם לא אלמד איך לנגן בה". הסיבה לפרישתו של הנער ממשחק הכדורסל, שהיה כה חשוב עבורו, היה דווקא הקבלה של תמיכה הורית לכישלון שלו. במילים אחרות, יתכן ועדיף להיכשל בכדורסל ולהיות אהוב על-ידי אבא, מאשר להצליח ולקבל ממנו ביקורת או כתף קרה.

עמדה זו עומדת בניגוד גמור לדעות המקובלות אודות האגוצנטריות המאפיינת את גיל ההתבגרות ומרד הנעורים הידוע (למשל, בהמשגה המקובלת של פיאג'ה את שלב האופרציות הפורמאליות המאפיין את גילאי 12-15). לפי בלוך, התנהגויות רבות שנדמות כמחאה או מאבק בין המתבגר להוריו, משקפות לא פעם היענות למשאלות לא מודעות וסמויות של ההורים. כך למשל, ניתן לחשוב על אמירותיה של אמא לבתה בת ה-15, המזהירה אותה מפני יחסי מוקדמים, אך גם מתלווה אליה לקבלת גלולות למניעת הריון. לא פעם, אזהרותיה של האם עשויות להוות מסר סמוי ולא מודע, העובר מהאם אל הנערה, אשר מעודד דווקא היענות ליחסי מין מוקדמים, אשר הנערה אכן נדחפת לקיימם. דוגמא נוספת עשויה להיות אב המתנגד שבתו המתבגרת תלבש בגדים חושפניים. כך למשל, הוא מעיר לביתו הערות קשות על שבחרה ללבוש גופיה, כאשר במקביל, קולטת הנערה משאלה לא מודעת של האב להופעתה החושפנית, ואכן, נדחפת לממשה.

בשתי הדוגמאות הללו, ועוד רבות אחרות, נראים על פני השטח עימותים עם ההורים ומאבק כוחות בין רצונותיו של המתבגר לעמדותיו של הוריו. עם זאת, ברמה הלא מודעת, מתגלה דחף של המתבגרים לרצות את הוריהם. באופן דומה, ההתנגדות של ההורים לפעולותיו של המתבגר מבטאת, לא פעם, רמה נסתרת של גאווה, או עידוד של ההתנהגות אליה הם מתנגדים בכל תוקף. כך למשל, ניתן לדמיין הורה הגוער בבנו על כך שחזר הביתה בשעה מאוחרת, אך בינו לבין עצמו, מחייך בהבנה למעשה. כך גם עשויה להיות אמא המתנגדת, כלפי חוץ, לשירותו של בנה ביחידה קרבית, אך גם מספרת בגאווה על מיוניו ליחידות סודיות לכל חברותיה. דוגמאות אלו מתארות קונפליקט האופייני למתבגרים רבים, אך הוא אינו מתקיים בין דחפים לאלה של הסופר-אגו, אלא בין שני מניעי אגו - התפתחות ועצמאות, אל מול תמיכת ההורים.

גיל ההתבגרות – שאיפות התפתחות לעומת רגרסיה של דחפים

התאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית אודות גיל ההתבגרות התמקדה בהתעוררותם של הדחפים לאחר שלב החביון. כמייצג ראוי של עמדה זו, מתאר פטר בלוס (Peter Blos, 1903-1997) את תחילתה של ההתבגרות כמאופיינת ברגרסיה (הצפה) של דחפים, אשר מופנים בעיקר כלפי ההורים. כנגד הצפה זאת מפעיל המתבגר כוח נגדי בצורתה של התנהגות מתנגדת, המתבטאת בהגברת הקונפליקט בינו לבין הוריו. לדידו של בלוס, בתהליך התבגרות חיובי, מפריד המתבגר את עצמו מההורים, ובייחוד ממשאלות הדחף כלפיהם, באמצעות התרחקות והתנגדות להם.
לעומתו של בלוס, טוען בלוך כי תחילתה של ההתבגרות מונעת על-ידי שאיפות המתבגר לעצמאות בריאה, אשר לאו דווקא תתבטא בקונפליקט או התנגדות להורים. האמנציפציה עשויה להוביל לרגרסיה, מדגיש בלוך, אך תתרחש כאשר המשאלה של המתבגר להתפתחות לא מתאימה למשאלותיהם של הוריו.

אפשר לראות אצל שני התאורטיקנים שהוזכרו שוני מהותי בהתייחסות לקונפליקט מול ההורים במהלך ההתבגרות; בעוד שאצל בלוס הקונפליקט מול ההורים מסמן ומעודד התפתחות, בלוך רואה את הקונפליקט כמונע אותה. כאמור, רווחת בציבור וכן בקהילה המקצועית עמדה הדומה יותר לטענתו של בלוס, אך חשוב לדעת כי המחקר האמפירי תומך באופן ניכר דווקא בעמדתו של בלוך, המדגישה את הקשר שבין תמיכה הורית למימוש ההתפתחות בגיל ההתבגרות (למשל, ראו Hauster ושות', 1991; Harter, 1990). להערכתי, אפשר ליישב את הסתירה, לכאורה, בין עמדותיהם של בלוס ובלוך. אני מציע כי מאחורי הקונפליקט שקיים על פני השטח בין הורים למתבגר, מתקיימת הבנה ותמיכה לא מודעת או סמויה, אשר מהווה חלק משמעותי מאוד בתהליך ההתבגרות.

