חיפוש

הערכה מחדש של השלבים המוקדמים של השלב האדיפלי

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

Heimann פותחת את מאמרה בהתייחסות למספר מושגי מפתח המתייחסים לשלבים המקדימים את השלב האדיפלי.

תיאוריית האינסטינקטים

הבנת התופעה הפסיכולוגית נשענת על גילויו של פרויד את הלא מודע. שני הדחפים הראשוניים של חיים ומוות, המקשרים בין הגוף לנפש ומהם נובעים שאר האינסטינקטים, הם מקור האנרגיה הנפשית. כלומר, מוקד התהליך המנטלי הוא בלא מודע. מלאני קליין התבססה על רעיונות אלו אך הרחיבה אותם באופן משמעותי בתיאוריה שלה ועיגנה אותם ברעיון הפנטזיה הלא מודעת.

פנטזיות לא מודעות

המונח פנטזיות לא מודעות מתייחס לתצורות הנפשיות הפרימיטיביות ביותר שמקורן בדחפים האינסטינקטואלים. פנטזיות לא מודעות מופיעות מרגע הלידה, וממשיכות ללוות את האדם גם בהמשך חייו ולהשפיע על האופן בו התת מודע והלא מודע שלו פועלים. פנטזיות לא מודעות מקושרות לחווית העונג או הכאב של התינוק, לאושרו או חרדותו ומתקיימות תמיד ביחס לאובייקטים שלו. פנטזיות אלו משפיעות בסופו של דבר על תפקוד האגו. למשל, הפנמה מתפתחת מהפנזטיה הלא מודעת של התינוק על הבלעת שד האם ואילו השלכה מבוססת על הפנטזיה של סילוק האובייקט.

יחסי האובייקט המוקדמים ביותר

תקופת הינקות מאופיינת בתלות מוחלטת באם ובחוסר בשלות מקסימלית של האגו. לדחפים האינסטינקטואליים והפנטזיות המלוות אותם נודעת חשיבות עליונה, ותפיסת המציאות, העצמי והאובייקט לקויה ולכן מקנה מקום רב יותר לפנטזיה. התינוק שולט באופן אומניפוטנטי באובייקט שמספק את צרכיו וכאשר הוא מסופק הוא מלא אהבה אליו ורוצה לבלוע אותו. הוא מפנים את השד המספק ומתאחד עמו. באופן אידיאלי, אותו דבר יקרה בבגרות. במצבי רעב או כאב התינוק אינו חווה את הכאב כחלק ממנו אלא כמצוי באחריותו של השד הרע אותו הוא שונא. הוא מפנים את השד הטוב ומשליך את הכאב אל השד הרע, על ידו הוא חש נרדף.

דרך אנליזה של האסוציאציות של מטופליה קליין חקרה את החרדות וההגנות הקשורות בפנטזיות וזיהתה את הפחד הפרימיטיבי ביותר כפחד מאובייקטים רודפניים, ואת מנגנון ההגנה הפרימיטיבי כמנגנון של פיצול. בהתאם, היא כינתה את שלב ההתפתחות הראשוני עמדה פרנואידית סכיזואידית- מונח המתייחס לחרדה האופיינית ולסוג ההגנה שמתפתח מפניה.

היעדר הלכידות של האגו המוקדם והשימוש במנגנון הפיצול מביא לכך שהתינוק הרך חי עם אובייקט "כפול" המקושר לתחושות של סיפוק או תסכול. אהבה, שנאה ופחד, יסודות החוויה הפסיכולוגית, מתפתחים בהתייחס לדחפים האינסטינקטואליים ולתחושות הפיסיות.

שלב האובייקט השלם

בשלב זה, המתפתח בסביבות גיל חצי שנה, האגו של התינוק חזק וקוהרנטי יותר. תפיסת המציאות והזיכרון המתפתחים מאפשרים חווית אובייקט אינטגרטיבית יותר, והתינוק מזהה את הוריו כאובייקטים שלמים, כלומר כבני אדם. הוא נפרד מחלק מהאומניפוטנציה שלו ותופס טוב יותר את המציאות החיצונית והפנימית. בשלב זה מתחיל להתפתח קונפליקט האמביוולנטיות אותו קליין קישרה לעמדה הדיכאונית. בעמדה זו התינוק מתחיל להבין כי האם האהובה שהוא משתוקק אליה היא אותה אם שנואה אותה הוא מתקיף, ומתחיל לפחד מאובדן שלה ושל אהבתה. כנגד חרדות דיכאוניות עשויות להתעורר הגנות מאניות המבוססות על הכחשה או הגנות מתקדמות יותר המבוססות על דחף לתיקון תוצאותיו של הדחף ההרסני ובאופן ספציפי של החמדנות.

