חיפוש

עוינות ומסתורין בפרוורסיה- תקציר מאמרו של סטולר

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

סטולר פותח את מאמרו Hostility and mystery in perversion (1974) בהתייחסות לכך שהשינויים החברתיים משנים את פניה של הפסיכואנליזה בהיבטים רבים, וכך גם לגבי תפיסת הפרוורסיה. עם השתנותם של תפיסות מוסריות וערכיות, יש המתנגדים כיום לעצם ההגדרה של פרוורסיה אך בכך מחמיצים את ההבנה של היבטים פסיכודינמיים העומדים בבסיס המנגנונים הנפשיים הפרוורטיים, ומתרחקים מהבנת המיניות כתוצר של קונפליקט נפשי. במאמר זה סטולר מבקש להדגיש את תפקידם של עוינות ונקמה בפרוורסיה.
פרויד ראה בפרוורסיה תוצר של שילוב בין גורמים מולדים וגורמים סביבתיים-בין אישיים: דחף שמקורו באיד נתקל באיסור מציאותי או באיסור שמקורו בסופר אגו, ובתגובה לכך יוצר תצורה המפצה באופן חלקי על האיסור. פרויד ראה את הפרוורסיה כהפרעה ג'נדריאלית הנובעת מניסיונם של גברים למנוע את חרדת הסירוס או לחלופין- מניסיונן של נשים 'לתקן' את את 'עובדת' הסירוס. פרויד הדגיש את הפיצול כפתרון בו הילד משתמש כאמצעי התמודדות עם הקונפליקט בין הדחף האינסטינקטואלי העוצמתי לבין הסכנה המציאותית הנחווית כסכנה ממשית. באמצעות הפיצול המתבטא בפרוורסיה, הדחף האינסטינקטואלי מוצא סיפוק ומתקיימת מידה מסוימת של הכרה במציאות. המחיר של פתרון זה הוא הפיצול של האגו, אשר הולך ומעמיקה עם הזמן.

