בהרצאתה ביקשה להתמקד ד"ר עפרה אשל בחלקו הקליני של המאמר, "על חורים שחורים, מוות והתקיימות אנליטית" (״שיחות״, יא/ 3, 1997), ובפרט בפרק שהוסיפה לו בעת האחרונה לקראת פרסום מחודש שלו, בספר המוקדש לפסיכואנליטיקאי ג'יימס גרוטשטיין. ד"ר אשל דיברה על מטאפורת החורים השחורים, כנמצאים בבסיס חווייתם התוך נפשית של מטופלים עם הפרעות קשות, והציגה 2 מונחי יסוד שפיתחה מתוך עבודתה: הינכחות המטפל, והתחברות נפש מטופל-מטפל. הדיון ברעיונות אלו, בשילוב נקודת המבט של פסיכואנליטיקאים נוספים כביון וטסטין, נערך דרך תיאור מקרה של אנליזה ארוכת שנים.