ד"ר לייה נאור
"את הגוף שלי קיבלתי במתנה ב7.10, פה קיבלתי את הנפש במתנה" (בת 24, שורדת במרחב מרפא)
בריאות הנפש עומדת כיום בראש סדר העדיפות בכל הנוגע לשיקום הפרט והחברה בישראל בעקבות הטראומה של ה-7 באוקטובר והלחימה האינטנסיבית והארוכה. מטפלים, מוסדות וארגונים שעוסקים בבריאות ורווחה נדרשים כיום לתת מענים בהיקף שלא הכרנו קודם. "מרחב מרפא" שהוקם ב-9.10.23 כמענה קהילתי מיידי לטראומה עבור שורדי המסיבות ברעים, הינו דוגמא חיה למודל חדשני, רב-ממדי (גוף-נפש-רוח), המשלב את הקהילה והסביבה בתהליך ההתערבות. המשמעות של "מרחב מרפא" עבור אוכלוסיית השורדים והצורך במענים חדשניים בתחום בריאות הנפש הוביל לאימוץ המודל ע"י משרד הבריאות ולהקמה של עשרות מרחבים וחוות עבור אוכלוסיות שמתמודדות עם השלכותיה של המלחמה.
המאמר מתאר את תהליך היצירה של "מרחב מרפא", שופך אור על הגישות הייחודית שהובילו ליצירתו ולעקרונות הבסיס שלו, כפי שאלו מתבהרים מפרספקטיבה של זמן. הבנות אלו מתבססות על הידע והניסיון שנצברו בשנים אלו תוך ביסוס תיאורטי ואמפירי, במטרה לתמוך במסגרות המתהוות ולתרום לגוף הידע הנדרש לפיתוח מודלים חדשנים להתערבות. מאמר זה מציג לראשונה את העקרונות המארגנים של "מרחב מרפא", המובאים על סמך מקרה ייחודי שנוצר בתנאי חירום.
המונח "מרחב מרפא" עלה באופן אסוציאטיבי כשהקמנו ב-9.10.23 מרחב ייחודי שמשלב את הסביבה הטבעית, הקהילה והתערבות רב-ממדית, במטרה לתמוך בריפוי ובהחלמה של שורדי המסיבות ברעים. המושג "מרחב מרפא" הינו חדש בתחום הבריאות והרווחה בישראל, אך הוא מקבל הכרה הולכת וגוברת. מונח זה משמש כדי לתאר מסגרות לשיקום ובריאות המשלבים טבע ותפיסות אינטגרטיביות בסטינג ובהתערבות. בספרות המקצועית המושג הקרוב ביותר לכך הינו Therapeutic Landscapes, מושג שטבע ויליאם גסלר בשנת 1992, כדי לתאר מרחבים שמעניקים תחושה של ריפוי ושייכות. עבודתו של גסלר (1992) מבטאת תפיסה הוליסטית ביחס לבריאות, על פיה בריאות וריפוי אינם מתרחשים רק בגופו או בנפשו של האדם, אלא מושפעים בין השאר ממאפייניי המקום שבו הם מתרחשים.
בניגוד לתפיסה מסורתית של המרחב כרקע פיזי, גסלר תיאר את מאפייני המרחב כשילוב ייחודי בין מאפייניו הטבעיים והבנויים, היבטים חברתיים והאופן שבו אנשים מפרשים את המרחב, חווים ומשתמשים בו. גוף מחקר ענף בחן את המאפיינים וההשפעות של מרחבים אלו. למשל, בל ושותפיו (2018) ערכו סקירת ספרות נרחבת שעסקה בהיבטים רבים של מרחבים מרפאים, אשר נגעו למרחב הפיזי, לאוכלוסיות המגוונות, לצרכים ולמאפיינים הייחודיים. ממצאי הסקירה מצביעים על תרומה משמעותית של מרחבים אלו בתהליכי ההחלמה, אשר מיוחסת לשילוב ייחודי של היבטים חברתיים, נפשיים ופיזיים (Bell et al., 2018).
במאמר זה, המונח "מרחב מרפא" משמש לתיאור כללי של התפיסות, הגישות והמחקר הקיים בתחום. מרחבים מרפאים נחווים באופן שונה מאד, בהתאם להקשרים גיאוגרפיים, תרבותיים, חברתיים ואישיים של הפרט והקבוצה. "מרחב מרפא" הינו מושג דינמי ומתפתח, המחייב לימוד, יישום ומחקר בהקשרים תרבותיים וחברתיים מגוונים, על מנת להבין מהם המאפיינים שתורמים לבריאות ולרווחה, וכיצד ניתן ליישמם במסגרות בריאות (Taheri, Sichani, & Shabani, 2021). מאמר זה נועד להוות צעד ראשוני בתהליך זה, ומביא פרספקטיבה יחידנית דרך הפריזמה של "מרחב מרפא" כפי שהוקם והתנהל בחודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל.
בימים הראשונים של המלחמה, כשהמדינה שרויה בכאוס, חוסר אונים וכאב עצום, היו פרויקטים שקמו ביוזמה פרטית ומתוך תחושת אחריות קולקטיבית. אלו היו כמו איים של אור בתוך החושך ונסכו תחושת בטחון וערבות הדדית. "מרחב מרפא" הוא דוגמא למודל חדשני שהיווה מענה רגשי, נפשי וקהילתי לאלפי שורדים ומשפחותיהם בחודשים הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל".
ב-8.10.2023, כשהתבררו ממדי האסון שפקד את ישראל, ניכר שיש צורך אקוטי בהענקת תמיכה נפשית לשורדי המסיבות ברעים. בשונה מתושבי הקיבוצים ואוכלוסיות אחרות בעלות מסגרות קהילתיות או מקומיות, שורדי המסיבות היו פזורים בכל רחבי הארץ ונעדרי גוף תומך, מאגד או מטפל שיכול היה להיענות לצורך המיידי. "מרחב מרפא" נוסד מתוך הכרה בדחיפות הנדרשת במתן מענה מיידי לטראומה, כדי לצמצם במידת האפשר התפתחות של הפרעת דחק פוסט־טראומטית (חייקין ואח', 2018).
מחקרים רבים מצביעים על כך שהתערבות מקצועית בסמיכות לאירוע מפחיתה באופן משמעותי את ההשלכות הנפשיות ארוכות הטווח (Greenberg, Brooks & Dunn, 2015). ממצאים אלו מדגישים שני גורמים מרכזיים המנבאים את השלכותיה הנפשיות של הטראומה לטווח הרחוק: רמת הלחץ הסובייקטיבית במהלך האירוע, ואיכות וזמינות התמיכה החברתית המיידית לאחריו. גורמים אלו נמצאו כבעלי השפעה מכרעת אף מעבר למאפיינים אישיותיים או סביבתיים (Greenberg, Brooks & Dunn, 2015). למרות שהיה ברור שהשורדים זקוקים לעזרה ראשונה נפשית מיידית, הסתמן כי הסבירות שיפנו למסגרות הטיפול הקיימות בטראומה הייתה נמוכה מאוד. להבנתנו, מסגרות אלו נתפסו בעיני רבים כסטיגמטיות ומבודדות. לנוכח זאת, עלה צורך ברור במענה מיידי, נגיש וייחודי, המותאם למצב.
