מאמרו של Flores על השפעות השדה הפוליטי-חברתי על ההקשבה האנליטית: מעורבות המטפל מעמדה הלוקחת בחשבון את ההקשר החברתי בו מתקיים המפגש הטיפולי
שיתוף
Flores פותח את מאמרו בהתייחסו לכך שעוד בימיה הראשונים, תיארה הפסיכואנליזה את המתח המתקיים בין האינדיבידואל לחברה בה הוא חי. בתוך כך, הוגים שונים תיארו קשר הדוק בין הפסיכולוגיה של הפרט לבין הפסיכולוגיה של האובייקט ושל החברה הסובבת אותו. יחד עם זאת, הפרקטיקה הקלינית התפתחה כפרקטיקה פרטנית בעיקרה, אשר נותרה מנותקת באופן יחסי מתרומותן של דיסיפלינות סוציולוגיות ואחרות. דיסיפלינות אלו היו עשויות לאתגר ולהעשיר את החשיבה הפסיכואנליטית ובמקביל לעצב את העבודה הטיפולית ככזו המתהווה בתוך הקשר חברתי רחב יותר.
באופן מסורתי, הפסיכואנליזה התמקדה בהיבטים אינטרה-פסיכיים של היחסים הטיפוליים, בראשם ההעברה והעברה נגדית. עם התפתחותה, עברה הפסיכואנליזה להתמקד גם בהיבטים אינטר-סובייקטיביים, הנוגעים באופן בו מאפייניו האישיים של המטפל ממלאים תפקיד ביחסים ובתהליכים הטיפוליים. עם זאת, לטענתו של Flores לא הוקדשה די תשומת לב לנושא ההקשבה האנליטית ולאופן בו מוסדות חברתיים שונים, אליהם המטפל והמטופל משתייכים, משפיעים עליה. לדבריו, אף על פי שהכתיבה המקצועית החלה לקחת בחשבון את הטיפול כתהליך המתהווה בין שני סובייקטים, עדיין נשתמרה נטייה להתייחס להקשבה האנליטית כנייטרלית תוך התעלמות מהיבטים כמו שייכות משפחתית ודתית, מעמד חברתי, השתייכות לקבוצות חברתיות מסוימות והשתייכותו של המטפל למוסד הכשרה ספציפי, בתור גורמים המעצבים את הקשבתו בטיפול.
כאשר דנים באפשרויות השונות לגבי טיב היחסים וההשפעות שבין המציאות הנפשית למציאות החברתית, באופן טבעי עולות תהיות גם לגבי עמדתו החברתית של המטפל ואופן השפעתה על היחסים הטיפוליים ועל התפתחות הטיפול. לפיכך במסגרת המאמר, דן Flores באופן בו עמדתו החברתית של המטפל משפיעה על הקשבתו האנליטית ועל הפרדיגמה דרכה הוא מבין את דברי המטופלים שלו. הוא מציע כי עלינו לשאול האם תנאים חברתיים מסוימים, הקשורים במאפייני המטפל ומסגרת הטיפול, משפיעים על יצירת חומרים נפשיים מסוימים ומחיים קונפליקטים חברתיים ספציפיים בתוך חדר הטיפול. לדבריו, אם אנו יוצאים מהנחה שכל פרקטיקה חברתית מתרחשת במסגרת יחסי כוחות כל שהם, הרי שראוי להתייחס לעמדה החברתית המיוחסת למטפל.
ההנחה המסורתית היתה שהמטפל הוא א-פוליטי ונמצא בעמדה ניטרלית שמעבר לטוב ורע. עמדה זו, לטענתו של Flores, היא עמדה רדוקטיבית אשר מנתקת את הסיטואציה הטיפולית מההקשר החברתי-פוליטי בו היא מתקיימת. לדבריו, מסגרת עבודה אשר מתייחסת למעורבות המטפל, רואה את המסגרת הטיפולית לא כסט של טכניקות ניטרליות המאפשרות למטפל להקשיב, אלא כשדה המושפע (בדומה לכל שדה אחר) מההקשר ההיסטורי והחברתי בו הוא מתקיים. אם כך, שדה זה מבנה, בין היתר, את התפתחות התהליך הטיפולי בהתאם להשפעות חברתיות, פוליטיות וכלכליות.
בהתבסס על רעיונותיו המכוננים של פרויד, הפסיכואנליזה פיתחה סט רעיונות תיאורטיים וטכניים, המכוונים לחקר הלא מודע. רעיונות אלו מבנים, לדבריו של Flores, את מה שאנו מכנים הסיטואציה האנליטית או הטיפולית, ומועברים אל מטפלים בשלבים שונים להכשרתם המקצועית. לעיתים, היחס אל רעיונות אלו הוא כאל מערכת כללים להם יש לציית ובחלק מהמקרים, הכללים הופכים למערכת אמונות סמויה אשר תומכת במפגש הטיפולי ומאפשרת לו להתקיים, על אף המלאכותיות שבסיטואציה. יחד עם זאת, מערכת הכללים והאמונות בה מחזיק המטפל אינה חפה מסובייקטיביות. Flores מציע כי כמטפלים, עלינו לצאת מנקודת הנחה כי ההקשבה האנליטית שלנו מעוגנת הן בפן החברתי בו אנו מתקיימם והן בפן הנפשי של הסיטואציה הטיפולית. עמדה כזו, מניחה כי לכל תיאוריה אנליטית המנחה אותנו, כמו גם למסגרת שאנו קובעים לטיפול, יש שורשים אידיאולוגיים המעצבים את הפרקטיקה הקלינית.
