נעמה גרינולד ביקשה לדון בהרצאתה במושג ה-Mirroring דרך תאוריית המנטליזציה. בפתח דבריה, גרינולד תיארה את המתח הדיאלקטי המתקיים ב-Mirroring המנטליסטי: מחד גיסא, ה-Mirroring המנטליסטי מכיר בקיומו העצמאי של עולם פנימי אצל הסובייקט, ומשתדל לתקף אותו באופן אובייקטיבי. מאידך גיסא, מתקיימת הכרה כי הגילוי של העולם הפנימי אינו מתרחש בריק, אלא מתוך מפגש בין שני סובייקטים. בהמשך הרצאתה, הסבירה והדגימה כיצד מתח דיאלקטי זה מתקיים בהתערבויות של שיקוף מנטליסטי בטיפול, ותיארה את חיוניותו של השיקוף להתפתחות הנפשית.