וכך, מתוך הכאוס וההלם בהם היינו שרויים בימי המלחמה הראשונים, נעשו פניות אישיות לאנשי מקצוע ולבעלי תפקידים, דרך פלטפורמות של המדיה החברתית ובקרב חברים קרובים, בבקשה להצטרף למיזם שיתן מענה מיידי לשורדי המסיבות. ב-9.10.23, בעזרת הרבה אנשים מופלאים שנענו לקריאה, קם "מרחב מרפא".
"מרחב מרפא" הוקם במתחם שפתוח אל הטבע ובו פזורות פינות ישיבה רכות, אשר העניקו הרגשה נינוחה וביתית, לצד מרחבים פרטיים יותר לשיחות עם אנשי מקצוע. כבר בימים הראשונים ניכר הצורך של השורדים לשהות יחד ללא התערבות, וכך נוצר מרחב בלתי-פורמאלי שפתוח מ-10:00 בבוקר ונסגר ב-20:00 בערב. המרחב התהווה ביחס לצרכים שעלו בזמן אמת. למשל, השורדים לא הביעו עניין בשיח עם אנשי מקצוע, אבל ביקשו טיפולי גוף והתגודדו סביב מעגלי המוזיקה. השורדים הגיעו כדי להיפגש, לשוחח ביניהם ולנוח על כרי דשא ירוקים, לאכול אוכל ביתי, לקבל טיפול לנפש ולגוף, להנות מצלילים מרגיעים, להשתתף במגוון סדנאות או רק להיות עם קבוצת עמיתים ולנוח. באופן הזה, לכל מי שהגיע ניתנה הבחירה באיזה אופן להיעזר במרחב.
"מרחב מרפא", כמקום שמעניק מענה ייחודי ובלתי-פורמאלי, ענה על צורך מיידי. תוך ימים ספורים הגיעו מידי יום מאות שורדים. במהלך החודשים הראשונים למלחמה הגיעו למרחב מעל 6000 שורדים, בני משפחה וחברים מהמעגל הראשון, אשר קיבלו מענה בזכות כ-900 מתנדבים שתחזקו מערכת אינטגרטיבית עוטפת וחמה כמענה ראשוני לטראומה שנוצרה יש מאין. בניגוד לחוויה הרווחת שעלתה מהשטח בשבועות הראשונים למלחמה, אשר אופיינה בתחושת נטישה והפקרה, "מרחב מרפא" קם ונבנה מתוך תחושת אחריות וערבות הדדית כלפי כל מי שנפגע באירועי ה-7.10. מאות מתנדבים הגיעו מכל קצוות הארץ ופעלו מתוך תחושת אכפתיות כנה, טוב לב, ואחריות הדדית. כך, היה בכוחם לתרום באופן פעיל להחזרת תחושת האמון באחר, בטוב ובאפשרות לריפוי.
ההתנהלות במרחב התבססה על מארג של יחסים בין כל המעורבים. מהיום הראשון היה שיתוף פעולה עם השירות הפסיכולוגי של עמק חפר ועם עמותת "לב בטוח", והחלטות מקצועיות התקבלו בשיתוף אנשי המקצוע, תוך התייעצות עם מומחים לטיפול בטראומה ובחירום. כל יום, נאספנו אנשי המקצוע כדי לקבל החלטות משותפות מתוך מה שקרה בשטח. מתוך רצון להעניק מענה ראשוני לכמה שיותר שורדים ושורדות ובו-זמנית לקחת אחריות על הנעשה במרחב, החלטנו לא להגדיר את המרחב כמסגרת טיפולית שמחייבת מערך של אבחון, הגדרות, סינון והכשרה, אשר לא היה לנו הזמן או היכולת לעשות בימים הראשונים.
בהתאם לכך, מטפלי הנפש נקראו "תומכים רגשיים" ואת השורדים והשורדות כינינו בשם "אורחים". ככל שהימים עברו מצאנו שההגדרות הללו מדויקות לאפיון המרחב, כמו גם להצבת גבולות ברורים לגבי אופי ההתערבות, הגבולות והציפות. כך, מי שהיה זקוק לטיפול מקצועי רציף הופנה למסגרות אחרות. מתוך התפיסה הזאת פעלנו יותר כ"טריאג'" (מיון ראשוני) מאשר כמרחב טיפול. עם זאת, יש לציין כי נכחו בכל משמרת פסיכיאטרים ופסיכולוגים עם התמקצעות בטראומה.
בימים הראשונים, ההתערבות המקצועית התמקדה ביצירת תחושת בטחון ודאגה לצרכים הבסיסיים של השורדים, כמו הזנה ושינה. בשלב זה הביקוש לטיפולי גוף עלה, אך לא פעם מתוך המגע הפיזי עלה צורך לדבר או צף פרץ של רגשות. לכן, ישבו במתחם טיפולי המגע גם מטפלי נפש, כדי לתת את המענה הנפשי הנדרש. ההנחיות לשיחות שניהלו אנשי המקצוע היו להתמקד בכאן ועכשיו, וכללו לימוד של טכניקות של ויסות והרגעה, חיבור לעוגנים והענקת תחושה של קבלה. מכיוון שהאורחים והתומכים לא ידעו מתי יפגשו שוב, אם בכלל, המטפלים התבקשו להתייחס לכל שיחה כעומדת בפני עצמה. האפשרות לפנות למרחב שאינו מוגדר כטיפולי, שמר על הצוות המטפל, כמו גם על האורחים. לתפיסתנו, זה מה שהיה נדרש בזמן אמת.
במהלך השבועות הראשונים יצרנו מערכת סינון כדי לוודא שהמטפלים (נפש וגוף) עומדים בדרישות מקצועיות שנקבעו על ידי משרד הבריאות. כתבנו קוד אתי ופרוטוקולים להתערבות ראשונית, ויצרנו מערכת בסיסית לסינון של תומכים ואורחים, אך עיקר הדגש היה ליצור מרחב בטוח ועוטף כמענה ראשוני. התנהלות זו עומדת בהתאם להנחיות המכון הלאומי לבריאות ולמצוינות בטיפול (National Institute for Health and Care Excellence; NICE) בנוגע לטיפול באנשים שחוו אירוע טראומטי. על פי המכון, במהלך החודש הראשון שלאחר האירוע ההמלצה היא להנכיח את מה שהם מכנים "המתנה דרוכה", כלומר להציע מרחב מקצועי ומכיל אבל להימנע מהתערבויות ישירות, וזאת כדי לאפשר ויסות והחלמה טבעית ורק לאחר מכן לבחון התערבויות טיפול (NICE, 2005).
"מרחב מרפא" קם בין לילה והנכיח תפיסות ודרכי התערבות חדשניות בתחום בריאות הנפש ובטיפול בטראומה בפרט. למרות המהירות שבה נוצר המרחב, הוא נשען על תפיסות עולם ועקרונות בסיס שהתפתחו במסגרת מחקר וטיפול בתחום הטיפול בטבע. שנים של מחקר וניסיון מקצועי בעבודה עם סטינג בלתי צפוי ומשתנה קיבלו ביטוי ממשי במה שהפך להיות "מרחב מרפא". היבטים אלו, אשר רווחים בספרות הקלינית בתחום ומעוגנים אמפירית (Naor & Mayseless, 2021), היו הבסיס ליצירת המרחב, כמענה לטראומה אשר הינו בלתי-פורמאלי, רב-ממדי ומבוסס טבע וקהילה.
