חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • הקשר בין התקשרות להערכה חיובית מהמטפל: סקירת הרצאתו של פרופ' ברי פרבר

הקשר בין התקשרות להערכה חיובית מהמטפל: סקירת הרצאתו של פרופ' ברי פרבר

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

במסגרת הפאנל " למה זקוקים מטופלים בעלי התקשרות לא בטוחה במערכת היחסים הטיפולית?" שנערך בכנס האגודה לחקר הפסיכותרפיה שהתקיים השנה בירושלים, פרופסור ברי פרבר (Barry Farber) הציג את מחקרו המשותף עם ג'סיקה סוזוקי (Jessica Y. Suzuki), שבחן את הקשר בין סגנונות התקשרות והעדפות המטופל לסוגים שונים של הערכה חיובית מהמטפל ("Attachment style and preferences for different forms of therapist-provided positive regard").

פרבר ביקש במחקר זה לחבר בין עבודתו של קארל רוג'רס בנודע להתערבויות של הערכה חיובית (positive regard) למחקר בנושא התקשרות. במחקר, נבחן האם ישנו קשר בין סגנון ההתקשרות של המטופל לסוג ההערכה החיובית שתסייע לו.

יעילותה של הערכה חיובית בטיפול הוצעה על ידי רוג'רס ב-1959, ובמחקר של פרבר ודולין מ-2011 נמצא כי הערכה חיובית הינה מרכיב חיוני בפסיכותרפיה ובמערכת היחסים הטיפולית. כיוון שהערכה חיובית הינו גורם טיפולי שטרם נחקר דיו, ביקשו החוקרים במחקר זה להעמיק את ההבנה הטיפולית של האופן בו פועל מרכיב זה ולהבין כיצד יש להתאים אותו למטופלים השונים, על מנת שיוביל לתוצאות טיפוליות חיוביות. החוקרים ביקשו לבדוק את השפעת סגנון ההתקשרות של המטופל על ההעדפה שלו להתערבויות הערכה חיוביות מסוגים מסוימים וכן על כמות ההתערבויות שהמטופל מקבל.

כידוע, להתקשרות ולסגנון ההתקשרות יש קשר משמעותי לפסיכותרפיה ולתוצאות הטיפוליות; בשנותיו האחרונות, בולבי בחן את ההשפעות של ההתקשרות על טיפול וכיצד ניתן להפוך את המטפל ל"בסיס בטוח", ממנו המטופל יכול לחקור את רגשותיו ואת מערכות היחסים שלו עם העולם. עם זאת, כאשר למטופל אין מערכת יחסים בטוחה, נראה שיש צורך להתאים את הטיפול ולאפשר למטופל להכיר ברעיון של בסיס בטוח. 

החוקרים ביקשו להבין האם מטופלים בעלי סגנונות התקשרות שונים חווים רמות שונות של הערכה חיובית בטיפול? האם מטופלים בעלי סגנונות התקשרות שונים יעדיפו סוגים שונים של הערכה חיובית בטיפול? 

בכל הנוגע לסגנון התקשרות, החוקרים התייחסו לסגנונות ההתקשרות כנעים על שני צירים: ציר החרדה וציר ההימנעות (Brennan, Clark, & Shaver, 1998; Fraley, 2012), כאשר בין שני הצירים הללו נוצרים ארבעה סגנונות התקשרות: 

  1. סגנון התקשרות בטוח (Secure) הנמוך הן בציר ההימנעות והן בציר החרדה.
  2. סגנון התקשרות חרד מוטרד (Preoccupied) הגבוה בציר החרדה ונמוך בציר ההימנעות.
  3. סגנון התקשרות נמנע משחרר (Dismissing Avoidant) הגבוה ביצר ההימנעות ונמוך בציר החרדה.
  4. סגנון התקשרות נמנע חרד (Fearful Avoidant) הגבוה בשני הצירים.

מהלך המחקר

החוקרים ערכו מחקר השוואתי, בו השתתפו 540 נבדקים שהיו בטיפול לפחות שלושה חודשים לפני תחילת המחקר. הם מדדו את סגנון ההתקשרות של המטופלים, בחנו את מערכת היחסים הטיפולית וכן את תגובות ההערכה החיובית של המטפלים בטיפולים.

