חיפוש

וויניקוט שאפשר להשתמש בו: תקציר מאמרו של Kenneth

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מאמר זה מכוון לדיון במודל החרדה של וויניקוט ובנקודות המרכזיות של פיקסציה ועיכוב ההתפתחות המהוות בסיס להתפתחות פתולוגית. Kenneth מבקש להציג במאמר את רעיון העצמי הכוזב כאחד האמצעים הנפשיים של התארגנות מול חרדה, מול מודעות לרגשות דפרסיביים וחוסר יכולת כרונית לניהול מצבי מתח. נקודת המוצא של Kenneth היא ההתבוננות בטראומות סביבתיות אשר מתרחשות בשלב ינקותי מוקדם בו יש משמעות רבה למחווה הגרנדיוזית- שלב בו האם נענית לצרכיו של הילד מבלי שהוא חש כי אובייקט חיצוני ממלא את צרכיו. שלב ינקותי זה יוצר אשליה אומניפוטנטית קריטית מבחינה התפתחותית, אשר סיפוקה מאפשר לתינוק לוותר בסופו של דבר על החוויה האומניפוטנטית ולנוע לעבר תפיסה מציאותית יותר של עצמו, של האובייקטים ושל המציאות בכללותה.
***
לאחר שמיקד את תשומת הלב שלו בתפקידה של האם במתן תגובה טובה דיה וביצירת המחווה האומניפוטנטית, וויניקוט תיאר שתי תוצאות אפשריות, בריאה ופתולוגית. האפשרות הבריאה מובילה ליצירת עצמי בריא המחוזק על ידי יכולת האם לקבל את תפקידה בחייו הנפשיים הגרנדיוזיים של הילד. כאשר האם תומכת באופן מספק באשליית האומניפוטנטיות של הילד, היא סוללת את הדרך ליכולת שלו לקבל את המציאות, להכיר בתלות באחר ולוותר על אשליית השליטה. בתהליך זה, אכזבות, תסכולים ופגיעות מינוריות מייצרות "סופות" רגשיות שהאם הטובה דיה מסייעת לילד להכיל ולערוך להן אינטגרציה- היבט שיבסס את יכולתו לווסת רגשות ויתרום לחיזוק האגו שלו. תהליך זה יחזק את העצמי של הילד ויספק לו תחושת ביטחון אשר תאפשר לו לפתח תלות אמיתית באובייקט חיצוני.

Kenneth טוען כי וויניקוט לא הציע הסבר ברור דיו לאופן בו כשלים של הסביבה בשלב זה קשורים להיווצרות תחושות כרוניות של דיספוריה, חרדה וצורך בארגון נפשי מחודש. באופן כללי, וויניקוט תיאר כי חוסר יכולתו של האובייקט לספק את האשליה הטמונה במחווה האומניפוטנטית פוגעת בהווית התינוק (going on being), אך Kenneth טוען כי וויניקוט לא הציע תיאור מפורט דיו של ההשלכות של מצב זה. בדומה, הוא טוען כי וויניקוט לא פירט באופן מספק על השלכותיהם של מצבים בהם ההורה אינו מסוגל "לשרוד" את הרסנותו של התינוק- כלומר לפגוש, לתקף ולשאת את מחאותיו, כעסיו ומצבי הרוח הרעים שלו. Kenneth מדגיש כי יכולתו של ההורה לעמוד לנוכח סופות רגשיות אלו קשורה באופן הדוק ליכולתו של הילד לרכוש שליטה פסיכולוגית ובהתאם גם למקם את האובייקט מחוץ לו.

ניסיון לפתח את נושא כישלון הסביבה

וויניקוט תיאר כי כשלונות סביבתיים מתמשכים בפונקציות המוקדמות של ההורות מביאות לתחושות נטישה, נפילה או הפרעה לעצמי אשר אינה תואמת את השלב ההתפתחותי בה הילד נמצא. לצד תחושות אלו מופיעות תחושות של אובדן האובייקט המלוות בדיספוריה וזעם. האופן בו האובייקטים מגיבים לחוויות אלו הוא קריטי: אם האובייקט מגיב לתגובות רגשיות אלו באופן ביקורתי, מזלזל או בלתי מותאם רגשית נבנה המימד השני של הכשל הסביבתי. מה שמופנם במצבים אלו הוא ההכרה בכך שהאובייקט אינו תגובתי דיו בכדי ליצור תחושה של עצמיות וכמו כן- שהוא אינו מסוגל לתמוך ברגשות שליליים.

האנטומיה של העצמי הכוזב

כישלונות סביבתיים מתמשכים מביאות לחיים עם אובייקט פנימי מאיים ושלילי אשר איכויותיו הרעילות תלויות בדיאדת ההורה-ילד הספציפית. כתוצאה מהפנמה זו, הילד מצוי בסכנה תמידית של מפגש עם חוויה מאיימת. המודעות התמידית לסכנת עוינות, בדידות ופגיעה מהווה בסיס למודל החרדה והדיכאון של וויניקוט. בנוסף, כאשר ההורה אינו מצליח לתמוך בחוויה הרגשית ובתחושה החיובית כלפי העצמי האמיתי האותנטי נוצרת דילמה פנימית: לא רק שהפעוט חווה את האימה מפני מפגש עם אם שאינה טובה דיה, אלא שהוא גם מבועת מפני ההרגשה המבעיתה אשר מעולם לא ווסתה. היעדר מבנה זה מותיר את הילד חרד באופן תמידי מפני הופעתם של מצבים רגשיים בלית נשלטים.

