חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • אתגרים במחקר בפסיכותרפיה: סקירת הרצאתו של פרופ' פרנץ מאורוס קספר

אתגרים במחקר בפסיכותרפיה: סקירת הרצאתו של פרופ' פרנץ מאורוס קספר

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

ההרצאה "אתגרים במחקר באינטגרציית פסיכותרפיה וכיווני מחקר עתידיים" (Challenges in research on psychotherapy integration and future directions). שהעביר פרופ' פרנץ מאורוס קספר התקיימה ב-22.6.2016 במסגרת מפגש שעסק במחקר באינטגרציית פסיכותרפיה בעבר, בהווה ובעתיד, בכנס האגודה לחקר הפסיכותרפיה (SPR) ה-47, שנערך בירושלים. הרצאתו של קספר עסקה במהות האינטגרציה, בסוגי האינטגרציה השונים, במטרת האינטגרציה כפי שהוא רואה אותה ובדרכים בה ניתן לחקור אינטגרציה העונה על המטרות שהגדיר.

קספר החל את הרצאתו בשאלה מה הכוונה באינטגרציה של פסיכותרפיה, והציע כי ישנן רמות וגישות שונות של אינטגרציה בין גישות וטיפולים פסיכותרפיים.

הוא הציע שלוש רמות עיקריות ומובחנות לאינטגרציה:
אינטגרציה תיאורטית - גישות היוצרות תיאוריה אינטגרטיבית חדשה, המחברת בין תיאוריות שונות. דוגמא לכך היא התיאוריה של ווכטל (1979) וכן של רייל (1990).
אינטגרציה של עקרונות ופקטורים - לפי קספר זוהי צורה שכיחה של אינטגרציה על ידי מטפלים, המטמיעים בתוך גישה מסוימת עקרונות ורעיונות של גישות אחרות.
אינטגרציה קונקרטית - שילוב של כלי טיפולי או רעיון ספציפי בתוך גישה מסוימת. למשל, כפי שהציע לזרוס בשנת 1973.

בנוסף, הציע קספר, כי ישנן שתי גישות רווחות לתפיסה של התהליך האינטגרטיבי: יש התופסים את האינטגרציה כשילוב של כמה גישות, המוביל ליצירתה של גישה חדשה, שלבסוף תהפוך לגישה בזכות עצמה ותפסיק להשתנות ולשאוב מגישות אחרות. אחרים רואים את האינטגרציה כתהליך מתמשך, שלא יגמר לעולם, של שילוב בין רעיונות שונים.

קספר הציע שלתפיסתו מטרת האינטגרציה הינה מענה מותאם אישית ומדויק לכל מטופל ולכן הוא מצודד ברעיון כי האינטגרציה איננה מסתיימת ואיננה מובילה לתיאוריה חדשה - היא חיה, נושמת ומשתנה עם כל מטופל חדש המוצג בפנינו, שעלינו להתאים את שיטת הטיפול אליו. בבסיס הרעיון של האינטגרציה, לדידו של קספר, עומד הרעיון כי ככל שמגוון הכלים וההתערבויות האפשריות של המטפל גדול יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יוכל להיות מותאם יותר למטופל ולהגיב לאישיות ולמצב הייחודי שלו בצורה איכותית. קאספר הציע מטאפורה לרעיונות האינטגרציה: כאשר מטפל יודע לטפל בשיטה אחת בלבד, נדמה אותו לאדם המחזיק פטיש. אדם המחזיק פטיש יכול להשתמש בפטיש שלו כדי לפתור בעיות. נניח שאותו האדם הרחיב את ארגז הכלים שלו והשיג גם סכין - כעת יש לו שתי דרכים לפתרון בעיות. כך ניתן לחשוב על גישות שונות של פסיכותרפיה - כדרכים שונות להתמודדות עם קשיי המטופל. במצב כזה, הציע קספר, האינטגרציה היא למטפל כאולר או כלי רב שימושי (Multi-tool) - היא מקנה לו כלים רבים נוספים להתמודדויות שונות, וגם אם הכלים הללו אינם הכלים הטובים ביותר מסוגם (הסכין באולר לא תהיה הסכין הטובה ביותר בעולם ככל הנראה, למשל), הם עדיין מאפשרים התמודדות מדויקת יותר עם משימות מגוונות.

נשאלת השאלה כיצד ניתן לחקור טיפול כזה, שמשתנה ומתאים את עצמו ממטופל למטופל, שהרי כיום על מנת שמחקר יתקבל על ידי ה-APA הוא נדרש להיות מבוסס על מניואל ובעל סטנדרטיזציה. קספר מציע שבעיניו מחקרים שמתמודדים עם שאלה זאת בצורה מרשימה הם מחקרים שמגדירים בעזרת מניואל מגוון התערבויות שבהן המטפל יכול להשתמש במהלך הטיפול ומתי ניתן להיעזר בהן. במהלך המחקר המטפל מדווח באילו התערבויות מההיצע של המניואל הוא השתמש ומדוע. מחקרים כאלו מוכיחים שניתן לחקור טיפולים התפורים אישית למידות המטופל באמצעות מחקרים בעלי רנדומיזציה וקבוצת ביקורת (RCTׁׂׂ).

אפשרות נוספת, לפי קספר, הינה לבחון את ההתאמה של המטפל למטופל ואת ההיענות שלו אליו- האם ועד כמה היא מתאימה ומדויקת לצורכי המטופל? מה משפיע על התאמה זאת ועל המענה הרגיש של המטפל למטופל? קספר הציע כי כאשר נוכל לדעת מה משפיע על המענה הרגיש - נוכל אולי גם ליצור הכשרה למטפלים שתוכל להכשירם להעניק מענה רגיש ומותאם לכל מטופל שיעמוד בפניהם. צוות המחקר של פרופ' תומס ברגר ופרופ' קספר חוקר משנת 2005 את השפעתם של המענה הרגיש והתאמת המטפל למטופל על איכות הטיפול ותוצאותיו, וקספר העיד כי זו היא דרך טובה לבחון האם האינטגרציה פועלת.

לסיכום הרצאתו הציע קספר כי אינטגרציה הינה עתידה של הפסיכותרפיה, ולכן במחקר העתידי עלינו למקד את המאמצים באופן בו ניתן לסייע לכל מטופל באופן המתאים לו. ברמת השדה הטיפולי, הציע קספר, כי על קלינאים לחשוב כיצד הם יכולים להתאים את עצמם למטופלים השונים שלהם בצורה הטובה ביותר ולרכוש ידע אינטגרטיבי רחב שיאפשר להם לעשות זאת.