בפתיחת ההרצאה, התמקדה ד"ר יפעת כהן בהצגת גישת ה-DBT ויתרונותיה המרכזיים, ביניהם ירידה בכמות הפגיעות העצמיות והאשפוזים של מטופלים אשר משלימים את תכנית הטיפול. לטענתה של ד"ר כהן, שיטת ה-DBT מהווה מודל שעושה אינטגרציה בין גישות דינמיות (התייחסותיות וקוהוטיאניות) ובין גישות התנהגותיות. בתוך מודל זה, הדיאלקטיקה מהווה את אסטרטגית העל ואילו אסטרטגיות הליבה הן ולדיציה (תיקוף וקבלה) מצד אחד ופתרון בעיות (עידוד לשינוי) מן הצד השני. בהמשך דבריה, הסבירה ד"ר כהן כיצד המודל רלוונטי במיוחד לעבודה עם ילדים הסובלים מקשיי ויסות והדגימה את המשמעויות הנגזרות בשטח מן התיאוריה הביו-סוציאלית שעומדת בבסיסו. בסיום ההרצאה, הדגישה ד"ר כהן כי בעבודת DBT עם הורים הדיאלקטיקה תהיה בין מודעות עצמית של ההורה, המתפתחת באמצעות מיינדפולנס, לבין מיומנויות וכלים להתמודדות עם ילדיו. כאשר במסגרת דיאלקטיקה זו, העיקרון המרכזי הוא קירוב וסינתזה בין ניגודים.
