צוות בטיפולנט
טיפול דיאדי התפתחותי הוא מודל טיפולי אשר פותח על ידי Daniel Hughes. הטיפול מבוסס על אינטגרציה של מספר טכניקות וגישות, ויעילותו הוכחה במספר מחקרים אמפיריים. טיפול דיאדי התפתחותי מבוסס על יצירת קשר יציב, רגיש, רפלקטיבי ומותאם בין הילד למטפל, בין ההורה לילד ובין ההורה למטפל. כמו כן, הטיפול מתמקד בשיתוף בין אישי והתפתחות משותפת, הנעים סביב ארגון החוויה הרגשית. הסיבה לדגש על החוויה הבין אישית היא שמחקרים רבים מצביעים על תפקידה המשמעותי של החוויה המשותפת בקשר ההורה-ילד להתפתחות הנפשית ולאופן בו הורים והילד תופסים את עצמם זה דרך חוויתו של זה.
ילדים שטופלו באופן לקוי לאורך זמן וסובלים מטראומה מורכבת נמצאים בסיכון מוגבר למגוון הפרעות התנהגותיות, נויו-פסיכולוגיות, קוגניטיביות, רגשיות, פסיכולוגיות ובין אישיות בילדות ובבגרות. בהתאם, גישת הטיפול המתאימה לילדים ומתבגרים עם טראומה מורכבת צריכה לכלול התייחסות למספר היבטים רגשיים מרכזיים שביניהם יכולות הוויסות העצמי, אמון באחרים, התקשרות, סומטיזציה, וויסות רגשי, מנגנוני הגנה פרימיטיביים (למשל דיסוציאציה), שליטה בהתנהגות ותפיסה עצמית.
טיפול דיאדי התפתחותי הוא מודל טיפולי המתמקד בהיבטים אלו, אך מה שמבחין אותו מטיפולים אחרים הוא הדגש הרב על שימור יחסים בין אישיים עם הילד, על קבלה עמוקה של חוויתו ורגשותיו, ועל סקרנות בלתי שיפוטית לגבי המשמעות שהילד מקנה לאירועים שונים בחייו. טיפול מדגיש יותר את החוויה והתהליך מאשר את הוורבליזציה והתוכן. בהתאם, טיפול דיאדי התפתחותי מצריך מהמטפל התכווננות ונוכחות רגשית משמעותית ביותר בקשר הטיפולי.
טיפול דיאדי התפתחותי מבוסס על מספר עקרונות:
הדגש אשר טיפול דיאדי התפתחותי שם על הממד הלא ורבלי נובע ממספר סיבות. ראשית, טראומה מתקיימת לעתים ברמה פרה-ורבלית שאינה מכילה זיכרון מפורש. שנית, טראומות אחרות עשויות להחוות בעיקר באופן לא ורבלי (מבטים, קולות ומגעים נוקשים ומתעללים, חוסר יכולת להגיב אל הילד באופן מותאם). כמו כן, ההתנהגויות ההתקשרותיות הראשוניות והתגובות ההוריות בינקות המוקדמת הן פרה ורבליות. קשר עין, הבעות פנים, טון הקול, מחוות גופניות וכן הלאה מסייעים לילד לווסת את הרגשות המקושרים לזיכרונות טראומטיים ולפתח חוויה חדשה של הטראומה אשר מקלה על פתרונה. החוויה הורבלית והלא ורבלית שהילד חווה עם ההורה והמטפל מאפשרת לו לפתח משמעות חדשה לטראומה ולהשלכות הנלוות לה. זהו דיאלוג אפקטיבי ורפלקטיבי המאפשר למידה רגשית וקוגניטיבית, חקירה ותחושת ביטחון, ואף מחזק את הפונקציה הרפלקטיבית של הילד ואת התפתחותו של נרטיב קוהרנטי.
טיפול דיאדי התפתחותי מבוסס על מספר סוגי התערבויות, כאשר במקביל המטפל דואג תמיד לשמירה על תחושת הביטחון של הילד, כדי למנוע יציאה מוויסות.