היבט מרכזי של "מרחב מרפא" מתבסס על תפיסה ייחודית וחדשנית לפיה המרחב שבו תהליך הטיפול מתקיים הוא בעל משמעות והשפעה בתהליך ההתערבות, ועולה בקנה אחד עם ההכרה במרחב כ-"אלמנט מרכזי ברווחה אישית וחברתית" (European Landscape Convention, 2000). מכאן שהבריאות נתפסת כתופעה רב־ממדית המושפעת לא רק מגורמים רפואיים, אלא גם ממאפייני הסביבה ומהמרחב וההקשר החברתי שבו הם מתקיימים.
כלומר, המרחב מייצג ומגלם את התנאים והערכים של בריאות ורווחה, וכך הופך לשותף פעיל באופן פיזי, רגשי ורוחני בתהליך. ארבעה עקרונות מרכזיים מאפיינים את היצירה וההתנהלות של "מרחב מרפא":
1. סטינג בלתי-פורמאלי, גמיש ומשתנה בסביבה הטבעית, כמרחב חי ודינאמי שתומך אקטיבית בתהליכי שיקום וריפוי.
2. תפיסה קהילתית, בה המטפלים, המתנדבים והמטופלים מקיימים מארג אנושי של יחסים שתורם לחיזוק, העצמה וחוסן של הקהילה והפרט.
3. הגישה האינטגרטיבית, אשר מתייחסת לרב-הממדיות של האדם - הגוף, הנפש והרוח - כהיבטים שנוגעים בטראומה כמו גם בהחלמה ולאינטגרציה בין ממדים אלו.
4. אימוץ התפיסה שהמטופל הוא סוכן השינוי ואקטיבי בתהליך הריפוי.
עקרונות אלו יוצגו בהרחבה כפי שהם באים לידי ביטוי ברמה ההמשגתית וגם בהקשר היישומי והפרקטי. הם שזורים יחד כדי ליצור מרחב אקולוגי ייחודי בעזרתו יוכל האדם שמתמודד עם טראומה או משבר לצלוח אותו ואף לצמוח ממנו.
"מרחב מרפא" מציע תפיסה ייחודית וחדשנית ביחס לסטינג עצמו, אשר מתואר כמרחב חי ומשתנה בעל משמעות והשפעה על תהליך הריפוי. תפיסת המרחב כמרכזי בתהליך ההבראה הינה חלק ממגמה נרחבת בתחום הבריאות, ומרכזית לתחום הפסיכולוגיה הסביבתית. מגמה זו השפיעה רבות על התפיסה והמדיניות של מוסדות וארגוני בריאות בעולם.
הפסיכולוגיה הסביבתית עוסקת ביחסים שבין האדם לסביבה הפיזית, הטבעית והבנויה, והשפעתם על רווחתו ובריאותו של האדם. אם בעבר מוסדות בריאות נבנו מתוך דגש על היעילות התפקודית ביחס למתן טיפול רפואי, אשר מתבטאת בתכנון המרחב, לרבות המבנה, העיצוב והאווירה, בשלושת העשורים האחרונים התפיסה המקצועית השתנתה לכיוונה של תפיסה הוליסטית אשר מכירה בהשפעה המהותית של המרחב על רווחתם ובריאותם של מטופלים ואנשי צוות כאחד (Dijkstra et al., 2025).
מפרספקטיבה זו, ב"מרחב מרפא" ההתייחסות לסטינג אינה רק כאל מרחב פיזי, אלא כאל שותף שיכול לגלם איכויות וערכים שתורמים לתהליך. מחקרים רבים מצאו כי מרחבים מרפאים הינם תוצר של האינטראקציה בין המרכיבים החברתיים, הפיזיים, הנפשיים והרוחניים, אשר עשויה להשתנות בין אנשים, קבוצות והקשרים (Havlick et al., 2021). מכאן, עיצוב הסטינג הפיזי נועד לבטא ערכים ותפיסות.
למשל, בניגוד לתחושות רווחות שעשויות לעלות אל מול אירועים טראומתיים, כמו בושה, אשמה, ביקורת והסתרה, ב"מרחב מרפא" הסטינג נועד להעניק תחושה של נינוחות, הכרה, בטחון וערך. כך למשל, בכניסה היה שולחן קבלת פנים ובו ישבו אנשי מקצוע שבירכו כל אחד בכניסה, הזמינו את האורחים להרגיש בנוח ונתנו הסבר על המקום. תשומת לב מיוחדת ניתנה לקישוט הכניסה בפרחים ובנרות, כדי שתהיה תחושה מזמינה ואסתטית. בו-זמנית הדגשנו גם את תחושת הבטחון, הפיזי והנפשי, על ידי תיחום המרחב, הצבת שומר בכניסה וצוות בשולחן הקבלה אשר לקחו פרטים אישיים כדי לוודא שהבאים הם אכן שורדים. המרחב הבלתי-פורמאלי כלל פינות ישיבה שפתוחות לאוויר ולטבע, אוכל חם וביתי ושפע של אפשרויות לתנועה ומפגש. אלו יצרו תחושה נינוחה וחסרת שיפוט, שנירמלה את האפשרות לפנות ולקבל עזרה.
הדינאמיות של הסטינג וההשפעה של התכנים והטבע היו מאוד משמעותיים ביצירת המרחב וההתערבות. באופן אינטואיטיבי, היה צורך לשנות את הסטינג שוב ושוב בהתאם למצב הנפשי והפיזי המשתנה של האורחים. בהתחלה היו בעיקר פינות ישיבה רכות עם פופים והמוזיקה הייתה שקטה מאד. תוך שבוע הרגשנו שהאורחים "נוזלים" לתוך הפופים ויש להניע אותם לפעולה, ולכן החלפנו את פינות הישיבה במתחמי סדנאות שהיו הזמנה לאקטיביות. כשהבנו את החשיבות של מוזיקת טרנס בחייהם, החלטנו להביא אוזניות ולאפשר למי שהרגיש מוכן לשמוע את המוזיקה שכל כך אהבו ולרקוד (יחד עם אנשי מקצוע), צעד אשר הפך להצלחה גדולה.
גם הסדנאות השתנו בהתאם למצבם של האורחים. בהתחלה המרחב הציע מעט פעילויות שהיו מאוד מוחזקות, ועם הזמן הוספנו ערסלים, פינת אש ואמבטיית קרח. בשבוע השלישי לפעילות התחלנו להרגיש מצד השורדים כעס שהלך וגאה, אז פתחנו גם מרחב לביטוי של כעס ואלימות שהוחזק על ידי מומחה לאומנויות לחימה ואפשר פריקה מווסתת ובטוחה של רגשות קשים. התפיסה שהנחתה אותנו הייתה לבחור סדנאות אשר מותאמות לשלב בו היו האורחים, תומכות חיבור של מגוון גדול של רבדים, ומוחזקות על ידי אנשי מקצוע.
ההשתנות והגמישות באו לידי ביטוי גם בהנחיות אשר נגעו להלך הרוח ולדרכי הפעולה. למשל, בימים הראשונים התפיסה המקצועית הייתה לגשת בעדינות אל האורחים, להציע עזרה ולדאוג לצרכים הבסיסיים כמו אוכל ושתיה. בשלב מתקדם יותר ביקשנו מהאורחים לעזור והם השתלבו במערך ההתנדבות. בימים הראשונים מטפלי הנפש עשו reaching out ופנו לאורחים, ואחרי כמה שבועות התהוו פינות קבועות לשיחות והאורחים הגיעו ביוזמתם. התפיסה על פיה המרחב הפיזי הוא אקטיבי ומשתנה, מחייבת איזון בין תשומת לב לצרכים המשתנים וגמישות מחשבתית, לבין גבולות ברורים, איזון אשר אותו הגדרנו כמעין "אימפרוביזציה בתרפיה".
