פורסם על ידי צוות בטיפולנט
בתאריך ה-17.05.19 התקיים יום העיון הורות דיאלקטית במכון מפרשים שבמכללה הקדמית ת"א-יפו, אשר אירח את מכון אופק. היום ביקש להתמקד במודל ההורות הקשובה, מתוך גישה המאחדת את התיאוריה הביו-סוציאלית שבבסיס טיפול ה-DBT עם תפיסה דיאלקטית מבוססת מיינדפולנס. DBT, הוא טיפול אינטגרטיבי מבוסס ראיות, המתמקד בהיבטים של וויסות רגשי. כאשר טיפול זה פותח במקור עבודה עם הורים לא היוותה חלק מן התכנית הטיפולית, אך במכון אופק מודל הטיפול כולל עבודה עם הורי המטופלים במטרה לפתח הורות קשובה. זאת באמצעות חיזוק היכולת לזהות ניגודים בקשר הורה-ילד, ויצירת תנאים המעודדים סינתזה בין ניגודים אלו. תפיסת הקשיבות מכוונת את האדם להתנהלות מתוך תשומת לב פעילה לחוויות החיים, תוך שימור פרספקטיבה של נדיבות וחמלה. לפיכך, הורות קשובה דורשת תרגול בקשיבות עצמית ותרגול בקשיבות בקשר הורה-ילד, תוך שעל ההורה להשתדל למצוא אותנטיות ותבונה בתגובות של ילדו, אשר לעתים יכולות להיות מאתגרות במיוחד.
ההרצאה של ד"ר נחמה פרסלר התמקדה בסקירה היסטורית של התפתחות מודלים טיפוליים שונים לעבודה עם הורים. באופן טבעי, ד"ר פרסלר החלה את דבריה מן השנים הראשונות של התפתחות הפסיכואנליזה. בשנים אלו רק מעטים אכן ניגשו לעבודה עם ההורה הממשי של המטופל, ביניהם אנה פרויד, ויניקוט ובולבי. עבודה זו נשענה על מודלים דינמיים אינטרא-פסיכיים של פתרון קונפליקטים, באמצעות פרשנויות והתייחסות להעברה והעברה נגדית. השינוי המרכזי התרחש בשנות ה-80, כאשר התחילה עבודה טיפולית ממוקדת בקשר הורה-ילד. לדבריה של ד"ר פרסלר הדבר נבע מהצטברות של ידע מחקרי כמו תיאוריית ההתקשרות, הטיפול המשפחתי וגם הגישה ההתנהגותית. בהמשך ההרצאה, סקרה ד"ר פרסלר את התהליכים המדורגים שהוסיפו לעצב את העבודה הטיפולית עם הורים עד לימינו כיום ובמקביל הציגה היבטים מורכבים ומאתגרים של עבודה זו.
בפתיחת ההרצאה, התמקדה ד"ר יפעת כהן בהצגת גישת ה-DBT ויתרונותיה המרכזיים, ביניהם ירידה בכמות הפגיעות העצמיות והאשפוזים של מטופלים אשר משלימים את תכנית הטיפול. לטענתה של ד"ר כהן, שיטת ה-DBT מהווה מודל שעושה אינטגרציה בין גישות דינמיות (התייחסותיות וקוהוטיאניות) ובין גישות התנהגותיות. בתוך מודל זה, הדיאלקטיקה מהווה את אסטרטגית העל ואילו אסטרטגיות הליבה הן ולדיציה (תיקוף וקבלה) מצד אחד ופתרון בעיות (עידוד לשינוי) מן הצד השני. בהמשך דבריה, הסבירה ד"ר כהן כיצד המודל רלוונטי במיוחד לעבודה עם ילדים הסובלים מקשיי ויסות והדגימה את המשמעויות הנגזרות בשטח מן התיאוריה הביו-סוציאלית שעומדת בבסיסו. בסיום ההרצאה, הדגישה ד"ר כהן כי בעבודת DBT עם הורים הדיאלקטיקה תהיה בין מודעות עצמית של ההורה, המתפתחת באמצעות מיינדפולנס, לבין מיומנויות וכלים להתמודדות עם ילדיו. כאשר במסגרת דיאלקטיקה זו, העיקרון המרכזי הוא קירוב וסינתזה בין ניגודים.
