צוות בטיפולנט
הגדרת המשפחה בחברה המערבית עברה שינויים רבים בעשורים האחרונים. כחלק מכך, וכתוצאה ממאבקי התנועה למען הומואים ולסביות, קיימים כיום יותר ויותר משקי בית ומשפחות חד מיניות. לצד שינויים אלו חלו שינויים משמעותיים גם באפשרויות ההולדה וטכנולוגיות הפריון, כך שהומואים ולסביות יכולים היום להפוך להורים בקלות רבה יותר ביחס לעבר. תהליך ההפיכה להורות במשפחות לסביות הוא מורכב וכולל גורמים רבים.
על אף שמחקרים מצביעים על כך שהמוטיבציה להבאת ילדים בקרב זוגות לסביים דומה למדי למוטיבציה בקרב זוגות הטרוסקסואלים, לסביות מקדישות מחשבה רבה יותר לגורמים לרצונן להביא ילדים ולמכשולים שאיתם עליהן להתמודד בדרך להורות. בניגוד לזוגות הטרוסקסואלים, המסע של לסביות להורות כולל מספר צעדים ייחודיים.
מרבית הזוגות הלסביים מתחילים את הדרך בדיון על מי מבנות הזוג תכנס להיריון ראשונה (או בכלל). החלטה זו מושפעת בדרך כלל מגורמים כגיל, רצון להרות, פוריות והיבטים תעסוקתיים הנוגעים לביטחון והאפשרויות הכלכליות של הזוג.
הצעד הבא הוא בחירת שיטת התעברות אשר נתפסת כאפקטיבית, נגישה ושאינה פוגעת במקומה של בת הזוג השניה במערכת הזוגית-משפחתית. בהתאם, מרבית הזוגות בוחרים בתרומה מבנק זרע. שיטת טיפול זו מייצרת פעמים רבות עומס כלכלי משמעותי אך בניגוד לעבר- המידע עליה והנגישות שלה הולכים וגדלים.
ב-1984 נערך המחקר הראשון אשר עסק בחוויתן של בנות הזוג שאינן נכנסות להיריון בתהליך זה של ההתעברות וההיריון של בת הזוג. חוויתן כללה פעמים רבות פחדים וחרדות מפני חשיפת נטייתן המינית מול אנשי מקצוע וחששות מפני עימותי משמורת אפשריים מול האבות הביולוגיים. מחקרים מאוחרים יותר הצביעו על כך שהן בנות הזוג שעמדו להיכנס להיריון/היו בהיריון והן בנות זוגן חוו חששות סביב קבלתן של משפחות המוצא את המצב המשפחתי החדש, גידול הילד בחברה הנתפסת בהטרו-סקסיסטית והשפעות שליליות של הומופוביה על ילדן. אסטרטגיות התמודדות בהן נשים לסביות השתמשו כדי להתמודד עם הסטיגמות והדעות הקדומות היו יצירת רשתות תמיכה, עמדה של פתיחות לגבי נטייתן המינית ויצירת קשרים עם ספקי שירותים ומרכזי בריאות הילד אשר נתפסו כ"גיי-פרנדלי".
מחקרים מהשנים האחרונות הצביעו על כך שנשים לסביות שהיו אימהות נטו להיות מסופקות מיחסיהן הזוגיים אך חלק ניכר מהן התמודדו בו זמנית עם דאגות מתמשכות לגבי מידת הקבלה על ידי משפחות המקור ואנשים ממעגלים חברתיים נוספים. כמו כן, הן תיארו חוסר הבנה סביבתית של תפקידה של האם הלא ביולוגית במשפחה.
מחקרים עכשוויים אשר התמקדו בחקר תפקידיהן של האימהות הלא ביולוגיות התמקדו באמצעים בהם נשים אלו מגדירות ומרחיבות את הלגיטימציה של תפקידן בתא המשפחתי ואת זהותן האימהית. אמצעים אלו עשויים להיות שפתיים-סימבוליים כהעברת שם משפחתן לילד הלא ביולוגי או אמצעים המכוונים ליצירת דמיון כבחירת תורם זרע בעל מאפיינים חיצוניים דומים לשלהן. מחקר מ-2006 זיהה קווי דמיון בהתמודדותם של אבות טריים ושל אימהות לסביות לא ביולוגיות טריות, אך הצביע על כך שאבות נהנו מתמיכה והכרה חברתית משמעותיות יותר ביחס לנשים הלסביות שלא ילדו בעצמן.