לדוגמה, כשהצענו קבוצות לשיח רגשי לא הייתה היענות. מתוך השיחות עם השורדים, הבנו עד כמה האפשרות לתמוך באחרים היחתה משמעותית עבורם, אז פתחנו קורס הכשרה "תומך חיים" במשך ארבעה ימים רצופים עם צוות מקצועי. במסגרת זו הם העמיקו בשיח רגשי וגם קיבלו כלים פרקטיים להתמודדות. ה"קורס" נחל הצלחה גדולה ובכל שבוע פתחנו מחזור נוסף. דוגמה נוספת שדרשה גמישות הייתה ביחס להורים השכולים שהגיעו. עלה כי נוכחותם הקשתה על תחושות השורדים, ומבחינה מקצועית הרגשנו שהם זקוקים להתערבות אחרת. לכן, החלטנו שבימי שישי המתחם יפתח רק להורים השכולים, ובנוסף נפתחו קבוצות תמיכה בערבים שאפשרו להורים לקבל מענה.
בשלב ראשוני עלה הצורך לתת מענה להתמודדות של השורדים עם תכנים סביב משבר קיומי או רוחני. הם העלו שאלות קיומיות ונוקבות על החיים בכלל והאירוע הטראומטי בפרט. חלקם הביעו תחושה של "שמירה מלמעלה" או חוויות רוחניות של הגנה בלתי מוסברת. במקרים אחרים האירוע הטראומטי הוביל למשבר אמונה או כעס גדול על אלוהים, והיו לא מעט מקרים בהם הרגישו השורדים ש"נענשו" על "חטאים". תכנים אלו קיבלו מאנשי המקצוע הכרה כבעלי ערך בתהליך ההתמודדות, ולצד זאת הוצעו למי שרצו בכך גם פרקטיקות רוחניות שיכולות לתמוך בהתמודדות, כגון הודיה, תפילה, מוזיקה, כתיבה, חיבור לטבע, וריטואלים כגון טקס סליחה וקבלת שבת. יצרנו גם מרחב לזיכרון ותפילה, בו היה קיר עליו כתבו זיכרונות והודיות והדליקו נרות.
לאור הצרכים המשתנים השתנו התפקידים והמתחמים, מתוך התייעצות עם אנשי המקצוע ובהתאם למידע שעלה בישיבות צוות ובו נכחו מטפלי הנפש והגוף, ששיתפו בצרכים שעלו מהשטח. כך התברר שיש שורדים שלא יוצאים מהבית ולא פנו לאף גורם מטפל, וכתוצאה מכך הקמנו צוות שיצר איתם קשר והסיע אותם למרחב. כשביטוח לאומי נכנס לתמונה, הקמנו להם שולחן לקבלת קהל במקום. לא כל מרחב מרפא יידרש למידה כזאת של השתנות, אך לתפיסתנו חשובה ההקשבה ותשומת הלב למה שקורה בשטח כדי ליצור מערך שנובע מהצרכים בפועל.
ההשפעה המיטיבה של הטבע על בריאות האדם מתועדת היטב ונתמכת במחקר, המצביע על תרומתו לבריאות פיזית, נפשית וחברתית (Bratman et al., 2021; Devlin, 2025). ספרות המחקר בתחום מתבססת על שלוש תיאוריות מרכזיות: הראשונה, תאוריית הפחתת הלחץ (Stress Reduction Theory; Ulrich, 1983), שגורסת כי חשיפה לסביבות טבעיות מעודדת תגובות פיזיולוגיות ורגשיות של הרפיה ומפחיתה מצבי דחק. השנייה, תיאורית הביופיליה (Biophilia Hypothesis; Wilson, 1984), המניחה כי לבני אדם נטייה מולדת לפתח זיקה לסביבה הטבעית, כתוצר של ההיסטוריה האבולוציונית שלנו. והשלישית, תאוריית שיקום הקשב (Attention Restoration Theory; Kaplan & Kaplan, 1989) , שלפיה מאפייניה הייחודיים של הסביבה הטבעית מאפשרים התאוששות ממשאבי קשב שנשחקו בעקבות דרישות קוגניטיביות מתמשכות.
שלוש התיאוריות מציעות הסברים להשפעותיה של הסביבה הטבעית על תפקוד רגשי, קוגניטיבי ופיזיולוגי. כך, הן מהוות את הבסיס התיאורטי המרכזי למחקר ולהתפתחותן של גישות טיפול מגוונות, המשלבות את הטבע כמרחב, כסטינג וכמתודה. זאת, במטרה לתמוך בתהליכי ריפוי ובהתפתחות פיזית, נפשית ורוחנית דרך פיתוח יחסים בריאים בין האדם לעצמו, לאחרים, ולסביבה, שהוא חלק ממנה (Gass et al., 2012; Naor & Maysless, 2021).
בהקשר זה ניתן להתייחס אל הטבע כמרחב חי, שמאפשר לחוות חיבור לגוף, לתחושות ולחושים באופן טבעי (Fisher, 2023). בכך, הוא מתאים לעבודה עם טראומה, אשר מתאפיינת פעמים רבות בניתוק רגשי, פיזי ונפשי. התערבויות ייעודיות לטראומה מדגישות את הערך של המעורבות הרב־חושית והרב־מערכתית בתהליך ההחלמה. ואכן, ספרות המחקר מצביעה על כך שקשר עם הטבע (Nature Connectedness) מרגיע את המערכת הלימבית, מחזק את פעילות הקורטקס הפרה־פרונטלי, מרחיב את רשתות התמיכה, יוצר הזדמנויות לחוות שליטה ומסוגלות פיזית, ותורם להבניה חדשה של הנרטיב הטראומטי ( Berger & Lahad, 2013; Fisher, 2023).
ב"מרחב מרפא" החיבור לטבע, לחי וליופי התקיים באופן ספונטני בזכות מרחב יפה ופתוח ובו מדשאות, אגם ופינות ישיבה על האדמה. הסטינג הפיזי היה מרחב חי שהעניק תחושה של נינוחות, ואפשר אין ספור הזדמנויות להתחבר לנשימה, לאנשים ולהיות בתנועה, ובכך הסטינג תמך את עבודת הריפוי (Naor & Maysless, 2021).
פרקטיקות ספציפיות של חיבור לטבע שפעלו במרחב כללו לימוד והכנה של צמחי מרפא בהם נעזרו בעיקר כדי להכין תמציות להרגעה ושינה, גילוף עץ כדרך אפשרית להביא נוחות וחיבור לגוף, איזון אבנים – תרגיל שבו מניחים אבן על אבן ויוצרים מגדל, אשר מצריך נוכחות וריכוז ומשפיע על איזון פנימי, הליכה יחפה או מגע עם הקרקע שאפשרה לאנשים להתקרקע, להרגיש תמיכה ולהרפות מהמתח. החיבור למים מבטא לתפיסתנו ובתרבויות שונות את הזרימה והתנועה, כמו גם מקור של חיים. לכן, השתמשנו באגם במרחב כדי להתחבר לחוויה של טיהור, שחרור והרפיה וקיימנו טקסים בהם כתבו השורדים על עלים את הדברים שהם משחררים, והשליכו אותם אל המים שיישאו אותם הלאה.