רעיונות אלו מובילים לתמה המרכזית של מאמר זה. כאשר התינוק מתחיל להכיר בהוריו כבני אדם, הוא מתחיל להרגיש שאינם רק אובייקטים לסיפוק משאלותיו וצרכיו אלא שיש להם חיים משל עצמם, וחיים שהם מנהלים זה עם זה. הבנה זו מאפשרת כניסה לשלב המשולש של היחסים עם ההורים, והיחסים בין האם לאב הופכים משמעותיים עבור התינוק. זוהי תחילתו של השלב האדיפלי, על הפנטזיות והרגשות הנלווים לו.

מוקד עניין חדש זה, אשר מגרה ומאפשר תרגול של האנרגיות המנטליות, מתפקד כאמצעי הגנה נוסף מפני העמדה הדיכאונית.

השלב המוקדם של תסביך אדיפוס

תחילתו של השלב האדיפלי תואמת את מצב הפרוורסיה הפולי-אמורית של דחפיו האינסטינקטואליים של הילד. כל חלקי הגוף מרגשים ומעוררים, ומאחר והאזורים הארוטוגניים הם גם מקום מושבם של הדחפים ההרסניים, הילד מתנדנד לא רק בין תשוקות ארוטיות אלא גם בין מטרות ליבידנליות למטרות הרסניות. תנודות אלו מאפיינות את השלב האדיפלי המוקדם.

פנטזיות מלוות ריגושים אלו הן בעלות תכנים ספציפיים. הילד משתוקק להשיג סיפוק לדחפיו הרבים דרך קשר אוראלי, אנאלי וגניטלי עם הוריו. תחת השפעתו של עיקרון העונג פנטזיות אלו מענגות, אך משאלות פולי-אמוריות משמען גם פחדים פולי-אמוריים לא רק מפני שההורים מתסכלים חלק ממשאלות הילד, אלא גם בגלל הרכיבים האכזריים שבפנטזיות. רכיבים אלו נחווים כפעולות המביאות להרס האובייקטים בעולם הפנימי והחיצוני. בעוד שבמחצית החיים הראשונה הדחפים האוראליים והאנאליים מאפילים על הדחפים הגניטליים, החל מהמחצית השניה של שנת החיים הראשונה השפעת האזורים הגניטליים מתחזקת ומיתרגמת לרצון לתת ולקבל תינוק. כך, ילד בן 11 חודשים יכול לחוש לא רק יריבות כלפי אח תינוק כפי שתיאר פרויד, אלא גם תשוקה לתינוק וצרות עין כלפי האם.

לשלב זה אנו מייחסים את השוויון הלא מודע בין שד, פין, צואה, ילד וכד', ואת תיאוריית המיניות הילדית אשר פרויד גילה ושייך לגילאי 3-5. לתפיסתנו, השוויון והתיאוריות המיניות מבטאות את פנטזיות התינוק בשלב הפולי-אמורי של ההתפתחות האינסטינקטואלית, בו ריגוש מכל חלקי הגוף ומטרות הרסניות וליבידינליות מתחרים זה בזה. בהתאם, לילדים יש תיאוריות על יחסי המין ההוריים כפעולות של הזנה או הפרשה, ותפיסה של תינוקות כנוצרים דרך הפה ונולדים דרך הישבן. ילד בן שלוש יכול לבטא מילולית חלק מפנטזיות אלו, אך היכולת לביטוי מילולי לא תואמת את השלב בו הן מופיעות. Heimann טוענת כי תצפיות קליניות ואנליזות של ילדים ומבוגרים מוכיחות שהרכיבים הקריטיים ביורת של השלב האדיפלי, והקונפליקטים והחרדות החמורים ביותר, קשורים לדחפים הפרימיטיביים והפנטזיות הנוצרים בשלבים המוקדמים של תסביך אדיפוס.