מחקר מ-2007 הצביע על כך שאימהות ביולוגיות לסביות ובנות זוגן ראו זו את זו כשוות וחוו מעבר הרמוני יחסית אל ההורות. עם זאת, אימהות לא ביולוגיות רבות תיארו תחושות קנאה שהתעוררו סביב תחושה של קשר לא שוויוני אל הילד וסביב הרצון ללדת בעצמן.
מחקרם של וגנר וקטצנמייר (2014,Wojnar&Katzenmeyer) נערך במטרה להרחיב את הידע על חוויתן של אימהות לסביות לא ביולוגיות, מתוך הכרה בכך שמדובר בחווית חיים משמעותית לאם, לזוג ולילדים. במחקר השתתפו 24 נשים המגדירות עצמן כלסביות, נמצאות בקשר זוגי מחייב והפכו לאימהות לא ביולוגיות במסגרת הקשר הזוגי במהלך השנתיים שטרם עריכת המחקר. במסגרת המחקר נערכו ראיונות חצי-מובנים וזוהו שבע תמות מרכזיות אשר אפיינו את חוויתן של הנשים.
תחושת שונות היתה התמה הבולטת ביותר אשר ליוותה אימהות לסביות לא ביולוגיות במהלך הניסיונות להרות, ההיריון, הלידה והתקופה שלאחר הלידה. עבור חלקן, תחושת השונות לא היתה חדשה וליוותה אותן לאורך שנים גם סביב קיומה של מערכת היחסים הזוגית הלסבית. חלק מהנשים תיארו את חווית השונות במונחים של הופעה חיצונית (לבוש, התנהגות), ואחרות תיארו את המאמצים שעשו כדי לענות על מה שתפסו כהגדרות החברתיות ל"התנהגות זוגית תומכת". אפילו נשים שהרגישו נינוחות עם נטייתן המינית תיארו תחושות של שונות, בידוד או חוסר חיבור בשלב מסוים של מסען אל האימהות או בתקופה שלאחר הלידה.
התקופה שבין התחלת הדיון על הבאת ילד לבין הכניסה להיריון כללה שלבים וקבלת החלטות שונות שביניהם בחירת מקור הזרע ושיטת הכניסה להיריון. משתתפות המחקר תיארו תקופה זו כמרגשת אך מלווה בחרדה רבה. חלקן חשו כי עליהן להחזיק במשרות ודירות טובות יותר ולחזק יותר את ביטחונן הכלכלי לפני שיביאו ילד, אך התחילו בתהליך הכניסה להיריון עקב רצונן החזק של בנות זוגן. מרבית הנשים תיארו את תהליך הכניסה להיריון כבלתי נעים ולעתים אף מייאש. חלקן תיארו תחושות של ניתוק מהתהליך, אותן קשרו להיעדר המעורבות הביולוגית בהבאת הילד.
חלק מהאימהות הלא ביולוגיות תיארו התלבטויות שהן ובנות זוגן חוו לגבי ההפיכה לאימהות באמצעות אימוץ, אומנה או התעברות. חלקן העדיפו במקור אימוץ, וקישרו את העדפתן לנושאים חוקיים וביולוגיים. כך, למשל, היעדר האפשרות לאמץ את הילד עוד לפני לידתו עורר חששות רבים לגבי האפשרות לאמצו ולגדלו במידה ודבר מה יקרה לאם הביולוגית במהלך ההיריון או הלידה. היבטים אלו בלטו במיוחד בקרב נשים אשר חששו שמשפחות המקור של בת זוגן לא יכירו בהן כאימהות וינסו להעביר את הילד לחזקתן במקרה ויקרה לו דבר מה. דאגות נוספות נגעו להתלבטות בין בחירת תורם זרע שזהותו תהיה ידועה לילד לבין בחירה בתורם שזהותו לא תיוודע לילד. מרבית הנשים בחרו בתרומת זרע מתורם שזהותו לא ידועה, בין היתר מתוך חשש שתורם שזותו ידועה ידרוש לקיים קשר עם הילד בשלב כלשהו ויהיה מעורב בהורות. חלק מהזוגות קישרו את הבחירה בתורם שזהותו לא ידועה לרצון לשמור על מעמדה של האם הלא ביולוגית כאם לכל דבר.
