צוות בטיפולנט
המאמר סליחה עצמית באנורקסיה ובולימיה (2012) עוסק בתפקיד הסליחה העצמית בהפרעות אכילה. אלה קשורות בדפוסי הענשה עצמית ובחשיבה רומינטיבית, הרסנית הקשורה ברובה לאכילה ולדימוי גוף. נקודת המוצא של המאמר היא שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא אמנם טיפול נפוץ מאוד עבור הפרעות אכילה, אך לא בהכרח יעיל עבור כל המטופלים. אחת ההשערות לגבי מגבלות יעילותו של טיפול מסוג זה, המתבטא לרוב בהישנות ההפרעה לאחר סיום הטיפול, נוגעת לעובדה כי פרוטוקול הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אינו כולל התייחסות לאשמה והגינוי העצמיים האופייניים להפרעה.
קושי בסליחה עצמית נמצאה במחקר כקשורה באופן הדוק לנוירוטיות, חרדה, דיכאון, אשמה, אשמה מופנמת ורומינציות. לעומת זאת, יכולת לסליחה עצמית מפחיתה דפוסים של ענישה עצמית, ביקורת עצמית והרס עצמי. גינוי עצמי נובע פעמים רבות לא משגיאות שמבצע האדם, כי אם מחוסר יכולת לחיות על פי סטנדטים אישיים של פרפקציוניזם, כאשר פרפקציוניזם נמצא כקשור בפני עצמו בהתפתחות הפרעות אכילה. לכן, התמקדו ווטסון ועמיתיו במאמר זה בקשר בין סליחה עצמית לבין עמדות והתנהגויות של הפרעות אכילה.
על אף הגדרותיה הרבות והמשתנות, מרבית המחקרים העוסקים בסליחה עצמית מסכימים על כך שסליחה היא חוויה תוך נפשית הכוללת, לכל הפחות, שחרור מתחושות טינה ונקמה כלפי הפוגע. חוקרים רואים סליחה כתהליך המתרחש לאורך זמן ולא כתהליך חד פעמי, וכולל רכיבים רגשיים, התנהגותיים וקוגניטיביים. היעדר סליחה, לעומת זאת, מערב היאחזות באיבה ורומינציה סביב הכאב שגרם הפוגע, המלווים לעיתים בכעס והאשמה כלפיו. כאשר אדם מחזיק בגישה נעדרת סלחנות עצמית, גישתו כלפי עצמו יכולה לכלול כעס, הערכה עצמית שלילית, תחושות אשמה וקונפליקטים פנימיים. סגנון מעניש זה יכול לבוא לידי ביטוי בהפנמת אשמה ובהמעטה בערך העצמי.
בדומה לסליחה לאדם אחר, סליחה עצמית מערבת ירידה במוטיבציה להימנעות ונקמה כלפי העצמי ועלייה במוטיבציה החיובית כלפי העצמי. כדי להימנע מסליחה עצמית כוזבת המכוונת להימנעות מאחריות, האדם הסולח לעצמו פועל להשבת הסדר על כנו מול האדם או הישות בהם פגע. במצבים אלו האדם בוחר באופן מודע לשחרר את האיבה העצמית הנובעת מהכישלון בעמידה בסטנדרטים האישיים. קבלה עצמית (כלומר, השלמה עם הכשל באופן מהותי יותר) יכולה להוות חלק הכרחי בסליחה עצמית מלאה.
סליחה תכונתית ומצבית היא בעלת ערך לבריאות הפיסית והנפשית. בדומה לסליחה לאחרים, סליחה עצמית יכולה לבוא לאחר שגיאה ספציפית או כחלק מתכונה אישיותית רחבה יותר. בעוד שעשיית תיקונים למעשים הנתפסים כשגויים יכולים להיות משמעותיים, קבלה עצמית היא חיונית להחלמה.
מחקרים קודמים זיהו את הקשר בין הפרעות אכילה לבין הפרעות מצב רוח, אשמה, בושה וחוסר ערך, אשר עשויים לנבוע מחוסר היכולת לעמוד בציפיות עצמיות בלתי ריאליות. רגשות שליליים רבים המקושרים להפרעות אכילה מקושרים גם לנטייה נמוכה לסליחה עצמית, ומכאן שהתערבויות טיפוליות המקדמות סליחה עצמית עשויות להביא לעלייה ביעילות הטיפול. בהתבסס על מחקרים קודמים אשר הציעו כי עיוותים קוגניטיביים ורגשות שליליים משמרים את העמדות וההתנהגויות של הפרעות האכילה, ובהתאם למחקרים אשר זיהו את הקשר בין אפקט שלילי לבין נטייה נמוכה לסליחה עצמית, ניתן לשער כי היעדר סליחה עצמית מהווה רכיב בהתפתחות ושימור הפרעות אכילה. אם זאת, עד למחקר הנוכחי לא התקבלו עשויות אמפיריות הנוגעות לקשר בין הפרעות אכילה לבין סליחה עצמית.
המחקר הנוכחי התמקד בהיבטים מצביים ותכונתיים של סליחה עצמית בהקשר לאנורקסיבה ובולימיה. החוקרים העבירו לנשים הסובלות מבולימיה, לנשים הסובלות מאנורקסיה ולנשים אשר אינן סובלות מהפרעות אכילה שאלונים אשר בחנו נטייה לסליחה עצמית. ממצאי המחקר הצביעו על כך שבהתאם להשערת החוקרים, נשים אשר סבלו מהפרעת אכילה היו בעלות רמות נמוכות יותר של סליחה עצמית ביחס לנשים אשר לא התמודדו עם הפרעות אכילה. ממצאי המחקר הצביעו על כך שהנטייה להיעדר סליחה עצמית התקיימה הן כדרך אופיינית של תגובה לעצמי והן באופן ספציפי סביב פגיעות נקודתיות בעצמי.
על בסיס ממצאים אלו, ועל סמך נתונים מחקריים אשר מצביעים על מגבלות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בהפרעות אכילה, ווטסון ועמיתיו מצביעים על חשיבות שילובן של אסטרטגיות לקידום סליחה עצמית בפרוטוקולים הטיפוליים.
Watson, M. J., Lydecker, J. A., Jobe, R. L., Enright, R. D., Gartner, A., Mazzeo, S. E., & Worthington Jr, E. L. (2012). Self-forgiveness in anorexia nervosa and bulimia nervosa. Eating disorders, 20(1), 31-41.