מסתורין ותפקיד העוינות בפרוורסיה

לטענתו של סטולר פרוורסיה אינה רק אקט מיני המתקיים אצל קבוצת מיעוט. המונח פרוורסיה מסמן העדפה מודעת, פעולה או פנטזיה ששורשיהם בעוינות.
פרויד טען כי תהפוכות דחפיות נובעות מעוינות המושפעת מגורמים חיצוניים ומהגורמים האינטרה-פסיכיים הנוצרים בתגובה להם. בפרוורסיה עצמה העוינות מכוונת כלפי העצמי (אשמה, ענישה) וכלפי חוץ (זעם, נקמה). במוקד הפרוורסיה עומדת העוינות. האקט המיני עצמו יכול להיות נורמטיבי אך השימוש בו הוא שימוש המכוון להרס ושנאה ולא לאהבה. נימפומניה לדוגמא היא מקרה בו האקט המיני עצמו אינו יוצא דופן אך השימוש בו הוא שימוש הרסני. מתוך תפיסה זו אנו מבינים כי יש להבין את היווצרות הפרוורסיה דרך המנגנונים העומדים בבסיסה, וסטולר מתאר את האופן בו נוצרת הפרוורסיה.
בחברה המערבית בה איברי גוף מסוימים מוסתרים, טוען סטולר, נוצר מסתורין סביב המיניות אשר באופן טבעי תורם ליצירת הריגוש המיני. המסתורין יוצר חרדה- כפי שפרויד עצמו זיהה כאשר תיאר את התסביך האדיפלי. שני המינים מפתחים חרדות סביב ההבדלים הגניטליים ובכל זאת הפרוורסיות נפוצות יותר בקרב גברים. סטולר מסביר עובדה זו בכך שיש יותר מגבלות על חקירת הגוף הנשי על ידי גברים מאשר להיפך: הפאלוס הגברי מסוכן אך לא מסתורי בעוד שהרחם הוא מסתורי, סודי וחבוי. כלומר, סטולר מציע כי מסתורין הוא התשובה לשכיחות הגבוהה יותר של פרוורסיות בקרב גברים ביחס לנשים.
ההזדהות ממלאת תפקיד משמעותי ביצירת הפרוורסיה, שהיא אגו סינטונית במהותה. ההזדהות מאפשרת לרכוש בעלות על אדם או מאפיין, מאחר ודרך ההזדהות עמו הוא הופך להיות חלק מהעצמי, וכך מתבטל המסתורין אשר נתפס כמאיים. כדוגמא למנגנון מסוג זה סטולר מתייחס להומוסקסואליות כמצב בו התשוקה לבן אותו המין מאפשרת להמנע מהמסתורין מעורר האימה לפיו קיים עוד מין . אובייקט ההזדהות הראשוני של הילד הוא האם, אך עליו לאמץ אותה כאובייקט הזדהות למרות השוני הנפשי והפיסי הקיים ביניהם- מסתורין עמו הילדה הדומה יותר לאמה אינה צריכה להתמודד. כאשר תהליך זה נכשל מתפתחת לטענתו של סטולר הפרוורסיה הגברית אשר מבוססת על טריאדה של עוינות: זעם של הילד על הצורך לוותר על ההזדהות הראשונית ביותר עם האם, פחד מכישלון בהימלטות ממנה וצורך בנקמה על ששמה אותו במצב המצריך התמודדות קשה עד כדי כך.
סטולר מצייר את התהליך בו נוצרת הפרוורסיה: בשנת החיים הראשונה הילד מפתח תחושת שייכות לאחד המינים ולאט לאט מתחיל לשים לב להבדלים החברתיים והאנטומיים בין המינים. סקרנותו של הילד הזכר לגבי בנו המין השני גדלה, כאשר החברה מעודדת סקרנות זו יותר מאשר את סקרנותן של ילדות. הילד שיגדל להיות פרוורט מפנטז על "האישה הפאלית" כדי להימנע מחרדת הסירוס (אם אין פין- כנראה הוא סורס ואם יש פין- אין סיבה לפחד מסירוס). כאשר נוצר תסכול רב סביב היעדר אפשרות לסיפוק עצמי נוצרת טראומה מצטברת אשר מגדילה את המסתורין. הילד מנסה להימנע מענישה ובו זמנית למצוא דרך להשגת עונג שיפחית את התסכול. כלומר, במצבי תסכול וגריית יתר אשר מגבירים את המסתורין, הילד צריך לפנות להשגת פתרונות חלופיים אשר יכולים להיות נוירוטיים או פרוורטיים בהתאם לתגובות ההוריות. כאשר ההורה מעביר מסרים סותרים, למשל במצבים בהם ההורה מפתה אך בו זמנית נוקשה מאוד לגבי התחום המיני או במצבים בהם האיסור על פעולות מיניות מסוימות ניתן באופן לא משכנע- גדל הסיכוי להתפתחות של פרוורסיה. פחד וזעם אינם מספיקים לשחרור מתח אירוטי ולכן יש צורך בפעולה מענגת ומרגשת- האקט הפרוורטי.
הפרוורסיה מבטלת את המסתורין על ידי ביטול ההבדלים בין מינים, בין דורות וכן הלאה, וכדי למנוע את התעוררותם המחודשת של המסתורין והאימה הנלווית לו- ישנה חזרה בלתי פוסקת על האקט הפרוורטי. לצד ביטול המסתורין, הפרוורסיה היא גם נקמה מוסווה אשר מהווה הגנה מאנית, ניצחון ויצירת חוויה של אקטיביות וכוח. התנועה שחווה הפרוורט בין ריגוש לבין פחד מעונש מאפשרת לו, אם כן, לא רק לחוות פורקן מיני אלא לנצח שוב ושוב את החרדה והמסתורין.
פרוורסיה עלולה להשתלט על חיי האדם או להיות מצומצמת יחסית לתחום המיני ולאפשר לכמות מספקת של ליבידו להיות מושקעת בתחומי חיים אחרים. כלומר, יש להבחין בין מכניזם פרוורטי נקודתי לבין מצב אישיותי כוללני המשפיע על כלל ההתנהגות והתפקוד.


ביבליוגרפיה

Hostility and mystery in perversion. Stoller, Robert J. The International Journal of Psychoanalysis, Vol 55(3), 1974, 425-434.