כעת, Heimann עוברת לתאר באופן מפורט יותר את מאפייני השלב האדיפלי המוקדם.

תסביך אדיפוס המוקדם אצל הילד

ה"עמדה הנשית" של הילד נובעת ממספר גורמים. הקונפליקטים של השלב הדיכאוני מתמקדים באם ומשמשים תמריץ לחיפוש אחר אובייקט אהבה חדש. בנוסף, הילד מתוסכל על ידי אם פעמים רבות ובפרט סביב הגמילה מהשד המביאה להעצמת ההזדהות עם האם ה"אובדת". ביחסים המשולשים עם ההורים, הזדהות זו מביאה לחיזוק הרכיב ההומוסקסואלי. לילד יש דחף אל הפין של האב השווה בפנטזיה לשד- הוא רוצה להבליע אותו ולהפוך אותו לשלו ומפנטז על קבלת ילד ממנו, כך שהאם מהווה יריבה. בהתאם, אנו עדים לקנאה של גברים בנשים על יכולתן לשאת ולהאכיל ילדים וגם לפחד שלהם מהן (למשל, הפנטזיה על הואגינה בעלת השיניים).

כמיהותיו הנשיות של הילד לאביו יוצרות קונפליקט חד מול תשוקתו הגברית לאם. משאלות התיקון של הילד לנוכח דחפיו התוקפניים מיתרגמות לפנטזיה של הענקת עונג גניטלי לאם ודחפים גבריים אלו מקושרים ליריבות עוינת מול האב ולפחד מנקמתו.

הן המשאלות הנשיות והן המשאלות הגבריות של הילד מתוסכלות, והתסכול מגיע לשיאו כאשר הילד עד ליחסי מין בין ההורים או מדמיין אותם. הדמות ההורית המאוחדת היא מושא לפנטזיות רבות בהן מעורבים דחפים ליבידינליים והרסניים המכוונים בו זמנית להרס שני ההורים ולהרס היריב האבהי בלבד. פנטזיות אלו מייצרות חרדה רבה מהרס האובייקט הנחשק. ההנאה והגאווה שהילד שואב מהפין שלו מהוות, בחלקן, הגנה מפני גוף האם אשר הופך בפנטזיה ל"שדה קרב", והבוז לגניטליה הנשית מהווה הגנה מפני הפחדים המקושרים לעולם הפנימי שלו ושל האובייקטים. כך, הפין מתקף שוב ושוב את תחושת התקינות והשלמות ואת הביטחון מפני אובייקטים פנימיים.

תסביך סירוס

Jones הציע כי החרדות הקשורות בתסביך האדיפלי המוקדם אינן קשורות רק באובדן הפין אלא גם באפשרות של אובדן התשוקה המינית. בשלב מוקדם זה לילד יש חרדות מפני שני הוריו. בהתייחס להתקפותיו האוראליות והאנליות הוא מפחד שהפין שלו יפגע. לאחר התבססות הארגון הגניטלי, חרדתו המרכזית היא חרדה מפני סירוס על ידי האב, אשר יש לו איכויות דיכאוניות וסכיזואידיות פרנואידיות בו זמנית. הילד אינו מפחד רק מאובדן הפין והיכולת להעניק עונג מיני, אלא גם מאובדן האמצעי להבעת אהבה ולמימוש הצורך בתיקון יצירתי. רכיב דיכאוני זה מסביר את הדמיון בין הפחד מסירוס לבין הפחד מהיות האדם חסר ערך לגמרי.

התסביך האדיפלי המוקדם של הילדה

במובנים רבים, התסביך האדיפלי המוקדם של הילדה דומה מאוד לזה של הילד. גם היא נעה בין עמדה הטרוסקסואלית להומוסקסואלית ובין דחפים ליבידינליים ואגרסיביים והחרדות הנלוות להם. יש לה מוטיבציה דומה להתרחקות מאמה אך במקרה שלה ההזדהות עם האם מעצימה את הדחף ההטרוסקסואלי.

לפנטזיות המקושרות לדחפים הווגינליים יש אופי נשי ספציפי. הילדה הקטנה משתוקקת לקבל ולהבליע את הפין של האב ולהחזיק בו בבעלותה, ומכאן מגיעה המשאלה לקבלת ילד ממנו. משאלות אלו, בין היתר מפני שהן נתקלות בתסכול, מומרות לתשוקה לבעלות על פין חיצוני.