לצד דאגות אלו, משתתפות המחקר תיארו גם חששות שחוו לגבי האופן בו היעדר הקשר הביולוגי לילד ישפיע על ההתקשרות, הכניסה לתפקיד האימהי וביסוס מעמד של אם. כך, למשל, הן תיארו חשש מכך שהילד יאהב ויהיה קשור יותר לאם הביולוגית.
לאחר שהתבשרו על כך שבת זוגן הרתה, נשים תיארו תגובות רגשיות והתנהגותיות שונות. כולן תיארו את ההיריון כתקופה מהנה ומרגשת מאחר וההיריון היה מתוכנן ורצוי מאוד, והביא לסיום התקופה הקשה והמלחיצה של הניסיונות להרות. מרבית הנשים תיארו כי החלו לחשוב על הילד במונחים קונקרטיים ולא כמשהו שקורה רק לבת זוגן בעיקר לאחר שההיריון החל להיראות. כל הנשים תיארו כי רצו להיות פרטנריות אקטיביות במהלך ההיריון כדי להיקשר אל התינוק כבר בהיותו עובר. כמו כן, הן תיארו כי מצאו תפקידים ייחודיים להן אשר חיזקו את תחושת השותפות כבישול מאכלים בהתאם לספרי בישול המותאמים לתקופת ההיריון.
חלק מהנשים תיארו אובדן או פגיעה במערכות יחסים בתקופת ההיריון. בחלק מהמקרים היה מדובר במערכות יחסים עם בני משפחה וקרובים אשר לא תמכו והכירו בהיריון ובחוויות הנלוות לו. במקרים אחרים היה מדובר בפגיעה במערכות יחסים בתוך הקהילה הלסבית, עקב השינוי בסדרי העדיפויות אשר נלווה להיריון. חלקן גם תיארו את שכיחותן של חוויות ה"לא מדברים על הפיל שבחדר", אשר התבטאו בהתעלמות מהריונה של בת הזוג גם כשזה כבר ניכר לעין. להיבטים אלו נלוו גם התלבטויות רבות לגבי אופן ועיתוי ה"יציאה מהארון" סביב ההיריון. נשים רבות חששו מתגובות מבטלות, ביקורתיות ובלתי אוהדות ובפרט ביחס למשפחות מקור דתיות וחוויות קודמות של היעדר קבלה של בנות זוגן. כמו כן, הנשים תיארו כי תגובות בלתי תומכות להריונה של בת הזוג הביאו במקרים רבים להתרחקות ופגיעה במערכות היחסים. כך, למשל, אחת ממשתתפות המחקר תיארה את התחושה הקשה שליוותה את העובדה שמשפחתה אמנם קיבלה את בת זוגה, אך לא התייחסה להריונה כאשר נודע לה עליו. נשים רבות תיארו שקיבלו פידבק חיובי כאשר סיפרו על ההיריון למכרים חדשים וקולגות, אך חשו כי עובדה זו נבעה מכך שבחרו מראש לשתף בהיריון רק אנשים שהניחו שיגיבו באופן חיובי. עם זאת, נשים רבות תיארו כי קיבלו פידבק חיובי מהורים הטרוסקסואלים אשר קיבלו אותן בקלות ל"קהילת" ההורים. חלק מהנשים אף תיארו כי קשריהן עם קולגות שהיו אבות הטרוסקסואלים התהדקו, מאחר והבינו היטב זה את זה.
