פרופ׳ עפרית שפירא ברמן
פרק 19 ״על התכלות וחלופיות״, אשר מובא כאן לפניכם במלואו, היה הפרק אשר הביא אותי ליצור קשר עם וורן פולנד, מחבר הספר, על מנת להודות לו על האופן שבו המילים שלו נגעו בי. פרק זה, עוסק במחשבות לא-סופיות על סיומות ומוות תוך כדי הקבלה בין סיומו של מסע החקירה-העצמית, תהליך פסיכואנליטי, לבין סיומה של מהות היצירה, השירה הפואטית.
הרגע בו קראתי את הפרק המדובר, היה רגע בו העצבות שלי חברה לטקסט הפיוטי של וורן, והוא זה אשר הוביל אותי לחפש ברחבי האינטרנט אחר האדם העומד מאחוריו. כך, ללא כל הכרות אישית מקדימה, שלחתי מייל ל״וורן פולנד״, בתקווה כי זהו ה״וורן״ אשר אני מחפשת. יומיים-שלושה לאחר שליחת האימייל, גיליתי כי אכן מצאתי את האיש הנכון וחיכה לי בתיבת הדואר האלקטרוני אימייל מוורן פולנד – אימייל נרגש, מלא שמחת חיים מתפרצת, כמו וורן עצמו. באותו האימייל התברר לי כי מדובר באנליטיקאי כבן 86 שנים (כיום הוא כבר כבן 90 שנים), יהודי חם וציוני נלהב, וכל כולו – תיבת אוצרות של ידע פסיכואנליטי וחכמת חיים. מכיוון ששמח כל כך לקבל את האימייל שלי, מצאתי את עצמי מציעה לו לתרגם את ספרו לעברית. מכאן יצאנו למסע ארוך ומפרך למדי אשר ארך מעל לשנתיים וחצי. שפתו של וורן היא מאתגרת מאוד לתרגום לעברית, באופן אשר הולם אדם המעריץ את שייקספיר. הידידות המופלאה אשר נרקמה בינינו החזיקה אותי לאורך מסע זה – ידידות אשר גישרה על פער של כ-30 שנה, ביוגרפיות שונות ואלפי קילומטרים של אוקיינוסים ויבשות.
ספרו של פולנד, כמוהו הוא – מלא חיים, ידע פסיכואנליטי וטיפולי, ומעבר להכול חוכמה וחמלה אנושית. דרך טיפול, ספרות, שירה ותיאטרון, הספר עוסק בריקוד העדין והסוער אשר בין אינטימיות לנפרדות. אינטימיות ונפרדות כקרקע אשר ממנה צומחת הנפש האנושית הבריאה, לצד האופן שבו הן עלולות לדרוך זו על רגלה של זו, למשל בפרק העוסק בתחושת ה'היות בחוץ'.
וורן הוא אחד האנשים הסקרנים ביותר שפגשתי אי פעם; איש אשר אינו מפסיק לגדול. אפשר להתרשם מכך בפרק העוסק במיניות פולימורפית נורמלית, המיניות מרובת הפנים במחזהו של שייקספיר. נדמה כאילו וורן פולנד הקדים את זמנו, ואת זמנה של הסוציולוגיה העכשווית המאפשרת הגדרות מגוונות למיניות ולמגדר. יחד עם זאת, עיסוקו של וורן בנושא איננה תיאורטית במהותה, ואף שהוא עוסק בכך דרך דיון במחזהו של שייקספיר "הלילה השנים-עשר", מחזה אליו הוא שב, שוב ושוב, לאורך חייו ולאורך הספר – העיסוק שלו במגוון המיני-מגדרי הינה אישית לחלוטין, כנה וחשופה. את הספר מסיים וורן בשני פרקים אשר עוסקים בישורת האחרונה של החיים, הישורת שבה הוא מצוי בשנים אלו. נדמה לי כי את שני הפרקים הללו, על (אין) סופיות והתכלות יכול לכתוב רק אדם רגיש, עמוק, חכם ובא בימים כמו פולנד.
הספר "אינטימיות ונפרדות בפסיכואנליזה" הוא הזמנה למפגש אשר כל כולו אהבה לפסיכואנליזה, לאמנות, ומעל הכול לבני אדם. את הספר כולו הוא מסיים בשתי שורות מתוך שירו של (1884) Yeats:״לפנינו הנצח; נשמותינו הן אהבה, ופרידה מתמשכת״.
פרופ׳ עפרית שפירא-ברמן (Phd) היא עו״ס ופסיכואנליטיקאית מנחה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש פול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים, וראש מערכת בכתב העת ״מארג״ של מרכז פרויד. פרופ׳ שפירא-ברמן היא המתרגמת והעורכת המדעית של הספר ״אינטימיות ונפרדות בפסיכואנליזה״ מאת וורן פולנד.