לצד האיכויות המיטיבות של הטבע, מרחבים טבעיים שנעדרים גבולות ברורים יכולים גם לעורר חוסר בטחון, הצפה או עוררות יתר, ולכן ישנה חשיבות ליצור גבולות פיזיים ברורים והתנהלות מקצועית ואתית כמקובל בגישות טיפול מבוססות טבע (Jordan, 2014), להתאים את ההתערבות ומידת החשיפה לטבע לאירוע ולאוכלוסייה (Havlick, Cerveny & Derrien, 2021), וליצור מרחב פתוח אל הטבע אבל גם תחום ומעניק תחושת בטחון. חוות רונית ענתה על כל הצרכים – היה שומר בכניסה, היופי והתנאים מסביב נתנו תחושה מכבדת ומזמינה והטבע היה פחות פראי ויותר מסודר ומטופח.
התפיסה שבה כל אחד הוא משמעותי לקיום המערכת שמתקיימת דרך יחסי גומלין, הוא עקרון מרכזי ב"מרחב מרפא". מנקודת מבט קהילתית, התומכים (מטפלים), המתנדבים והאורחים (מטופלים) מקיימים יחד מארג אנושי בו כל פרט הוא בעל ערך. תפיסה זו תרמה לתחושת שייכות ומשמעות הן בקרב המתנדבים והן אצל השורדים. היחסים בין נותני שירות ומקבלי השירות נעדרו הירארכיה ונבעו מתחושת הדדיות של נתינה וקבלה. הספרות הפוסט-טראומטית מתייחסת לחשיבות התמיכה החברתית בתהליך ההחלמה מטראומה (Shalaby & Agyapong, 2020). העיסוק בנתינה העניק גם לצוותים המקצועיים וגם למתנדבים תחושת ערך וחוסן, שהיו נחוצים בימים בהם הטראומה נגעה בכולנו.
כעת, אפרט כיצד יתרון זה התקיים באופן ספציפי עבור הקבוצות השונות שהיו מעורבות:
מערך ההתנדבות כלל מאות אנשים שהגיעו למתחם. מתוך התפיסה שכל אחד הינו בעל ערך ותרומה, המתנדבות והמתנדבים הוצבו בתפקידים בהתאם למה שכל אחד יודע לעשות הכי טוב. תוך קיום מערכת יחסים של הדדיות ונתינה מתוך כוונות משותפות, נוצר באופן טבעי מארג מקצועי ודינמי שהלך והתמקצע.
כדי לתמוך את תחושת הקהילתיות בקרב המתנדבים, כל יום החל בהרצאה מקצועית להעשרה והשראה, ופעמיים ביום התקיימו ישיבות צוות עם המטפלים כדי לשתף במידע, לקבל החלטות ולהעניק את התמיכה הנדרשת. בנוסף, המטפלים הוזמנו לקחת פסקי זמן ולקחו חלק בסאונד הילינג וטיפול במגע, לצד אכילה משותפת ומנוחה. הנוכחות של האחד בשביל השנייה תרמה לתחושת המשמעות והשייכות במרחב. למרות שהשערה זו לא נבחנה אמפירית, אולי יהיה ניתן לקשור במידה מסוימת את העדר הטראומטיזציה המשנית בקרב המטפלים במרחב להתנהלות הקהילתית, התמיכה והשותפות.
התמודדות עם טראומה מאופיינת פעמים רבות בתחושת בדידות, אשמה וניכור, ולכן ישנה חשיבות גדולה לקבוצת עמיתים שעברו אירוע דומה (אוחיון ואח', 2025). לכן, מתוך דיון מקצועי מעמיק הוחלט שהמתחם יקבל רק שורדים מהמסיבות ברעים ולא אוכלוסיות נוספות. ההחלטה הייתה קשה לקבל, אבל התגלתה כבעלת ערך עבור תחושת השייכות. בגלל האופי הקהילתי והבלתי-פורמאלי של המרחב, השורדים בילו הרבה שעות בשיחות בינם לבין עצמם והיינו עדים לתחושת הערך והמסוגלות שהם פיתחו כשמצאו את הדרך לתמוך אחד בשני.
העדות ותחושת ההבנה שיכולים להעניק אנשים שהיו באותו אירוע מנרמלת חלק מהתגובות הפוסט-טראומטיות, ותורמת להפחתה בתסמינים ולהגברת התפקוד (לוי ואח', 2017). המחקר מדגיש כי באמצעות האחר יכולה להיווצר תחושת הזדהות ושייכות, שמהוות יסוד מרכזי לצמיחה פוסט־טראומטית (Tedeschi & Calhoun, 2004), ומאפשרות הזדהות רגשית עמוקה ועדות בתוך היחסים (relational witnessing), שהם תנאים חיוניים לאינטגרציה נפשית בטיפול בטראומה (Herman, 1992).
היינו עדים לעשרות מקרים בהם מפגשים בין אנשים ששהו במקום ספציפי ב-7.10 נפגשו במרחב. מפגשים אלו היו מרגשים וטעונים ולרוב היו יקרים מפז. הם אפשרו לאנשים להשלים נרטיבים חסרים, לבקש סליחה ולומר תודה. זכור לי היטב מפגש מצמרר בין אדם שהציל אנשים לבין הניצולים שהוא פגש לראשונה במרחב, שחיבקו אותו לתוך הקהילה.
מחקרים רבים מצביעים על החשיבות של קשר לקהילה כמרכיב משמעותי בהתמודדות עם טראומה, התערבויות מבוססות קהילה, אך לפי הספרות חסרים מודלים יישומיים של התערבויות מבוססות קהילה (Schultz, et al., 2016). ב"מרחב מרפא" חשיבות הקהילה באה לידי ביטוי דרך יצירת מרחב מרכזי למפגש בין השורדים, אבל גם במפגש בין אנשי המקצוע. התפיסה הקהילתית כללה את המתנדבים והשורדים, כמשמעותיים ושייכים למארג שלם.
הבנות אלו מקבלות תמיכה אמפירית במחקר האיכותני של לב-ויזל ושותפים (2025), שבחן את ההשפעה הנפשית ארוכת הטווח של מרחב ריפוי קהילתי ספציפי. ממצאי המחקר מצביעים עליו כמרחב טרנספורמטיבי ומרפא. המשתתפים ייחסו זאת לתחושת שייכות וקרבה בין עמיתים שעברו חוויות דומות, כמו גם לפרקטיקות הרב-ממדיות. לפי המחקר, המשמעות של מרחבים קהילתיים מכוּוָנים, שבהם יש שפה משותפת, הזדהות רגשית והרגלים או טקסים שקשורים למקום, מאפשרים בנייה מחודשת של אמון, לכידות ותחושת משמעות (Lev-Wiesel et al., 2025).
הגישה הרב-ממדית צוברת הכרה מקצועית בתחום בריאות הנפש ונשענת על תפיסה הוליסטית (whole) ואינטגרטיבית, אשר מתייחסת לאדם כמכלול שכולל גוף, נפש ורוח, תוך התייחסות להקשרים החברתיים, הסביבתיים והרוחניים המשפיעים על בריאותו ורווחתו (Zarbo et al., 2016). תפיסה זו אומצה ע"י ארגון הבריאות העולמית בהגדרת המושג "בריאות", כמצב של רווחה אשר כולל את הממד הפיזי, הנפשי, הרוחני והחברתי (Otorkpa, 2024).