הקשר שבין תמיכה הורית להתפתחותם של מתבגרים – מקרה קליני לדוגמא

לשם ההמחשה, אבקש להציג מקרה קליני מייצג, אשר פרטיו טושטשו לצורך מאמר זה. לקליניקה מגיע מתבגר בן 16 וחצי, אשר נקלט לאחרונה בבית-ספר חדש. בבית הספר החדש הוא מספר לנערים האחרים סיפורים בדויים על חברים עבריינים ותיקים פליליים שנפתחו לו. ההורים ששומעים על כך מבקרים אותו בחריפות, ומטיחים מיד "אתה שקרן". מול תגובת ההורים, טוען הנער שרוצה להפסיק ללמוד, ואלה דורשים כי יגיע לטיפול. באחת הפגישות הטיפוליות המשותפות, יחד עמו ועם הוריו, אומרת לו האם באמפתיה: "אתה עסוק במיקום החברתי שלך, בגלל זה אתה לא פנוי ללימודים...". הנער מחייך, ואומר לפתע: "אולי ננסה עוד כמה שבועות". ההורים רוצים כמובן שימשיך ללמוד, אבל גם רוצים שיפסיק עם השקרים. הצורך שלו להתמקם חברתית בעזרת הסיפורים הבדויים מתנגש עם הצורך של הוריו שיאמר אמת. במובן זה, אפשר לראות בהצהרתו כי ינשור מהלימודים כמעין מילוי המשאלה שלהם שיאמר אמת – אם לא יהיה בבית הספר, המתח הרב שהוא חווה ייפסק, והוא לא יזדקק עוד לשקרים הללו. כך, בראשו שלו, הוריו יהיו מרוצים. עם זאת, ברגע שקיבל מהוריו את ההכרה בצורך שלו לשקר כחלק מהניסיון להתמודד עם המתח סביב זהותו החברתית, המשך הלימודים שלו לא עמד עוד בסימן שאלה. באופן דומה, הביע הנער בפגישה אחרת את רצונו לנסוע עם חבריו לאילת. הוא מאריך בדיבור, מפרט ומחשב ליד אביו כיצד יהיה לו את הכסף הדרוש לחופשה. כאשר אני עוצר ושואל את הנער: "מה אתה צריך מאבא?", הוא עונה מיד, בלי להתבלבל: " אישור, כי בלי זה – אני ארגיש ילד חרא".

בשלב מאוחר יותר של הטיפול, אותו הנער סיפר לי בנוכחות הוריו על האמונה שלו, והתייחס לצום יום הכיפורים, אשר "שומר עלי". התברר כי ההורים מבקרים אותו לא פעם על האמונות הטפלות והמאגיות שלו. כאשר שאלתי אני את ההורים לגבי האמונות שלהם, האם אומרת שהיא לא ממש זוכרת. בפגישה אחר כך, היא לפתע נזכרת: "עץ האושר שנשבר... ואז אין אושר… ולהיות ערה בנסיעות שאני לא נוהגת בהן… אחרת תהייה תאונה". גם כאן, כאשר הנער שומע אותה, הוא צוחק בהקלה. נראה כי כאשר הוא קיבל תמיכה מהוריו באשר לפחדים שלו, והצורך שלו באי אלו אמנות בכדי להרגיש בטוח יותר, ההתמודדות הפכה מיידית קלה יותר עבורו.

סיכום

בעוד שאצל ילדים צעירים קל לנו לראות את הצורך שלהם בתמיכה ובקבלה של ההורים, אנו נוטים, לא פעם, להקל בחשיבותה עבור מתבגרים. בלוך מאיר בצורה מקורית פשוטה, אך גם עמוקה למדי, את הצורך הפנימי של המתבגר בתמיכה זאת. גם אם על פני השטח המתבגר זקוק לעימות מול הוריו, נראה שברמה הפנימית והעמוקה יותר, הוא יתקדם בהתפתחות לעצמאות בריאה דווקא כשיצליח להרגיש את התמיכה ההורית בשאיפותיו.

בבליוגרפיה

פיאז'ה, ז'. (1969). שש מסות על ההתפתחות הנפשית. תל-אביב: ספרית פועלים.

Hauser, S. T. , ‏ Powers, S. I. , ‏ Noam, G. G. (1991). ‏Family & Relationships. The Free Press, A division of Makmillan, Inc. New York

Harter, S. (1990). Identity and self development. In S. Feldman and G. Elliott (Eds.), At the threshold: The developing adolescent (pp. 352-387). Cambridge, MA: Harvard University Press.

על הכותב

עמית וולק הוא פסיכולוג קליני מומחה, מדריך בפסיכותרפיה. שותף במרכז מרחבים וחבר צוות בעמותה לטיפול פסיכולוגי בקיבוץ גבעת חיים איחוד ע"ש אמי הורוויץ.