טיפול דיאדי התפתחותי מכוון לכך שההורה יהיה תמיד משתתף אקטיבי במפגש, כאשר הדבר אפשרי. ההורה מקבל תמיכה והדרכה לגבי תקשורם של מחשבות, רגשות וכוונות אל הילד ולגביאופנים בהם הוא יכול לחזק את חווית הביטחון של הילד כאשר הוא חוקר אירועים המקושרים לתחושות אשמה ופחד. בכך, המטפל מהווה מודל להורה וכוחו של הטיפול גדל, מאחר וההורה מפנים יותר ויותר את היכולת להיות במגע מיטיב עם הילד.
הדיאלוג האפקטיבי/רפלקטיבי מאופיין באיכות רגועה ו"מתעקלת" של מספרי סיפורים, ולא של דיון רציונלי או הרצאה. הידל הוא משתתף אקטיבי בדיאלוג, ואירועי חייו נחקרים בפתיחות מעמדה לא ורבלית. התגובה לאירועים טראומטיים "רציניים" או בעיות התנהגות אינה מביאה לטון "רציני" אשר עלול להדיר את הילד מהדיאלוג ולעורר את התנגדותו.
כאשר הילד מתנגד למוקד של המטפל, המטפל מקבל את ההתנגדות, מביע סקרנות ואמפתיה לגביה ואורג אותה אל תוך הדיאלוג האפקטיבי/רפלקטיבי. לא מופעל על הילד לחץ לחקור את הטראומה או כל אירוע/אספקט ספציפיים בחיי הילד. הכוונה היא שהילד יחקור אירועים חשובים לו באופן נינוח ובטוח.
מאחר ולילדים עם עבר טראומטי יש בדרך כלל קושי במתן מילים לטראומה, המטפל מציע מילים משלו ליאור החוויה ואם הילד מקבל אותן כמייצגות באופן אמין את עולמו הפנימי- המטפל מדבר אל ההורה את חוויתו של הילד.
ההורה מונחה לגעת בילד לעתים קרובות בפגישה, כאשר נראה שהוא זקוק ומוכן לכך. מגעים אלו כוללים החזקת ידו של הילד או חיבוק שלו כאשר הוא נראה חרד, משחק המערב מגע או עידוד לאחר מפגש אינטנסיבי.
לפני הצטרפות הילד לטיפול ולפני כל מפגש, המטפל מוודא את יכולתו של ההורה לתפקד כדמות התקשרות של ילד. יכולת זו מושפעת מהיסטוריית ההתקשרות של ההורה, מחויבותו לתהליך וזמינותו העכשווית למפגש. הילד אינו מוזמן להוריד את הגנותיו לפני שהמטפל בטוח בנוכחותו וזמינותו של ההורה כדמות התקשרות, ובכך שהילד יהיה בטוח כאשר יוותר על הגנותיו במפגש.
המפגשים מתחילים בדרך כלל בהתמקדות בחוויה שליוותה מאורעות בעבר הקרוב או הרחוק. החוויה נחקרת כאשר המטפל מסייע לילד וההורה לתקשר אותה. לקראת סוף המפגש המטפל ממקד את התהילך ביצירת דיאלוג רפלקטיבי יותר לגבי החוויה שנחקרה, כאשר המטרה היא הדגשת כוחותיו של הילד כולל יכולתו לפנות להורה בבקשת עזרה. כך, מחוזקת היכולת לווסת רגשות ולרכוש מיומנויות רפלקטיביות.
חפצים או פעילויות המסייעים לילד בחקירה והסיפור של חוויותיו מונגשים במידת האפשר. אלו עשויים לכלול חומרי יצירה, תיאטרון בובות, בובות של חיות, ספרי ילדים ופסיכודרמה, כאשר המטפל מקפיד להיות רגיש וקשוב לבחירותיו של הילד.
Dyadic developmental psychotherapy: An evidence-based treatmentfor children with complex trauma and disorders of attachment. Becker-Weidman, Arthur; Hughes, Daniel. Child & Family Social Work, Vol 13(3), Aug 2008, 329-337.