החוקרים ביצעו הבחנה בין שלושה סוגים של הערכה חיובית: 

  1. אמירות תומכות או אכפתיות (Supportive/Caring Statements) - אלו הן אמירות חמות של המטפל המכילות קבלה, תמיכה, עידוד וכדומה. כך למשל "אני שמח שחלקת זאת עמי".
  2. תגובות ייחודיות (Unique Responsiveness) - תגובות הקשורות לאמפתיה והקשבה עמוקות, כאלו הייחודיות למצבו של המטופל. המטופל מרגיש שהמטפל מגיב אליו בדיוק רב, עושה את המיטב על מנת להבין אותו ולסייע לו. כך למשל, תגובות בהן המטופל זכר פרטים קטנים הקשים לזכירה במהלך ההערכה החיובית, כמו למשל - "זה מהדהים שעשית זאת. לפני שנה באותו המצב עם שלמה לא הצלחת לעשות זאת".
  3. אינטימיות או חשיפה עצמית של המטפל (Intimacy / Disclosure) - אלו הן תגובות בהן המטפל עושה מעל ומעבר למקובל בפסיכותרפיה - מקדיש כמה דקות נוספות לפגישה הטיפולית, או דומע בזמן סיפור מרגש וכדומה.

תוצאות

האם יש קשר בין סגנון ההתקשרות לכמות תגובות ההערכה החיובית שמקבלים המטופלים?

החוקרים מצאו שמטופלים בעלי התקשרות בטוחה דיווחו שקיבלו הרבה יותר תגובות הערכה חיובית מהמטפל שלהם. לעומתם, בעלי התקשרות נמנעת-חרדה דיווחו על פחות תגובות הערכה חיובית ממטופלים אחרים.

 

*כל התמונות בכתבה לקוחות מהמצגת של פרבר וסוזוקי בכנס ה-SPR ומפורסמת באדיבותם של החוקרים.

 

האם יש קשר בין סגנון ההתקשרות של המטופל וסוג תגובת ההערכה החיובית ליעילות הטיפולית של התגובה?

פרבר הציג כי בשלב זה החוקרים בחנו עד כמה המטופלים מצאו את סוגי תגובות ההערכה החיובית השונות כמחזקות, ובחנו האם מטופלים מסגנונות התקשרות שונים ראו יעילות שונה בתגובות הערכה חיובית שונות. 

לגבי אמירות תומכות או אכפתיות וכן לגבי אינטימיות או חשיפה עצמית של המטפל, לא נמצא שוני בין המטופלים מסוגי ההתקשרות השונים. לעומת זאת, בכל הנוגע לתגובות ייחודיות, מטופלים בעלי התקשרות חרדה-מוטרדת, דירגו תגובות אלו כיותר מחזקות ממטופלים אחרים. מטופלים בעלי התקשרות נמנעת-משחררת ונמנעת-חרדה דירגו תגובות אלו כהכי פחות מחזקות.

 

מתוך כך, הסיקו החוקרים כי מטופלים בעלי התקשרות חרדה-מוטרדת נזקקים יותר להתערבויות הייחודיות להם ונובעות מהקשבה עמוקה לייחוד שלהם. החוקרים משערים כי המקור ליעילות הגבוהה של התערבויות ייחודיות עבור מטופלים בעלי סגנון התקשרות חרדה-מוטרדת, הינו בצורך שלהם בהנכחת הקשר הטיפולי והקושי שלהם להתמודד עם רגעים בהם המטפל פחות קשוב.

זאת ועוד, הניחו החוקרים כי מטופלים בעלי התקשרות נמנעת-משחררת ונמנעת-חרדה מתקשים לקבל תגובות כאלו ולהשתמש בהן, מתוך רמות ההימנעות הגבוהות והקושי להכיר בכך שישנן תגובות של המטפל המכוונות לצרכיהם וייחודיות להם.

בבחינת התגובות הספציפיות שנאמרו בטיפול (בהסתכלות מיקרו, שרואה מעבר לשלושת סוגי התגובות הכלליים), החוקרים מצאו כי מטופלים בעלי התקשרות חרדה-מוטרדת השיגו אישוש מחיזוקים ואישורים של המטפל יותר מבעלי סגנונות ההתקשרות האחרים; למטופלים בעלי התקשרות נמנעת-משחררת הועילו יותר התערבויות של שבח ונראה שגם קשר עין יותר מאחרים. למטופלים בעלי התקשרות-נמנעת חרדה הועילו התערבויות מרגיעות ועדינות כמו תמיכה ושבח, בניגוד לפרשנות וקריאת תיגר - שנחוו כלא מועילים ואף פוגעים.

