תגובות הפרת גבולות על ידי מטפלים: תקציר מאמרם של גאבארד ופלטז

צוות בטיפולנט

הפרת גבולות טיפוליים על ידי מטפלים היא תופעה המוכרת לפסיכואנליזה כבר מימיה הראשונים, ומלווה אותה גם בתקופתנו. Gabbard & Peltz (2001) מציגים במאמרם, על סמך הספרות ועל סמך השתתפותם בקבוצה מיוחדת מטעם American Psychoanalytic Association's Committee on Psychoanalytic Education, התבוננות בנושא של תגובות מוסדיות למקרים של הפרת גבולות טיפוליים על ידי מטפלים. הם מציגים את בעיית הפרת הגבולות כבעיה רצינית ומטרידה אשר פוגעת בשמה של הפסיכואנליזה, מטלטלת את כלל הקהילה הפסיכואנליטית ועלולה לעבור מדור לדור במקרים בהם אנליטיקאי בכיר המשמש כמדריך הוא העובר על הגבולות הטיפוליים. המאמר עוסק הן בדינמיקות ההימנעות המוסדיות המתעוררות בתגובה חשיפת הפרת הגבולות והן בדינמיקות העומדות בבסיס הפרת הגבולות של המטפלים עצמם. עם זאת, בתקציר זה נביא את הדיון בדינמיקות ההימנעות המוסדיות בלבד. על הדינמיקות העומדות בבסיס הפרת גבולות מיניים על ידי מטפלים ניתן לקרא בלחיצה כאן.

אחד ההיבטים המדהימים ביותר של נושא הפרת הגבולות המיניים נוגע, לטענתם של Gabbard & Peltz, לרמת הסובלנות שמביעים חלק מהמוסדות והחברות הנחשפים להפרת גבולות של אחד המטפלים המשתייכים אליהם. לעיתים מדובר בהתנהגויות אשר עברו מפה לאוזן כרכילות ובמקרים רבים התנהגויות אלו נמשכו זמן רב עד שהמוסד אליו השתייך המטפל הגיב אליהן והחליט להתמודד איתן. עוצמות ההכחשה היו גבוהות והחששות מפני היבטים משפטיים היוו פעמים רבות גורם מרתיע מפני טיפול בהפרת הגבולות. באופן כללי, החוויה בקרב ועדות לימודיות וועדות אתיקה היתה חוויה של חוסר אונים אל מול מקרים של הפרת גבולות. Gabbard & Peltz מתארים כי תגובות הועדה אליה השתייכו היו פעמים רבות תגובות כ"לא ייאמן!", וכי תגובות חוזרות אלו העלו בדעתם את האפשרות כי תגובות מסוג זה עמדו בבסיס התנגדותם של מוסדות להתמודדות עם הפרת גבולות.

Gabbard & Peltz טוענים כי הפרת גבולות מיניים ולא מיניים על ידי מטפלים בפסיכותרפיה ופסיכואנליזה אינה תופעה שכיחה. הם רואים בהפרדה בין הפרת גבולות מיניים להפרת גבולות שאינם מיניים הפרדה מלאכותית: גם התנהגות לא מינית של המטפל אשר מאופיינת בפתיינות ובהעברת מסר של "מיוחדות" למטופל היא הפרת גבול משמעותית. כמו כן, תופעת "המדרון החלקלק" מצביעה על הרצף עליו מצויות הפרות גבולות מיניות ובלתי מיניות: מרבית היחסים המיניים בין מטפלים למטופלים הגיעו לידי כך לאחר תקופה ממושכת של הפרות גבולות לא מיניות כחשיפה עצמית מוגזמת של המטפל, הארכת פגישות, שיחות טלפון בין הפגישות, מפגשים מוץ לקליניקה, חיבוקים ונשיקות.
למרות חומרתן והנזק הנלווה להן, הפרות גבולות רבות אינן מטופלות ואינן נחשפות, ו-Gabbard & Peltz מציעים התבוננות בדינמיקות ההימנעות המוסדית מהתמודדות עם הנושא.

