האני בראי העצמי, מאת איבון טייטל, מבקש להתחבר לעולמו של המטופל וליחסיו המוקדמים על מנת לאפשר תהליכים של שינוי ותיקון. לשם כך על המטפל להיות חלק מדרמת חייו של המטופל באמצעות מנגנונים של העברה, העברה נגדית והזדהות השלכתית; עליו לוותר באופן זמני על הסובייקטיביות שלו ולהיות שלוחה של המטופל; עליו ליצור מרחב פוטנציאלי ומקום בטוח עבור המטופל על מנת לאפשר תהליכים עמוקים, כדי שהוא יוכל להיות הוא עצמו בנוכחות האחר ובאופן הזה לאפשר תיקון של עיוותי העבר. בכדי לקיים תהליך זה, על המטפל להיות חף מזיכרון ומתשוקה, ללא פנטזיית הצלה, ללא צרכים נרקיסיסטיים; עליו להיות מודע לתהליכי ההעברה הנגדית, להבין דרכם תהליכים, אך גם להתנקות מהם; עליו לצפות את התהליך צעד אחד לפני המטופל, אך גם להיות מונחה על ידו במהלכו.
חלומות והעבודה באמצעות חלומות הם מרכיבים משמעותיים בעבודתה הטיפולית של טייטל. היא משתמשת בהם רבות, בכלל זה גם ב"מחשבות מרחפות", מתוך כוונה לחבור אל הלא-מודע של המטופל ואל עולמו הפנימי, לקלוט את תכניו, לפרשם ולעבדם כשלישי אנליטי אינטר-סובייקטיבי.
ספר זה נולד בקליניקה, מרעיונות שהבשילו מניסיונה של טייטל לחקור לעומקם את התובנות שעלו בה תוך כדי התהליך הטיפולי. טייטל רואה בטיפול תצרף שיש להתאים את כל חלקיו בדרך של ניסוי וטעיה, תוך כדי עימות ופענוח, התבוננות והשתהות, חוויה והמשגה, כמו גם הבנת יחסי הגומלין בין האני והעצמי. אבל רק כאשר כל החלקים מתיישבים זה עם זה מתקבלת תמונה שלמה וקוהרנטית של המטופל, של המטפל ושל התהליך הטיפולי.
איבון טייטל, ד"ר לפסיכולוגיה מטעם PSP בקליפורניה; עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית; מטפלת זוגית, מדריכה מוסמכת; מרצה לשעבר באקדמיה; בעלת קליניקה פרטית וניסיון רב-שנים בטיפול אישי, זוגי וקבוצתי. ספרה הקודם, "הכשל האמפתי בטיפול קבוצתי", ראה אור ברסלינג (2015).