ההרצאה הנוכחית, ביקשה להתמקד בקשיבות ומיינדפולנס ככלי עבודה מרכזיים עם מטופלים בכלל ובהתערבות עם הורים במודל DBT בפרט. ד"ר כהן הסבירה כי הממד של מיינדפולנס והוויה לא שיפוטית, נוכחים במודל ה-DBT ממש מימיו הראשונים, אך החידוש המאוחר יותר הוא הציפייה שגם המטפל, ולא רק המטופל, יעשה בהם שימוש. מתוך תפיסת המיינדפולנס, שדוגלת בתשומת לב מודעת ולא שיפוטית לחוויה האישית, התפתח זרם ההורות הקשובה שעמד במרכז ההרצאה. ד"ר כהן הסבירה כיצד הימנעות משיפוטיות וקידום ולידציה בתקשורת בין אישית, למעשה מחזקות את תרגול המיינדפולנס ואת מידת המודעות העצמית שיש לאדם. בסיום ההרצאה נתנה ד"ר כהן מספר כללי אצבע להנחיית הורים ביצירת תקשורת ולידטיבית ומודעת עם ילדיהם. ביניהם הקשבה שקטה בטרם ייצור התגובה, התייחסות לתכנים המובאים ע" הילד מתוך קונטקסט רחב ולא ספציפי, יצירת נורמליזציה לחוויה עמה הילד מתמודד, לסכם בפרטים את מה שהבנו על מנת לוודא שהבנו נכון ולבסוף להגיב בפשטות ואותנטיות.
במסגרת ההרצאה הציגה ד"ר נחמה פרסלר ממצאים ממחקרים שונים שעסקו במודל של הורות קשובה. כלל המחקרים בהם דנה עסקו באוכלוסייה של הורים למתבגרים ובכל מערכי המחקר ניתנה להורים הכשרה, בדרכים שונות, לפיתוח קשיבות. הממצאים מצביעים כי ההכשרה בקשיבות הובילה לשינויים אינטרא-פסיכיים בהורים עצמם, כמו גם לשינויים משמעותיים בקשר הורה-ילד. בתוך כך, נרשמה עלייה ברמות הקבלה והחמלה העצמית, עלייה בהבעת רגשות חיוביים, עלייה בתחושת הבנה בתוך הקשר הורה-ילד, ירידה בסימפטומים פסיכופתולוגיים ושיפור ביכולות הויסות הרגשי. בהמשך ההרצאה, הציגה ד"ר פרסלר מחקר אורך שנערך במכון אופק. במסגרתו, נמצאו שינויים מובהקים במדדים עליהם דיווחו הורים לפני ואחרי העבודה הטיפולית, בעיקרם עלייה בתחושות של אמון, אמפטיה וקבלה בקשר עם ילדיהם, כמו גם בתחושת המסוגלות ההורית.
בהרצאתו, הציג נדב לוי את העבודה עם קבוצה של הורים למבוגרים צעירים במכון אופק והסביר מה הן המטרות של עבודה בקבוצה מסוג זה. ביניהן, ללמוד ולשפר מיומנויות ספציפיות בכדי לשנות דפוסי חשיבה, התנהגות ורגש אופייניים, לסייע בהגדלת המודעות והקבלה ההורית תוך קידום ההבנה של הילדים ולבסוף להפחית התנהגויות תוקפניות במשפחה ולהוביל לשיפור בתקשורת. לוי הסביר כי הדגש בעבודה עם הורים במכון, הוא כי הקבוצה היא בשביל ההורים ולא בשביל הילדים בלבד. בהמשך ההרצאה הציג לוי את שיטת העבודה אשר מורכבת מלמידה של חומרים חדשים, שיתוף לגבי התמודדויות פרטניות ועבודה עם שיעורי בית. ההרצאה אינה מובאת בשלמותה כיוון שהוצאו ממנה קטעים שעלולים לחשוף מטופלים ופרוטוקולים ספציפיים של מכון אופק.
במסגרת הרצאתה, ביקשה דנה ספקטור לתאר את העבודה הנעשית בקבוצת מיומנויות DBT משותפת להורים וילדיהם במכון אופק. בתחילת ההרצאה הציגה את האתגרים העולים בעבודה עם מתבגרים, אשר מצויים בשלב סוער בחייהם והסבירה את ההחלטה לצרף את ההורים לקבוצת הלמידה מתוך תחושה שהכלים שנלמדים באופן פרטני על ידי ההורים והילדים לא מוטמעים במלואם בבית. בהמשך, דיברה ספקטור על עבודה בתוך שביל הזהב המגלמת איזון מתמיד בין ולדיציה וקבלה לבין שינוי. לבסוף, הוצגו רשמים של הורים מפגישת סיכום של תהליך קבוצתי, אשר מדגימים את השינוי המשמעותי שעברו בצורה מרגשת. ההרצאה אינה מובאת בשלמותה כיוון שהוצאו ממנה קטעים שעלולים לחשוף מטופלים ופרוטוקולים ספציפיים של מכון אופק.