מפרספקטיבה זו, ולמרות המילים "בריאות נפש", הספרות המקצועית מדגישה שהטראומה איננה נוגעת למיינד או לנפש בלבד. היא נרשמת גם בגוף, פוצעת את הנפש, נוגעת במערכות יחסים, ומאתגרת אמונות ותפיסות יסוד (Lopez et., al, 2012). לפיכך, גם הטיפול בטראומה מחייב התייחסות לנתיבים השונים בהם הטראומה משפיעה ואינטגרציה שלהם במענה הטיפולי (Kearney et., al, 2022).
המשמעות של המילה טראומה בלטינית היא פרגמנטציה, ניתוק או הפרדה. הטראומה עשויה ליצור נתק בנפש, בגוף, במערכות-יחסים, בערכים ובאמונות. לעומתה, הגישה הרב-ממדית והתפיסה האינטגרטיבית פועלות כדי ליצור חיבור במקומות בהם יש שבר (Zarbo et al., 2016). גישות אינטגרטיביות ורב-ממדיות שונות זוכות כיום להכרה רחבה ונמצאו יעילות במגוון מצבים, ביניהם דיכאון, חרדה חברתית, טראומה ועוד.
ב"מרחב מרפא" הגישה הרב-ממדית והתפיסה האינטגרטיבית של בריאות האדם באות לידי ביטוי במרחב הפיזי, כמו גם במגוון הפרקטיקות ובהתנהלות המקצועית. "מרחב מרפא" אינו רק מקום שבו מגוון פרקטיקות שעוסקות בגוף נפש ורוח, אלא מרחב שמעודד את האדם להיות ביחסים מיטיבים עם היבטים רב-ממדיים של קיומו, וגם יוצר את האפשרויות לכך באופן פרקטי ומקצועי. מהיבט זה, חשוב שהמרחב יהיה קרוב לסביבה טבעית ויתמוך בקשרי קהילה.
בתוך מרחב בטוח ובסביבה פיזית וקהילתית תומכת, מוצעות פרקטיקות של גוף רוח ונפש כממדים שונים של בריאות, אשר מהוות הזדמנות לחיזוק החיבור והאינטגרציה ביניהם. העושר הרב־ממדי שמאפיין את "מרחב מרפא" אינו אוסף רנדומלי של סדנאות או התערבויות, אלא בחירה מדוקדקת של פרקטיקות בעזרתם ניתן ליצור חיבור באופן שתואם את האוכלוסיה ואת השלב בו האורחים נמצאים בתהליך הריפוי. לצד האפשרות לקיים שיחה עם איש מקצוע, הוצעו אפשרויות שאינן מילוליות והזמינו להתנסות בריפוי דרך הגוף, הרגש, הקהילה, הטבע, התנועה ועוד, במטרה לחוות חיבור, ויסות, הכלה והרגעה. אלו כללו סאונד הילינג, ריקוד, יוגה, אקרובאלנס, תפילה, הודיה, מגע, מוזיקה ויצירה ועוד.
מבחינה מקצועית, הגישה הרב-ממדית והתפיסה האינטגרטיבית באות לידי ביטוי באופן בו מטפלי הנפש התנהלו במרחב והיו שותפים לפעילויות השונות, כמו גם ההתנהלות בישיבות הצוות בהן השתתפו יחד מטפלי הגוף והנפש ודרך השיחות והפרקטיקות השונות. הפתיחות של המטפלים לגישה זו אפשרה להם להבין לאיזה ממד צריך לתת תשומת לב, ולכוון את האורח לפרקטיקה שיכולה לתת מענה. למשל אם עלתה תקיעות פיזית או הימנעות אצל שורד, הוא הוזמן להתנסות בפרקטיקה שדורשת תנועה. אם עלה צורך לעבוד על אמון, איש מקצוע היה מציע להתנסות בתרגילי אקרובטיקה שדרשו אמון בגוף ובפרטנר וכו'. כמעט בכל המקרים איש המקצוע היה מלווה את השורד למתחם המיועד ובהרבה מהמקרים אף השתתף בפעילות, וכך נוצרה אינטגרציה בין עבודה נפשית לבין פרקטיקות נוספות שמצטרפות לתנועה הנפשית ותומכות בה.
ראיית האדם על הממדים השונים בו, כמו גם האפשרות להעניק מגוון של פרקטיקות במקום אחד, הינו חדשני ובעל ערך במערך טיפול רב-ממדי. המרחב הפיזי היה ביטוי קונקרטי לתפיסה הרב-ממדית וכלל מגוון עשיר של פרקטיקות שעוררו סקרנות ועודדו את האקטיביות של ממדים שונים. עיצוב המתחם אפשר זרימה בין הפעילויות והקשר בין המטפלים למנחי הסדנאות אפשר ליצור את האינטגרציה בין ההיבטים הנפשיים, הפיזיים והרוחניים ביתר קלות.
אחת מהנחות היסוד של "מרחב מרפא" היא שבכל דבר חי יש אינטליגנציה טבעית לשרוד, להתפתח ולהתרפא. היפוקרטס טען כי הריפוי אינו תוצאה של פעולת הרופא, אלא נובע מכוח ריפוי טבעי (vis medicatrix naturae) שקיים בגוף האדם (Chu, et al., 2022). אנו מכירים בעובדה שכאשר יש חבלה או פציעה פיזית, מנגנוני הריפוי של הגוף פועלים להשבתו למצב בריא של איזון, ולפי תפיסה זו הדבר נכון גם לגבי הנפש. ספרות המחקר מצביעה על האפשרות לעורר את כוחו של הפרט להתאוששות ולשיקום עצמי (Humphrey & Skoyles, 2012) ולחזק את היכולת הזאת באופן יזום (Esch, 2020). "מרחב מרפא" מבקש ליצור את התנאים הנדרשים כדי לעורר ולתמוך בתנועת הריפוי הטבעית.
המסר שיש בכל אדם את התבונה לצמיחה וריפוי הועבר לשורדים, אשר הוזמנו להיות שותפים אקטיביים בתהליך, בתמיכת המרחב ואנשי הטיפול. הספרות מצביעה על כך שרווחה ובריאות אינן תוצאה של חשיפה פסיבית לסביבה בלבד, אלא קשורות למידת המעורבות של האדם בתהליך (Perriam, 2015). למשל במחקרו של Muirhead מ-2012, השתתפות פעילה על ידי פעולות פיזיות מתוכננות למען הסביבה תרמה לתחושת רווחה, שייכות חברתית ולחוויות חיוביות בקרב מתנדבים.
אחד המנגנונים שבאמצעותם מרחבים מרפאים עשויים לתרום לרווחה ולהחלמה הוא חיזוק תחושת השליטה של האדם בחייו. במחקר של מרקוס ושפלי (2025), ביחס לגורמים מרפאים, החוקרים מצאו שהאפשרות לבחור היכן לשהות, באילו שבילים ללכת, היכן לשבת ולמה להפנות את תשומת הלב, אפשרה למבקרים חוויה של אוטונומיה ובחירה אישית (Marcus & Shepley, 2025).
הבחירה החופשית והמעורבות האישית באו לידי ביטוי באופן פרקטי. כבר בכניסה ל"מרחב מרפא" היה שלט גדול ועליו השאלה "מה אתה צריך היום לריפוי שלך?". מתחת לשלט היו אופציות לתשובות כגון: "לדבר עם איש מקצוע", "להתנסות במשהו חדש", "להיות עם חברים". בדרך זו עודדנו את האורחים להיות קשובים לעצמם, להרגיש מה הם צריכים, לקחת אחריות על התהליך, ולחקור את ההחלמה והריפוי באופן פעיל. תפיסה זו נכחה גם ביחסים בין ה"אורחים" ל-"תומכים", שהתאפיינו בהיררכיה מועטה.