המשגה זו של המימד השני של כישלון האובייקט מקושרת גם לנושא של היכולת לשרוד את ההרסנות. כאשר ההורה אשר מהווה חלק מהסופה הרגשית אינו מסוגל לספק חוויה מחזיקה (כלומר, כאשר ההורה מגיב בביקורתיות, נסיגה או היעדר תיקוף של החוויה הרגשית)- הפעוט רושם זאת כהיעדר מהימנות של האובייקט.

חוסר יכולתו של ההורה לספק נוכחות מווסתת, להכיל זעם אינטנסיבי ולקבל את חלקו בעוררות של הסופה הרגשית תורמים לחוסר היכולת שלו לשרוד את ההרסנות. כך, הילד נאלץ לחיות עם סכנה פנימית כפולה. מצד אחד, ציפייה לתגובה אותנטית לצרכים בסיסיים דנה אותו לאכזבה אפשרית. מצד שני, כאשר הוא חושף את עצמו לפגיעה ולרגשות הנלווים לה, האובייקטים שלו אינם נשארים לצידו והמבנה הנפשי שלו עלול לספוג מהלומה נוספת. כך נוצר הבסיס לעצמי הכוזב, והפעוט צריך ליצור סיטואציות רגשיות אשר ישרתו מספר צרכים:

  • הימנעות ממודעות לאובייקטים הפנימיים הרעילים
  • הימנעות מביטוי הצרכים המרכזיים
  • יצירת קשר מפצה עם האובייקט

במצב זה העצמי הכוזב נקשר לאשליה של אם מגיבה אך למעשה ההתפתחות נעצרת. במצב האידיאלי בשלב זה הילד מוותר על אשליית השליטה ומתחיל להכיר בכך שהאובייקט מצוי מחוץ לעצמי וממקם אותו מחוץ לו, וצעד זה מביא לחוויה נורמטיבית של תלות באובייקט החיצוני. לעומת זאת, במצב של טראומה סביבתית אשר מעצבת את העולם הפנימי, הילד חייב להמשיך לשלוט באובייקט מבחינה פסיכולוגית, לפחות בפנטזיה. התאמה לאם ועיצוב העצמי בהתאם לצרכיה מסייעים לשמר אשליה זו ותחושה האשלייתית של נוכחות אם מגיבה. בנוסף ליצירת תחושה של חיבור, קשר זה מסייע להשקיט את ה"רעש" הנלווה להכרה בקשר של ליבת העצמי לאובייקטים המאיימים.
לסיכום, העצמי הכוזב מספק אשליה של יחסים טובים ויוצר תחושת שליטה סביב ההכרה בליבה הרעילה של היחסים. מצב זה בנוי על המצוקה המקורית ומסייע לשמור את העצמי האמיתי במצב מודחק.

Kenneth ממשיך ומתמקד במאמרו בפתרון האופייני השני בו הנפש עושה שימוש במצבים של טראומה סביבתית בשלב בו החוויה האומניפוטנטית אמורה להיות מותמרת בקבלה טובה יותר של המציאות ויכולת להשתמש באובייקט. על אף שהטראומות הסביבתיות קשורות בפגימויות נרקיסיסטיות משמעויות של ההורה, מוקד הכישלונות האמפתיים הוא בקושי בהתאמה לצרכיו ההתפתחותיים של הילד. למרות שההורה במקרים אלו שם פעמים רבות דגש רב על הגרנדיוזיות של הילד או מדגיש באופן לא ריאלי כישורים מסוימים, כישלונות סביבתיים אלו הם הרסניים להתפתחות ועלולים להוביל להתפתחות עצמי כוזב. על אף שעל פני השטח הילד ה"נבחר" או המוערך יתר על המידה מקבל אספקה מעל ומעבר, בחינה אנליטית דקדקנית יותר תחשוף את החסך ואת התחושה הכרונית של אובדן האובייקטים. עולמם הפנימי של ילדים אלו ייצג אכזבה עמוקה או אובייקטים מאיימים, וההורה עשוי להיתפס כנרקיסיסט ו/או חודרני. ילדים אלו מזהים בקלות כי המיוחדות שלהם קשורה פחות לכישורים שלהם עצמם ויותר לצרכיו של ההורה, והביטוי הרגשי שלהם יהיה פעמים רבות כוזב, ובפרט סביב ביטוי רגש שלילי.

חלק מהתסריטים הקשורים בפיקסציה באזורים של גרנדיוזיות ארכאית קשורה בכך שאנשים אלו גירו בילדותם תגובות אשר חיזקו מאפיין זה. לדוגמה, ילדים מסוימים נבחרים בשלב מוקדם של חייהם לתפקיד של יצירת קשר מיוחד עם האם, אך תחת המעטה של קשר מספק מאוד הם חשים כי מדובר באהבה המותנית ביכולתם לספק את צרכי האם. במקרים אלו הילד חווה את המתח הפנימי גם אם אינו מודע לו באופן מלא. הכאב והאפקט הדיכאוני האפשריים במקרה של הכרה במצב זה מצומצמים ומודחקים במקרים רבים, וכך גם רגשות שליליים אשר נחווים כבלתי ניתנים להכלה על ידי ההורה. כך, ילדים עשויים להילכד בתוך "קשר מיוחד" אשר נמצא בשירות העצמי הגרנדיוזי. על אף שהוא מספק, קשר זה הופך לתחליף שברירי לבשילה וגדילה אמיתיות. ילדים אלו גדלים להיות מבוגרים אשר תחת מעטה של גרנדיוזיות ושליטה מתקשים מאוד לחוות את עצמם באופן אותנטי. אנשים אלו עשויים להיות מקסימים למדי אך לחוות קשיים משמעותיים בתחום הבין אישי, אשר יביאו אותם בסופו של דבר לפנות לטיפול.

ביבליוגרפיה

A more usable Winnicott . Newman, Kenneth M. Psychoanalytic Inquiry, Vol 33(1), Jan 2013, 59-68.