דינמיקות ההימנעות המוסדית

חקר הדילמות העומדות בפני ועדות הכשרה וועדות אתיות המתמודדות עם הפרות גבולות הביא את Gabbard & Peltz לזהות את הלחץ הרב שלא לעשות דבר לנוכח העדויות ההולכות ומצטברות לקיומה של הפרת גבולות. תחת הכותרת של "דינמיקות ההימנעות המוסדית" הם מצביעים על מספר דינמיקות שכיחות המתעוררות לנוכח חשיפת הפרת גבולות.
דינמיקה ראשונה ומרכזית נוגעת לאמביוולנטיות האינטנסיבית המתעוררת כלפי הפרת הגבול הספציפית וכלפי תהליך השיפוט בכללותו. ההתבוננות במקרה מעוררת הכחשה ומשאלה קונפליקטואלית להגנה ולענישה של המטפל. כך, למשל, הועדה עשויה למצוא עצמה עסוקה ביותר בפרוצדורות הפורמליות, ו/או מפולגת למחנה סלחני מול מחנה מחמיר. עם הזמן חברי הועדה עשויים לחוש כעוסים ואנטגוניסטים סביב הזמן הרב שהטיפול במקרה צורך מהם וסביב חשיפתו ופרסומו.
באופן היסטורי הנטייה הרווחת בקרב ועדות מסוג זה היא הגנה על המטפל הפוגע על חשבון הקורבן. מטפלים המעורבים בהפרת גבולות הם פעמים רבות כריזמטיים, מוכרים ומוערכים מאוד בקהילתם ובחלק מהמקרים אף ממלאים בה תפקידי מפתח המלווים בהעברה של הזדהות ואידיאליזציה מצד קולגות. במקרים רבים בעיית הגבולות שלהם ידועה ומוכרת, אך מלווה בנטייה סביבתית להתעלמות או בראייתה כחלק מהיצירתיות של המטפל ושל היותו לא אורתודוכסי בעבודתו. במקרים אחרים, נראה שקולגות רואים ולא רואים בו זמנית את העדויות להפרת גבולות, ומבטלים את מראה עיניהם עקב הכריזמטיות וההשפעה של המטפל. כמו כן, רבים חשים כי חשיפת הפרת הגבולות תהווה בגידה, וחוששים מהאפשרות של האשמת שווא או של הנעה על ידי משאלות אדיפליות להרס דמות-אב של הארגון.

חלק מהדינמיקות של ההימנעות המוסדית מוסווית תחת פחד מההליכים החוקיים. מעורבותם של משפטנים מגבילה אף היא כל אפשרות של דיון פתוח וכנה עקב החרדה המתעוררת בוועדה האתית והנחייתם של עו"ד לקליינטים שלהם שלא לדון בנושא.
כדי לעקוב אחרי דינמיקות ההימנעות המוסדית עלינו לקחת בחשבון את הדינמיקות המתרחשות אצל מטפל אשר נחשף לראשונה להפרת גבולות של קולגה. התגובה הראשונית עשויה להיות בלבול מוחלט ופגיעה בפונקציות אגו, בחשיבה הרציונלית על המצב. באופן אוטומטי מתעוררת משאלה לביטול המידע וסיווגו כשמועה מרושעת, ולעיתים אף זעם על "מפיץ השמועה". בהתאם, אנשי מקצוע שחשפו הפרות גבולות זכו לעתים לתגובות קשות, להאשמה בהרסנות ולדרישה "להתעסק בענייניהם" ואל באלו של אחרים.
דינמיקה נוספת העומדת מאחורי ההימנעות המוסדית נוגעת לתחושה שאם מטפל בכיר הפר גבולות, הרי שגם כל אחד אחר עשוי להתדרדר לכדי עבירה דומה. תחושה זו והחרדה הנלווית לה עלולות להביא לניסיון להבנות את האירוע כמתקבל וסביר למרות העדויות הסותרות. כך, למשל, מטפלים עשויים להתייחס ל"אהבה האמיתית" בין המטפל למטופל ובפרט כאשר הקשר מוביל לנישואים.
גורם נוסף המשפיע על ההימנעות המוסדית הוא הנטייה של אנליטיקאים כקבוצה להציע הבנה מנחמת ולא לקבל החלטה לפעולה. כלומר, לנהוג כאילו היו במסגרת קלינית ולא במסגרת של ועדה אתית חוקרת.‏

ביבליוגרפיה