אבישי בן-שטרית ויופ מאיירס
גישת ה-EDT הינה אבולוציה של הטיפול הקצר, המאפשרת התמודדות עם בעיות קליניות מורכבות בזמן יחסית קצר. טיפול זה מסייע הן בסילוק הסימפטומים הן בשינוי ה- characterוהן בשיפור היכולת הבינאישית. (אצל Solomon & Neborsky, 2001). גישת הEDT הינה גישה פסיכודינמית וחווייתית. פסיכודינמית - היא גישה הנשענת על התיאוריה הפסיכודינמית של הקונפליקט וכן על תופעת ההעברה (הטרנספרנס). בשונה מגישות פסיכואנליטיות, היא נותנת פחות משקל לתהליכים אנליטיים (כמו, העברה, העברה נגדית והזדהות השלכתית) ויותר משקל ליחסים האמיתיים העמוקים עם המטפל ולחוויית רגשות "שנקברו", בתוך הטיפול. חווייתית - ב-EDT - פותחו טכניקות המסייעות למטופל לחוות רגשות, דחפים ותשוקות ברמה הגופנית והמנטלית (מחשבות ופנטזיות). גישת ה-EDT פתוחה גם לאינטגרציה עם מושגים וטכניקות שנגזרו ממודלים שונים ממנה, כדי לסייע למטופל בצורה הכי טובה והכי מהירה עבורו (אצל Osimo & Stein 2012). במאמר זה נסקור בקצרה את שורשיה ההיסטוריים של גישה זו ואת המודלים הטיפוליים השונים שהתפתחו ממנה.