 

האם סגנון ההתקשרות משפיע על הסיכוי שהמטפל יגיב בתגובת הערכה חיובית מסוג מסוים?

החוקרים בחנו את אמונת המטופלים לגבי סיכויי קבלת תגובות ההערכה החיובית מהמטפלים שלהם כלפיהם. לגבי תגובות הערכה חיובית מהסוגים אמירות תומכות וכן אכפתיות ותגובות ייחודיות, לא היה הבדל בין האמונה של המטופלים מהסגנונות ההתקשרות השונים. עם זאת, לגבי תגובות של אינטימיות וחשיפה עצמית של המטפל, היה שוני בין המטופלים מסגנונות ההתקשרות השונים. מטופלים בעלי התקשרות נמנעת-חרדה האמינו שיש סיכויים גבוהים ביותר שיקבלו תגובות כאלו. לעומתם, מטופלים בעלי סגנון התקשרות נמנע-משחרר וחרד-מוטרד האמינו שיש רק סיכוי נמוך שיקבלו ממטפליהם תגובות כאלו.

 

 

החוקרים משערים כי אמונתם של מטופלים בעלי התקשרות נמנעת-חרדה שישנה סבירות גבוהה שהמטפלים שלהם יגיבו בצורה של תגובות אינטימיות או חשיפה עצמית, משקפת את ניסיונות המטפלים להגביר את תחושת הביטחון בטיפול ולחזק את הקשר הטיפולי. לעומתם, החוקרים שיערו כי מטופלים בעלי סגנון התקשרות נמנע-משחרר מאמינים שהמטפלים שלהם לא יגיבו אליהם באינטימיות או חשיפה עצמית, שכן המטפלים משערים שהמטופל לא יהיה מעוניין בתגובות מסוג זה. ייתכן שמטופלים בעלי סגנון התקשרות חרד-מוטרד מדווחים כי הם מקבלים פחות תגובות של אינטימיות וחשיפה עצמית מהמטפלים, שכן המטפלים חשים שעליהם להציב גבולות ברורים מול מטופלים אלו ולכן נמנעים מתגובות היוצרות "שבירה" בסטינג או של הגבולות הברורים של הטיפול. 

מתוך כל אלה פרבר הציע כי נראה שההחלטות של מטפלים בנוגע לגמישות במענה למטופל ושמירה על גבולות טיפוליים, מושפעת מהמיקום של המטופל על ציר ההימנעות, כך שככל שהסגנון של המטופל הינו יותר נמנע, כך המטפל נוטה ליותר תגובות של אינטימיות וחשיפה עצמית.

מה הם המאפיינים של הערכה חיובית הרלוונטיים לכל סגנונות ההתקשרות?

אף על פי שהיה שוני משמעותי בסוגי התערבויות ההערכה החיובית שהמטופלים מצאו יעילים וכן בכמות התערבויות ההערכה החיובית שהמטופלים קיבלו, פרבר סיפר כי החוקרים מצאו גם דמיון רב בין התערבויות ההערכה החיובית שסייעו למטופלים מכל סגנונות ההתקשרות. המטופלים מכל ארבעת סגנונות ההתקשרות מצאו את הגורמים הבאים כחשובים ביותר בהתערבויות הערכה חיובית:

  1. טון דיבור עדין.
  2. שמירה על קשר עין.
  3. שפת הגוף של המטפל משדרת הקשבה.
  4. המטפל מעודד את המטופל להרגיש גאווה בהקשר לדברים החיוביים שהוא עושה.

לסיכום

נראה שסגנון ההתקשרות משפיע על רמות ההערכה החיובית שמקבל המטופל מהמטפל. זאת ועוד, מטופלים מסגנונות התקשרות מסוימים מוצאים התערבויות הערכה חיובית מסוימות כיעילות יותר מאחרות. תוצאות המחקר מרמזות על כך שמטופלים שונים זקוקים להתערבויות הערכה חיובית שונות, וכי מטפלים מסוימים מאתרים את הצרכים השונים של המטופלים בהתערבויות חיוביות, ומתאימים את עצמם לצורכי המטופל האינדיבידואלי.

אנו מודים לפרופ' פרבר על הרצאתו המרתקת שחשפה את המחקר וכן על סיועם של פרופ' פרבר וגברת סוזוקי בהכנת סקירה זאת.

 

We would like to take this opportunity to thank Prof. Farber and Miss Suzuki for the helpful and kind assistance in forming this review.