יעילותו של טיפול פסיכולוגי במימון צד שלישי: מאמרם של יוקן וברמן

צוות בטיפולנט

לצד הרפורמה בבריאות הנפש בישראל, הולכת ומתרחבת המדיניות הציבורית של מימון טיפולים פסיכולוגיים. מטופלים רבים מקבלים היום פסיכותרפיה ללא תשלום במסגרת המרפאות הציבוריות, חלקם מקבלים פסיכותרפיה ללא תשלום במסגרת עמותות המסייעות לאוכלוסיות ספציפיות ורבים אחרים מקבלים טיפולים מסובסדים חלקית ומוזלים דרך אוניברסיטאות, קופות חולים, מקומות עבודה, חברות ביטוח וכן הלאה.

בלב המחלוקת בנוגע לרפורמת בריאות הנפש בישראל עומדת השאלה האם סבסוד חלקי של טיפולים פסיכולוגיים קצרי מועד אכן מספק את המענה המתאים למגוון האוכלוסיות הנזקקות לטיפול פסיכולוגי. כך, לדוגמא, עולה הדאגה לגורלן של אוכלוסיות שלמות הנזקקות לטיפול אך אינן יכולות לעמוד אפילו בהוצאות של טיפול מוזל, ומתעוררות שאלות לגבי יעילותו לאורך זמן של הטיפול קצר המועד עבור אנשים המתמודדים עם ממציאות חיים קשה במיוחד, עם טראומה מורכבת ועם הפרעות אישיות.

סביב סוגיית הסבסוד של טיפולים פסיכולוגיים, עדיין רלוונטית גם הסוגיה שהעסיקה כבר את פרויד בנוגע להשפעת הטיפול החינמי על התהליך הטיפולי. Yoken & Berman (1987) ערכו מחקר אמפירי המכוון לבחינת תוצאותיו ויעילותיו של טיפול פסיכולוגי מסובסד, לעומת טיפול פסיכולוגי אותו המטופל מממן. להלן תקציר מאמרם.

*

לאורך השנים התקיימה מחלוקת לגבי תפקיד התשלום בפסיכותרפיה. פרויד (1913), למשל, טען כי עצם התשלום משמעותי להצלחת הטיפול אך בו זמנית טען כי התשלום נועד לרווחת המטפל וכי הטיפול יכול להצליח גם כאשר הוא ניתן ללא תשלום.

דילמה זו המשיכה ללוות את שדה הפסיכותרפיה. כותבים מסוימים טענו כי העובדה שהמטופל משלם מגבירה את יעילות הטיפול בעוד שאחרים הטילו ספק בקיומו של קשר בין תשלום על הטיפול לבין יעילותו ותוצאותיו. Mowrer (1963) אף טען כי התשלום מגביל את יעילות הטיפול.

Yoken & Berman (1987) מתארים כי במחקר שערכו בעבר בכדי לבחון באופן אמפירי את סוגיית השפעת התשלום על הטיפול, לא נמצאה השפעה לתשלום. למעשה, הם מציינים כי מטופלים שלא שילמו דיווחו בסופו של דבר על פחות סימפטומים ביחס למטופלים ששילמו על טיפול קצר מועד. זהו ממצא משמעותי מאחר ומשמעותו שאין סיבה להימנע מהסדרים בהם צד שלישי (המדינה, חברת ביטוח וכד') נושא בהוצאות הטיפול. יחד עם זאת, הבעיות המתודולוגיות החריפות שאפיינו את הליך המחקר הגבילו באופן משמעותי את האפשרות להכליל תוצאות אלו, ועל כן החוקרים בחרו לערוך מחקר חדש אשר אפשר השוואה שיטתית ואמינה יותר בין מטופלים ששילמו על הטיפול לכאלו שלא שילמו על הטיפול.

במחקר השתתפו מטופלים אשר פנו למרכז אשר מציע שירותים טיפוליים מוזלים. חלק מהמטופלים שילמו את הסכום הסטנדרטי אותו גובה המרכז, ואילו חלקם לא שילמו מאחר והטיפול מומן על ידי מענק.

ממצאי המחקר הצביעו על כך שלא התקיים פער בין תוצאות הטיפול של מטופלים אשר שילמו על הטיפול לבין כאלו שלא שילמו עליו: בסופו של הניסוי לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בחומרת הסימפטומים, עוצמת המצוקה, מידת השיפור או רמת שביעות הרצון מהטיפול. גם חווית המטפלים תמכה בתוצאות המחקר: הערכתם של מטפלים את מידת השיפור ואת רמת שביעות הרצון של המטופלים לא היתה שונה עבור קבוצות הניסוי השונות.

ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם תוצאותיהם של חלק מהמחקרים הקודמים אשר בחנו את השפעת התשלום על יעילות הטיפול. עם זאת, מחקרים אחרים הצביעו על כך שמטופלים אשר שילמו על הטיפול הפגינו שיפור משמעותי יותר ביחס למטופלים אשר הטיפול שלהם מומן על ידי צד שלישי. כלומר, במובן מסוים המחקר בתחום משמר את הדילמה הקלינית-תיאורטית העוסקת בשאלת השפעת התשלום על אפקטיביות התהליך הטיפולי.

ביבליוגרפיה