10/7/26
סוגיית סיום הטיפול מעסיקה את החשיבה הקלינית מראשית ימיה, ומוסיפה לאתגר אותנו גם כיום, בניסיון לנסח מחדש, פעם אחר פעם, את טיבם ואופיים התרפויטי של תהליכי הסיום והפרידה.
נדמה כי בין אם הפרידה נולדת מתוך מהלך בשל והדרגתי, ובין אם היא נכפית כקטיעה בטרם עת, סיום הטיפול מהווה מצע למגוון תהליכים נפשיים. מטבעו, הוא מפגיש את הדיאדה הטיפולית עם תמות ראשוניות של התקשרות ואובדן ומציף לא פעם קונפליקטים סביב נטישה ונפרדות.
בתקופה זו של השנה, בה מטפלים ומטפלות נפרדים ממטופליהם עם סיום שלבי הכשרה שונים, אנו מבקשים בגיליון זה להשתהות על רגעי הסיום ולבחון את מקומם ומשמעותם ברצף הטיפולי, מתוך נקודת מבט קלינית, תיאורטית ומחקרית.
נפתח עם סקירת מערכת למאמרו של פרופ' גלן גבארד – "מהו סיום טיפול טוב דיו?", אשר עוסק בפירוק מיתוסים בנוגע לטיבו של סיום הטיפול, תוך מעבר לתפיסה מורכבת ומציאותית של הסיום, המתחשבת בחלקיות הטמונה בו. בכתיבתו, נשען גבארד על הגות אינטרסובייקטיבית ומציע מגוון דרכי סיום, המתבססות על אופיים וצרכיהם השונים של מטופלים ומטופלות.
נמשיך עם הרצאה בהשתתפות מיעד מורג וד"ר אביטל גרשפלד-ליטוין – "סיום טיפול באבל מורכב וטראומטי והקשר שבין פרידה מהטיפול לבין חוויית האבל" שנערכה במסגרת סדרת הרצאות מטעם מכון מפרשים. בהרצאה, הציגו הדוברות את מאפייני הטיפול במצבי אבל ודנו בקריטריונים לסיומי טיפול מבעד לגישות שונות. בהמשך, הן דנו במקומו המובנה של הסיום בפרוטוקול לטיפול באבל מורכב, תוך הקבלה והבחנה בין סיום הטיפול לסיום האבל, והדגשת חשיבות סיום הטיפול והפרידה.
.png)
נעבור לפרק לקריאה מאת ד"ר וורן פולנד – "על התכלות וחלופיות", מתוך ספרו "אינטימיות ונפרדוּת בפסיכואנליזה" בהוצאת כרמל. בפרק זה, מוצגות מחשבות על סיומים ומוות, תוך הקבלה בין סיומו של התהליך הפסיכואנליטי לבין סיומה של מהות היצירה, השירה הפואטית. בכתיבתו, מתייחס ד"ר פולנד ל"שלב הסיום" המתחיל ברגע בו מתבהר למטופל מבחינה רגשית כי ישנו סיום ממשי לתהליך.
נמשיך עם סקירת מאמרו של ד"ר פול דוואלד – "תגובות להפסקה כפויה של טיפול" מאת נעה רובין, בו מוצגות תגובות של 12 ממטופליו של דוואלד, לאחר שהודיע להם על עזיבתו את העיר בעוד מספר חודשים. בכתיבתו, בוחן דוואלד את התגובות הנפשיות לסיום טיפול כפוי, אשר עלול לעורר דפוסים לא פתורים ורגרסיה, וממחיש את החשיבות של סיום טיפול הדרגתי.
נעבור להרצאתה של פרופ' הדס ויסמן – "מחשבות על סיום טיפול: מהקליניקה למחקר ובחזרה" שניתנה במסגרת יום העיון תרומת ידע מחקרי לעבודתם הקלינית של מטפלים וחוקרים מטעם מכון מפרשים. דרך בחינת נרטיבים של מטפלים ומטופלים והאופן בו הם חוו את סיום הטיפול, ביקשה פרופ' הדס ויסמן בהרצאתה לבחון את האופן בו דפוס ההתקשרות מאפשר להבין את תגובות המטפלים והמטופלים לפרידה ואת מקומם של המטפלים בתוך הסיום.
נסיים עם מאמר מאת ד"ר אסתר פלד – "האהבה של הקליניקה", אשר נכתב עבור הגיליון "פנטזיית ההצלה והמסגרת הטיפולית" בעריכת ד"ר עמית פכלר. בכתיבה אישית-רפלקטיבית ודרך התייחסות לרעיונותיו של פרויד, מבקשת ד"ר פלד להתבונן בתהליך הפרידה משתי מטופלות אשר החליטו לסיים את הטיפול לאחר מספר שנים ובאהבה הטמונה בקשר הטיפולי.