"מרחב מרפא" פעל למשך מספר חודשים, והיווה מודל למסגרות נוספות שנפתחו כדי להעניק מענה רב-ממדי לאוכלוסיות נוספות שמתמודדות עם השלכות המלחמה. במהלך הפעילות בשבועות הראשונים, הגיעו בכירים מטעם צה"ל והמשטרה וביקשו ליצור מערכים ייעודיים לאוכלוסיות נוספות. במרוצת החודשים פותחו במרחב מודלים מקצועיים עבור קבוצות של לוחמים ולוחמות, שוטרים, אנשי ביטחון שפעלו לזיהוי חללים במחנה שורה, אלמנות צה"ל ועוד. כך הפך "מרחב מרפא" לשם נרדף לגישה ייחודית המשלבת את הטבע והקהילה עם התערבות רב-ממדית במסגרות טיפול ושיקום.
כחלק מהתרחבות זו, הוקמו מרחבים מרפאים חד-יומיים כמרחבי מעבר לחיילים בין שדה הקרב לבית, וימי מרפא ייחודיים עבור לוחמים וחוקרים מהמשטרה וכוחות הבטחון. הוקמו מרחבים מרפאים במקומות שונים בעולם אליהם הגיעו לוחמים ושורדים רבים (ראו אצל לב ויזל ואחרים, 2025), המקיימים ריטריטים אשר משלבים פרקטיקות אינטגרטיביות ושיחות (ראו למשל נאור, 2025). בנוסף, הוקמו חוות חוסן ייעודיות שממשיכות לתת מענה לשלל גדול של אוכלוסיות, ובימים אלו מקימים מרחבים מרפאים בתוך מספר בתי חולים גדולים בארץ. בראייה לעתיד, ניתן לשלב את העקרונות של "מרחב מרפא" במוסדות קיימים כגון מתנ"סים או מרכזי חוסן, ולשלב בהם חיבור לטבע ולפרקטיקות אינטגרטיביות, כמו גם לטכנולוגיה מתקדמת כדי לתמוך בריפוי רב-ממדי וחדשני.
למרות הביקוש ההולך וגובר למרחבים מרפאים, ועל אף שמשרד הבריאות אימץ את המודל והוביל להקמתם של מרחבים נוספים ברוח זו, התחום עדיין מצוי בראשית דרכו מבחינה תיאורטית ומחקרית. מרבית הידע הקיים נשען על ניסיון מצטבר מן השטח ועל שילוב בין מסגרות מושגיות מתחומים שונים, בעוד שהבסיס האמפירי לבחינת מאפייניהם, מנגנוני פעולתם והשפעותיהם של מרחבים מרפאים עדיין מוגבל. מציאות זו מדגישה את הפער הקיים בין התרחבות היישום בפועל לבין הידע המחקרי הנדרש לצורך ביסוס, הערכה ופיתוח של המודל.
אין היום מסגרת מקצועית שמאגדת את גוף הידע, העקרונות המנחים וממצאי המחקר שמתחילים להיאסף. בהעדר מודלים יישומיים למרחבים מרפאים, הוצגו כאן תפיסות, גישות התערבות, תיאוריות ומחקר מתוך שדות שונים. שילובן יחד מהווה מסגרת ראשונית להבנת המרחב המרפא כמענה אינטגרטיבי המשלב בין אדם, קהילה וסביבה לשם ריפוי והחלמה.
בהתאם לכך, העקרונות המוצגים כאן הם ראשוניים ונגזרים ממקרה בוחן ייחודי שהתקיים בהקשר חברתי ותרבותי מסוים. לכן נדרש מחקר נוסף שיבחן את המאפיינים של מרחבים מרפאים, את מנגנוני פעולתם ואת השפעותיהם על אוכלוסיות מגוונות, תוך התייחסות למשתנים כגון גיל, מצב בריאותי, רקע חברתי־תרבותי, סוג ההתערבות ושלב ההתמודדות או ההחלמה. בנוסף, נדרשת העמקה בפיתוח ובהערכה של פרוטוקולים יישומיים ומסגרות קיימות, אשר יאפשרו לבחון אילו רכיבים ומאפיינים תורמים לתהליכי הריפוי, באילו תנאים הם פועלים, ומהן מגבלותיהם והשלכותיהם האפשריות. לפיכך, יש לראות במאמר זה צעד ראשון לקראת המשגה ועיגון תיאורטי של התחום, לצד קריאה להמשך מחקר שיבחן את הפוטנציאל, המגבלות וההשלכות של "מרחב מרפא".
אל מול החוויה הטראומטית של שבר ופירוד, עולה כי המרחב העניק חוויה מחברת ומרפאת שבאה לידי ביטוי דרך ארבעה עקרונות ליבה. ראשית, הטבע החי והמשתנה הזמין את השורדים לחוות חיבור לחיים ולתנועה, ובמרחב היה דגש על האסתטיקה, אשר העניק תחושה של כבוד לכל מי שנכנס בשעריו. שנית, התפיסה הקהילתית שבאה לידי ביטוי בפעילות ובמרחב, עודדה את השורדים להיות ביחסים עם קבוצת השווים ועם המתנדבים, מה שתרם לתחושת שייכות. ב"מרחב מרפא" הם פגשו אנשים שפעלו מתוך תחושת אחריות חברתית ודאגו לצרכים שלהם, ומול הרוע והאכזריות שחוו הם פגשו "עיניים טובות". שלישית, מתוך התפיסה האינטגרטיבית, הוצעו דרכים להתחבר לגוף, לרגש, לרוח, לקהילה ולטבע, אשר אפשרו ביטוי שאינו מילולי לזוועות עליהם התקשו לדבר במילים. ולבסוף, התפיסה לפיה האדם עצמו הוא סוכן השינוי, בעל בחירה חופשית ואקטיבי בתהליך הריפוי הינה בעלת ערך מול החוויה הטראומטית שמתאפיינת בחוסר אונים.
מקומות אינם מרפאים מעצם קיומם. הריפוי הוא תוצר של יחסים המתקיימים בין בני אדם והסביבה הפיזית והחברתית שבה הם נמצאים. בספרו החשוב The Systems View of Life הפיזיקאי והאקולוג פריגיף קאפרה מציג את המארג כעקרון בסיסי המשותף לכל מערכת חיים - בביולוגיה, כימיה, פיסיקה ואקולוגיה. במערכות אלו, המארג מתקיים דרך מערכת יחסים ואינטראקציות שיש בהן תלות והדדיות ומתפתחות דרך שילוב של יציבות מבנית וגמישות לשינוי (Capra, 2015).
מפרספקטיבה זו, ניתן להבחין בהקבלות בין "מרחב מרפא" למערכת אקולוגית בריאה, בה כל חלק מביא את ייחודו. תוך כדי יחסים של הדדיות, נתינה וקבלה נוצר מארג שתומך חיים ומתקיים תוך גמישות, שינוי ותנועה מתמדת. אולי בכך נעוצה ההצלחה של "מרחב מרפא" והפוטנציאל להפנים עקרונות אלו לפיתוח מודלים ומסגרות שיתמכו ארגונים ומערכות שאמונים על בריאות ורווחת הציבור ובכך לתמוך בצמיחה מתוך המשבר.
