צוות בטיפולנט
עמידות נפשית (Resilience) מתייחסת ליכולתו של האדם להתמודד עם מצבי דחק, טראומה ומשבר ולהסתגל באופן חיובי לנסיבות חיים חדשות. אנשים שונים זה מזה ברמת עמידותם, ובעשורים האחרונים קיים עניין רב בגורמים התורמים להיווצרותה של עמידות נפשית. Atwool (2006) מציג במאמרו את האופן בו התקשרות בטוחה ממלאת תפקיד קריטי בהתבססותה של עמידות נפשית.Rutter (1993, 1994) התייחס לקשר בין התקשרות לעמידות וטען כי "יחסי אהבה בטוחים והרמוניים" הם אחד הגורמים החיוניים ליכולת לפתח תפיסה עצמית חיובית. בדומה, Matson & Coatsworth (1998) טענו כי תחושת הקומפטנטיות של הילד מעוגנת במערכת המטפלת (caregiving) וזיהו את ההתקשרות כאחת המשימות הבסיסיות של הינקות המוקדמת. זאת, לצד יכולת הויסות הרגשי אשר גם היא קשורה באופן עמוק לאיכות יחסי ההתקשרות. גם בגיל בית הספר, לטענתם, התקשרות היא שעומדת בבסיס היכולת להשלים כראוי את המטלות ההתפתחותיות. התפתחות תקינה מבוססת על יחסי דאגה ואהבה ביחסי ההורה-ילד, התפתחות קוגניטיבית ויכולת ויסות עצמי של קשב, רגש והתנהגות, ויכולות אלו מבוססות כולן על התקשרות בטוחה.לטענתו של Atwool (2006) איכות ההתקשרות משמשת כגורם חיוני לביסוסם של שלושה רכיבים מרכזיים הקשורים בעמידות: מאפיינים אישיותיים, תמיכה משפחתית וקשר חיובי עם מבוגרים או סוכנים סביבתיים.
מאפיינים אישיותיים התורמים לעמידות יתקשו להתפתח בהיעדר קשר עם מבוגר הגורם לילד לחוש אהוב ובעל ערך. התקשרות בטוחה מפתחת תחושת ערך עצמי אשר עומדת בבסיס יכולת פתרון בעיות, חווית הקומפטנטיות ופיתוח אוטונומיה- גורמים משמעותיים להתפתחותה של עמידות נפשית. Fonagy (2003) מתייחס לפסיכופתולוגיה (אותה ניתן לראות כהפוכה לעמידות) כנוצרת מתוך האינטראקציה בין גנטיקה לסביבה. הגורמים הסביבתיים אינם אירועים אובייקטיביים ספציפיים מאחר ואלו מתווכים על ידי חוויתו הסובייקטיבית של הילד אשר מתעצבת על בסיס חווית ההתקשרות שלו.
זמינותה של תמיכה משפחתית היא הרכיב המשמעותי השני לעמידות, וניתן להניח כי זמינות זו אינה קיימת בהיעדר התקשרות. תמיכה משפחתית מתבטאת בסביבה מזינה, הורות סמכותית עקבית וציפיות חיוביות של ההורה לגבי עתיד ילדיו. בהתאם, מחקרים מצאו כי ילדים ומתבגרים עמידים הגיעו בדרך כלל ממשפחות מתפקדות וזכו ליותר הדרכה והכוונה מהוריהם וממבוגרים אחרים במשפחה.
תמיכה חיצונית היא הרכיב השלישי הקשור בעמידות וגם אותו ניתן לקשר לאיכות ההתקשרות. מבוגרים נוספים במשפחה היוו משאב עבור הילד כל עוד לא נוטרלו על ידי גורמים כסטטוס סוציו אקונומי נמוך, IQ נמוך, היעדר מעקב הורי ובעיות בריאותיות. כלומר, מבוגרים נוספים משלימים את ההורים במתן תמיכה רגשית, הכוונה, אינפורמציה, השגחה ומודל לחיקוי. Matson & Coatsworth אף מצאו כי בהיעדר הכוונה הורית חזקה, ילדים השתמשו במבוגרים אחרים כדי לבסס את תחושת הקומפטנטיות שלהם. תפקידה של הסביבה והפעילות החוץ ביתית נחקר הרבה פחות ביחס למשתנים אחרים אשר עומדים בבסיס יצירת העמידות, אך סביר להניח כי ההתקשרות עומדת גם בבסיסן. ילדים אשר חווים התקשרות בטוחה הם בעלי סיכוי טוב יותר לפתח תפיסות חיוביות לגבי עצמם ולגבי אחרים בסביבתם- גורם חיוני ליצירת קשרים חיוביים עם מבוגרים ועם קבוצת השווים. מחקר אשר מדגיש את חשיבות הקשר בין התקשרות לבין עמידות הוא מחקרם של Karreman & Vingerhoets (2012) אשר מצביע על כך שעמידות, לצד יכולות ויסות עצמי, מהווה גורם מתווך בין התקשרות לרווחה נפשית.
Attachment and Resilience: Implications for Children in Care. Atwool, Nicola. Child Care in Practice, Vol 12(4), Oct 2006, 315-330.Attachment and well-being: The mediating role of emotion regulation and resilience. Karreman, Annemiek; Vingerhoets, Ad J. J. M. Personality and Individual Differences, Vol 53(7), Nov 2012, 821-826.
