השפעת פשעי שנאה על קהילת הלהט"ב: מאמרם של הרק, גיליס וקוגאן

צוות בטיפולנט

במוצאי שבת ה-1.8.2009 בוצע פשע השנאה החמור ביותר שבוצע בישראל כלפי הקהילה ההומו-לסבית: אדם חמוש פתח בירי בבר נוער שבבית הקהילה הלהט"ב בת"א, רצח שניים מהנוכחים במקום- ניר כץ וליז טרובישי- ופצע עוד אחד עשר מהנוכחים. ביוני 2013, כארבע שנים לאחר הרצח, נעצר החשוד המרכזי והרקע למעשה הוכרז כפלילי על רקע נקמה אישית. קביעה זו עוררה סערה והתנגדות רבה מאחר ורבים תומכים בטענה לפיה מדובר בפשע שנאה מאחר והירי כלל פגיעה בחברי הקהילה ההומו לסבית אשר שהו במקום עקב נטייתם המינית, ולא היה להם כל קשר עם הנרצח או הרוצח.
דיון זה מעלה על פני השטח את הנושא הכאוב של פשעי השנאה כלפי חבריי הקהילה ההומו-לסבית- נושא אשר זוכה להתייחסות מועטה יחסית על אף השלכותיו ההרסניות.
Herek, Gillis & Cogan (1999) בחנו במחקרם את ההשפעות הפסיכולוגיות הייחודיות לפשעי שנאה המתבצעים על רקע נטייה מינית הומוסקסואלית.

פשעי שנאה מוגדרים כפעולות המכוונות לגרימת נזק או הפחדה של הקורבנות על רקע השתייכותם לגזע, לאום, נטייה המינית, דת או קבוצת מיעוט מסוימים. על אף שכל פשע מלווה בהשלכות שליליות כלפי הקורבן, מקובל להניח כי פשעי שנאה מהווים מקרה מיוחד בתחום זה עקב השפעתם החמורה במיוחד הן על הקורבן והן על הקבוצה אליה הוא משתייך.
התהליך הפסיכולוגי העומד בבסיס שוני זה בולט במיוחד עבור קורבנות של פשעי שנאה על רקע נטייה מינית. תחושת עצמי חיובית כאדם בעל נטייה הומו או בי סקסואלית חיונית ליכולת להתמודד עם הלחץ הנובע מסטיגמות ודעות קדומות חברתיות. כאשר פשע שנאה גורם לליבת העצמי להיות מקושרת באופן ישיר לתחושת פגיעות הנובעת מהקורבנות- עצם הנטייה המינית ההומו או הבי סקסואלית נחווית כמקור לסכנה, כאב וענישה ולא כמקור לאינטימיות, אהבה וקהילתיות. כתוצאה מכך, השפעות הטראומה של פשע השנאה חורגות מהשפעותיו של פשע "רגיל" מאחר והן מאתגרות את תחושת העצמי כאדם עם נטייה מינית הומו או בי סקסואלית.
חברי הקהילה ההומו לסבית ובי סקסואלית עשויים להיות פגיעים במיוחד להשפעות הפסיכולוגיות השליליות של פשעי שנאה ממספר סיבות.
דעות מוקדמות על בסיס נטייה מינית עדיין נפוצות מאוד, ובמדינות רבות בארה"ב, למשל, עדיין מתקיימת אפליה על בסיס חוקי. כתוצאה מכך, חברי הקהילה מקבלים את המסר לפיו הם ראויים לפגיעה שחוו ואלו מהם שמחזיקים בתפיסה שלילית לגבי מיניותם עשויים לקלוט מסר זה באופן עמוק אשר מגביר את מצוקתם.
מעבר לכך, מאחר והזהות ההומו או בי סקסואלית מתפתחת בדרך כלל מחוץ ובניגוד לנהוג במשפחת המקור, רבים מחברי הקהילה אינם פונים באופן אוטומטי למקורות תמיכה כאשר הם נפגעים, ולכן גם אינם רוכשים בגיל צעיר אסטרטגיות להתמודדות עם התנכלויות.

למרות שקל לשער באופן אינטואיטיבי כי פשעי שנאה הם בעלי השלכות שליליות ייחודיות, הנחה זו לא נבחנה באופן אמפירי. מחקר משנת 94' תיאר דיווחים של נבדקים על תגובות רגשיות והתנהגותיות אך לא הציע בחינה שיטתית של הנתונים; מחקר משנת 95' זיהה קורלציה מתונה בין מצוקה נפשית לקורבנות ואפליה על רקע נטייה מינית אך לא השווה לקורבנות פשעים שבוצעו על רקע אחר; ומחקר משנת 96' זיהו קשר בין סימפטומים דיכאוניים לפגיעות בקרב בוגרים בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית, אך לא השווה בין קורבנות על רקע הנטייה המינית לקורבנות על רקע שונה.

במחקר הנוכחי ניסו החוקרים להשוות בין רמת המצוקה של קורבנות על רקע נטייה מינית, קורבנות לפשעים שבוצעו על רקע אחר ואוכלוסייה שלא נחשפה לפשע כלשהו. כמו כן, הם בחנו כיצד פשעי שנאה השפיעו על תפיסות עולם באופן שקשור ברווחה הנפשית.
במחקר השתתפו כ-2250 גברים ונשים אשר הגדירו את נטייתם המינית כהומו או בי סקסואלית. חמישית מהנשים ורבע מהגברים חוו פגיעות על רקע נטייתם המינית ההומוסקסואלית הבוגרת. בין הפשעים עליהם דיווחו כלל משתתפי המחקר נכללו שוד, תקיפה מינית, פגיעות פיסיות, פגיעות שאינן פיסיות, גניבת רכוש ופשעים נוספים. יש לציין כי פשעים על רקע הנטייה המינית דווחו למשטרה פחות ביחס לפשעים שלא על רקע נטייה מינית.
ממצאי המחקר הצביעו על כך שביחס לקורבנות של פשעים אחרים, קורבנות הומוסקסואלים של פשעים על רקע נטייה מינית הומוסקסואלית חווה יותר סימפטומים של דיכאון, חרדה, כעס ולחץ פוסט טראומטי. כמו כן, הם דיווחו על יותר פחדים ספציפיים לפשע ועל תחושה נמוכה יותר של שליטה. גם תפיסת העולם של קורבנות אלו היתה שונה מזו של הנבדקים האחרים, והם אופיינו בתפיסת העולם כמקום פחות בטוח ובראיית אנשים אחרים כרעים יותר. דפוס זה נמצא כרלוונטי רק עבור נבדקים הומוסקסואלים ונבדקות לסביות, ולא עבור נבדקים/ות אשר הגדירו עצמם כבי סקסואלים.
נתונים אלו מעידים על החשיבות העצומה של הגברת המודעות להשלכותיהם של פשעי שנאה ברמת חומרה כזו או אחרת כלפי הקהילה הלהט"בית הן בקרב אנשי מקצוע והן בקרב הקהל הרחב.

ביבליוגרפיה