ד"ר לייה נאור היא חוקרת טרנספורמציה חיובית כפי שבאה לידי ביטוי בהתערבות מבוססת טבע, היא תרפיסטית בטבע שהקימה ומנהלת את "דרכים לדעת" מרכז לטיפול, חניכה והכשרה דרך הטבע. היא נציגת ישראל באיגוד הבין לאומי לאקו פסיכולוגיה. מרצה באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת באר שבע ובאוניברסיטת חיפה, ממצאי המחקרים שלה פורסמו בירחונים מובילים בתחום. בעקבות ה-7.10 היא הקימה את "מרחב מרפא" חוות רונית והיום מלווה ומייעצת פרוייקטים המשלבים רב מימדיות, טבע וקהילה לאוכלוסיות שמתמודדות עם ההשלכות של המלחמה. www.leanaor.com
אוחיון, א. בכור, ע. הנקין, ד. שלף, ל. (2025) פיתוח פרוטוקול לטיפול קבוצתי בחשיפה בכתיבה בקרב לוחמים שפנו לטיפול ביחידה לתגובות קרב בעקבות השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. חברה ורווחה, מ"ה, (2), 152 – 17
חייקין, ג. רובינשטיין, ר. ופיינהולץ-קליין, מ. (2018). תהליך האבחון ועקרונות הטיפול בהפרעת דחק פוסט- טראומטית במסגרת היחידה לתגובות קרב בחיל הרפואה. הרפואה הצבאית, 18 (2), 28-18
לוי, א,. סבטליצקי, ו,. זוסמנוביץ, ס,. פרשה, א. ופרוכטר, א. (2017). שילוב בין טיפול קבוצתי ממוקד טראומה וטיפול באמנות עם לוחמים שנחשפו לאירועי לחימה טראומתיים. מקבץ: כתב העת הישראלי להנחיה ולטיפול קבוצתי, 22(1), 7–2
נאור, ל. (2025) מסע הגיבור: מודל עבודה רב ממדי וחוויתי לעיבוד אירועי לחימה וריפוי. פסיכולוגיה עברית https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4936
Bell, S. L., Foley, R., Houghton, F., Maddrell, A., & Williams, A. M. (2018). From therapeutic landscapes to healthy spaces, places and practices: A scoping review. Social science & medicine, 196, 123-130
Berger, R., & Lahad, M. (2013). The healing forest in post-crisis work with children: A nature and expressive arts programme for groups. Jessica Kingsley Publishers
Bratman, G. N., Olvera‐Alvarez, H. A., & Gross, J. J. (2021). The affective benefits of nature exposure. Social and Personality Psychology Compass, 15(8), e12630
Capra, F. (2015). The systems view of life a unifying conception of mind, matter, and life. Cosmos and History: The Journal of Natural and Social Philosophy, 11(2), 242-249
Chu, K. H., Tung, H. H., Clinciu, D. L., Hsu, H. I., Wu, Y. C., Hsu, C. I., ... & Pan, S. J. (2022). A preliminary study on self-healing and self-health management in older adults: Perspectives from healthcare professionals and older adults in Taiwan. Gerontology and Geriatric Medicine, 8
Devlin, A. S. (Ed.). (2025). Environmental psychology and human well-being: Effects of built and natural settings. Academic press
Dijkstra, K., Payne, S. R., & Andrade, C. C. (2025). Healthcare settings. In Environmental Psychology and Human Well-Being (pp. 349-368). Academic Press
Esch T. (2020). Self-healing in health-care: Using the example of mind-body medicine. Bundesgesundheitsblatt, Gesundheitsforschung, Gesundheitsschutz, 63(5), 577–585
Europe, C. O. (2000, October). European landscape convention. In Report and convention
Fisher, C. (2023). Trauma-informed nature therapy: A case study. Ecopsychology, 15(3), 214-221
Gass, M.A., Gillis, H.L., & Russell, K.C. (2012). Adventure therapy: Theory, research, and practice. Routledge
Gesler, W. M. (1992). Therapeutic landscapes: medical issues in light of the new cultural geography. Social science & medicine, 34(7), 735-746
Greenberg, N., Brooks, S., & Dunn, R. (2015). Latest developments in post-traumatic stress disorder: diagnosis and treatment. British Medical Bulletin, 114(1), 147-155
Havlick, D. G., Cerveny, L. K., & Derrien, M. M. (2021). Therapeutic landscapes, outdoor programs for veterans, and public lands. Social science & medicine, 268, 113540
Herman, J. L. (2015). Trauma and recovery: The aftermath of violence--from domestic abuse to political terror. Hachette UK
Humphrey, N., & Skoyles, J. (2012). The evolutionary psychology of healing: a human success story. Current Biology, 22(17), R695-R698
Jordan, M. (2014). Moving beyond counselling and psychotherapy as it currently is–taking therapy outside. European Journal of Psychotherapy & Counselling, 16(4), 361-375
Kaplan, R., and S. Kaplan. 1989. The experience of nature: A psychological perspective. New York, NY: Cambridge University Press
Kearney, B. E., & Lanius, R. A. (2022). The brain-body disconnect: A somatic sensory basis for trauma-related disorders. Frontiers in neuroscience, 16, 1015749
Lev-Wiesel, R., Walter, O., Rom-Shoshani, Y., Jaroenkajornkij, N., & Binson, B. (2025). The Impact of War-Induced Trauma on Young Israelis: A Qualitative Examination of the David’s Circle Project at Koh Phangan. Journal of Urban Culture Research, 30, 207-220
Lopez Levers, L., Ventura, E. M., & Bledsoe, D. E. (2012). Models for trauma intervention: Integrative approaches to therapy. In L. Lopez Levers (Ed.), Trauma counseling: Theories and interventions (pp. 493–503). Springer Publishing Company
Marcus, C. C., & Shepley, M. M. (2025). Therapeutic landscapes. In Environmental psychology and human well-being (pp. 429-457). Academic Press
Naor, L., & Mayseless, O. (2021). Therapeutic factors in nature-based therapies: Unraveling the therapeutic benefits of integrating nature in psychotherapy. Psychotherapy, 58(4), 576
NICE. Post-traumatic stress disorder: The management of PTSD in adults and children in primary and secondary care. London: National Institute for Clinical Excellence, 2005. Available at http://www.nice.org.uk/nicemedia/ live/10966/29769/29769.pdf
Otorkpa (2024). World Health Organization (WHO) Definition of Health. hal-04852818
Schultz, K., Cattaneo, L. B., Sabina, C., Brunner, L., Jackson, S., & Serrata, J. V. (2016). Key roles of community connectedness in healing from trauma. Psychology of violence, 6(1), 42
Shalaby, R. A. H., & Agyapong, V. I. (2020). Peer support in mental health: literature review. JMIR mental health, 7(6), e15572
Taheri, S., Sichani, M. G., & Shabani, A. (2021). Evaluating the literature of therapeutic landscapes with an emphasis on the search for the dimensions of health: A systematic review. Social Science & Medicine, 275, 113820
Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). " Posttraumatic growth: conceptual foundations and empirical evidence". Psychological inquiry, 15(1), 1-18
Ulrich, R.S. (1983). Aesthetic and affective response to natural environment. In I. Altman & J. Wohlwill (Eds.), Human behavior and environment, Vol. 6: Behavior and natural environment (pp. 85-125). New York: Plenum
Wilson, E. O. (1984). Biophilia. Cambridge: Harvard University Press
Zarbo, C., Tasca, G. A., Cattafi, F., & Compare, A. (2016). Integrative psychotherapy works. Frontiers in psychology, 6, 2021