נשים רבות תיארו כי במהלך ההיריון לא חוו את עצמן כ"לגמרי אימהות" או "אימהות של ממש" על אף שרצו מאוד את ההיריון. כל הנבדקות תיארו את ההתקשרות ויצירת הקשר כחוויה קשה, החל מההתעברות ועד לתקופה שלאחר הלידה. רובן חוו את התינוקות שטרם נולדו כמושגים אבסטרקטיים המתרחשים בגופה של בת הזוג, והקדישו מאמצים רבים לייצור תחושת ההתקשרות טרם הלידה. כך, למשל, רבות מהן קראו ספרים על היריון, השתתפו בקבוצות הכנה להורות או התחילו "לשחק" עם התינוק במחשבתן כדי להתחבר אליו. גם לאחר הלידה, מרבית הנשים חשו שהן לא "התאהבו" מיד אלא נקשרו אל הילד בהדרגה, תוך כדי הטיפול בו. רובן קישרו את ההדרגתיות שבהתקשרות לכך שלא היו האימהות הביולוגיות, ותיארו כי הקדישו זמן רב לטיפול בתינוק ויזמו שהות לבד עמו מתוך תחושה שעליהן "לפצות" על היעדר הקשר הביולוגי. כל האימהות תיארו כי אסטרטגיות אלו סייעו בצורה משמעותית ואפשרו יצירת קשר חזק עם התינוק, אך בו זמנית חשו כי לאם הביולוגית היה קשר עם התינוק אותו הן עצמן לא יכלו ליצור.
החל מההתעברות, דרך הלידה ועד לתקופה שלאחר הלידה, האימהות הלא ביולוגיות היו עסוקות בהגדרת תפקידיהן כקו-אימהות. חלקן תיארו קושי בהגדרת תפקידן בהיעדר הכרות עם אימהות לא ביולוגיות אחרות, חלקן חוו תחושות של חוסר שליטה ואחרות הרגישו "בחוץ" אך חששו לשתף את בנות זוגן בתחושות כדי שלא לפגוע בזוגיות ובהנאתן של בנות הזוג מחווית ההריון הזוגית.
חלק מהאימהות הלא ביולוגיות תיארו תחושות של דכדוך ("בייבי בלוז") לאחר הלידה, וחוו את המעבר להורות כתקופה של בידוד ובלבול, בעת שניסו להגדיר את תפקידן במערכת המשפחתית החדשה ומתוך התאמה לצרכי בת הזוג והתינוק. כתוצאה מכך, הן חשו מותשות ומנותקות רגשית מתהליך יצירת הקשר. הן חוו תקופה זו כתקופה של מהפך ושינוי עצום של חייהן הקודמים. חלק מהנשים חשו תסכול והקוממות מכך שהן מצופות לקחת על עצמן יותר ויותר משימות של ניהול משק הבית בעוד שבת הזוג מושקעת כולה בטיפול והתקשרות לתינוק.
היבט נוסף שחלק גדול מהנשים תיארו בהתייחס להיריון ולתקופה שלאחר הלידה היה אבל על השינויים שחלו במערכת היחסים הזוגית, כאשר בנות זוגן היו יותר ויותר עסוקות בהפיכה לאימהות. חלקן הרגישו שגם הן עצמן עוברות תהליך זה, אך אחרות חשו שהתינוק היה "של בת הזוג" או ש"היא לא צריכה שאני אהיה חלק מהתהליך". אחת מהנשים, למשל, תיארה התרחקות מבת הזוג לאחר הלידה מאחר והרגישה שבת זוגה אינה ערה לעמדה הפגיעה מאוד בה היא נמצאת סביב חיפוש מקומה ומעמדה כאם לא ביולוגית.
חוויות האבל היו מודגשות במיוחד אצל נשים אשר הלידה חידדה את חוסר התמיכה של משפחתן בהן ובתא המשפחתי שיצרו. על אף שחלק מהזוגות קיבלו תמיכה מידית ממשפחות המקור, רובן תיארו תמיכה חלקית בלבד. למעשה, חלק גדול מהן נמנעו מלספר להוריהן על הריונה של בת הזוג עד שכבר ניכר לעין, במטרה להימנע מביטול או ביקורת.
Experiences of preconception ,pregnancy, and new motherhood for lesbian nonbiological mothers . Wojnar, Danuta M.; Katzenmeyer, Amy. Journal of Obstetric, Gynecologic, & Neonatal Nursing: Clinical Scholarship for the Care of Women, Childbearing Families, & Newborns, Vol 43(1), Jan-Feb 2014, 50-60.
