פרופ׳ אורי הדר תיאר בהרצאתו את ההוויה הראשונית והסימביוטית של התינוק עם האם, ואת אובדן גן-העדן הזה בשנות החיים הראשונות. פרופ׳ הדר ביקש להדגיש כי על אף היותה של חוויה ראשונית זו מיטיבה וחיובית, הרי שלפי לאקאן, החלק השלילי שלה מתבטא בכך שבמצב הסימביוטי קיים רק סובייקט אחד, והוא ההורה ולא התינוק. כך, בנקודה המכוננת הזו של חייו, הרי שלתינוק אין תפקוד סובייקטיבי כלל. מצב זה יוצר חוסר נוחות, אשר מניע את המוטיבציה לצאת מהמצב הזה. ביציאה מהמצב הסימביוטי, התינוק מתחיל לבצע פעולות ולאגור זיכרונות וחוויות אשר לאורך זמן מתגבשות לתחושת עצמי המשכית. פרופ׳ הדר ביקש לדון בתפקידה של דמות המראה בתהליך זה, ובשלב בו דמות המראה הופכת לכלא עבור התינוק.