כאשר הקנאה מעוררת פנטזיות של תקיפת גוף האם, הן מופנות חזרה אל הילדה ומביאות לפחד מפגיעה באיבריה הגניטליים, מאובדן הפין הפנימי ומגניבת הילדים על ידי האם המופנמת. זוהי החרדה הקשה ביותר מפני שהילדה חשה כי היא חסרה את האיבר, הפין החיצוני, שיוכל לשכך את כעסה של האם הנקמנית ומאחר ואין לה כל עדות חיצונית לכך שאיבריה הגניטליים אינם פגועים (בניגוד לילד שיכול לראות את הפין שלו ואת שלמותו).

ניתן לזהות מספר מקורות לדחפים הגבריים אצל הילדה הקטנה. תסכול התשוקה הנשית מעורר את השנאה והפחד מהאב ומחזיר חזרה אל האם. פחדים הקשורים לאם החיצונית והפנימית מביאים להתמקדות בפעילויות פאליות ופנטזיות. הדחף ההומוסקסואלי הראשוני מועצם עקב הכישלון בעמדה הנשית, והיא עשויה לחוש כי האיבר הגברי שלה פגום ואינו יכול להוות יריב לזה של האב. מאחר והפאליות של הילדה היא תופעה משנית והגנתית, מתפתחת קנאת פין במחיר של הנשיות. הילדה מבטלת את הוגינה שלה, משייכת איכויות גניטליות לפאלוס בלבד ומתאכזבת כאשר הציפייה שלה להופעת פין אינה מתממשת. הכעס של הילדה על אמה על ששלחה אותה לעולם כאדם לא שלם מתבסס על הצורך להכחיש את מתקפותיה על גוף האם ועל יריבותה עם הוריה.

אנליזה של קנאת פין של נשים המנהלות יריבות קשה עם גברים ממחישה כי קנאה זו מבוססת על כישלון בהשגת שליטה על חרדות דיכאוניות וסכיזואידיות פרנואידיות הנלוות לנשיות המוקדמת. הילדה המפגינה התקשרות בלעדית לאמה ועוינות כלפי אביה נכשלה בהתמודדות עם התסכול הנלווה למשאלות הנשיות הראשוניות.

תפקיד ההפנמה

במהל ההתפתחות הילד מפנים את הדמויות ההוריות ואובייקטים פנימיים אלו הם בעלי אספקטים חיוביים ושליליים עבורו. ביחס לאובייקט הטוב המופנם, הוא חווה תחושות של רווחה נפשית ובתקופה המוקדמת האובייקט הפנימי הטוב מתמזג עם העצמי בעוד שמצבי חרדה מסוג רודפני או דיכאוני מקושרים לאובייקט הפנימי הרע או ההרוס.

קשר מוקדם זה בין הילד להוריו נמשך במהלך השלב המוקדם של התסביך האדיפלי ולכן התפתחותו של התסביך האדיפלי מושפעת מרגשותיו של הילד כלפי האובייקטים המופנמים שלו, מפחדיו מרודפנותם ומהאשמה הנלווית לפגיעה בהם.

פרויד הציע כי הסופר אגו נוצר כתוצאה מהפנמת הילד את הוריו עם שכיכתו של התסביך האדיפלי, כאשר המתח בין האגו לסופר אגו נחווה כאשמה ופחד מנקמה. מלאני קליין טענה כי כל תהליכי ההפנמה מבנים את הסופר אגו וכי תהליך זה מתחיל עם הפנמת האובייקט הראשון, שד האם. לתפיסתה, קיימת אינטראקציה בין התפתחות האגו, התסביך האדיפלי והסופר אגו.

לסיכום, ברוח תפיסתה של קליין את התסביך האדיפלי שהתגלה על ידי פרויד, ניתן לומר כי הוא מהווה את השלב הסופי של התהליך המתחיל בינקות המוקדמת. שורשיו נמצאים בשלב קריטי של ההתפתחות.

ביבליוגרפיה:

Heimann, P. (1952). A Contribution to the Re-Evaluation of the Oedipus Complex-the Early Stages International Journal of Psycho-Analysis, 33:84-92.