חיפוש

חוויית הבידוד בימי קורונה – השלכות נפשיות וכלים להתמודדות

זוהר כובשי-אלדן ועמרי בינג

מבוא

בדצמבר 2019 הגיעו דיווחים ראשונים על התפרצות נגיף הקורונה במחוז וואן בסין, ומאז על פי ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization [WHO], 2020), נדבקו בקורונה למעלה מ- 30 מיליון בני אדם. בכדי להתמודד עם התופעה המדאיגה, ננקטו ברחבי העולם ובישראל פעולות שונות לטיפול ומנע, ביניהם מחקר מואץ אודות הנגיף לצד הוראה על סגר ובידוד באופנים שונים (Parodi & Liu, 2020; Lee et al., 2020; Salzberger et al., 2020). מרבית המחקרים שנעשו בחודשים האחרונים, עוסקים בעיקר בהשפעות הבריאותיות של הידבקות בנגיף וביעילות הטיפול בו. לצד זאת, מחקרים אחדים מצביעים על קשיים נפשיים משמעותיים המתעוררים נוכח התמודדות ממושכת עם המצב, ואף מזהירים מהשלכות רגשיות-נפשיות חמורות (Mucci et al., 2020; Hossain et al., 2020).

מעבר לחשש מהידבקות, סגר ובידוד חברתי מתפקדים כגורמי לחץ נוספים על הציבור, ולהבנתנו, מחייבים את אנשי הטיפול לערוך התאמות ושינויים במענה הטיפולי שהם מציעים. בשבועות האחרונים, אנו פוגשים בקליניקה יותר ויותר הורים עם סיפור משותף ומורכב של התמודדות עם בידוד, בין אם שלהם או של אחד מבני משפחתם. במצב זה של "בידוד יחידני" (solitary isolation), אדם אחד (מבוגר או קטין) נדרש לבלות שבועיים כאשר הוא מורחק מפעילויות היום-יום הרגילות שלו, מן הסביבה האנושית ולעיתים גם מן הסביבה הפיזית המוכרת לו. במאמר זה, נתאר בקצרה את התהליכים הרגשיים, הקוגניטיביים וההתנהגותיים המתרחשים במציאות של בידוד יחידני, נסמן כמה אתגרים מרכזיים ונערוך סקירה של מספר כלים זמינים ויעילים לשם התמודדות מותאמת עמם.

ההקשר הקונקרטי לחוויית הבידוד היחידני

מתוך התרשמותנו הקלינית, חווית הבידוד היחידני מובאת לרוב לחדר הטיפולים החל מ"רגע הבשורה" – הרגע בו המטופל התבשר שעליו לנתק מגע מן העולם החיצוני. מטופלים מסוימים יתארו את שיחת הטלפון שקיבלו מחבר לעבודה, מורה של ילד מביה"ס או נציג משרד הבריאות שהודיעו כי אחד ממכריו היה בקרבת אדם "חיובי" לקורונה ועליו להיכנס לבידוד. חלק מן המטופלים אף יפרטו בפרטי פרטים את השעה המדויקת בה קיבלו את השיחה, היכן השיחה תפסה אותם, תוכן מדויק של הדברים שנאמרו, מה היה סדר הפעולות הבא שלהם לאחריה ומה הרגישו משהבינו את "רוע הגזרה". דבר המדגיש עד כמה הרגע נחווה כמטלטל ודרמטי. 

כדי להבין את החוויה הרגשית לעומקה, חשוב להזכיר כי שיחת טלפון זו מתרחשת בשעה שכבר מופעל איום עוצמתי על רבים מהמשאבים הטבעיים של האדם: ימי הקורונה מלווים עבור האדם הממוצע בחשש מהידבקות, הכרח בריחוק חברתי (social distancing), ביטול של מפגשים רבי משתתפים, הגבלות על ניידות (ביטול נסיעות לחו"ל ואף סגר כללי), סגירת מוסדות השכלה, סגירת מקומות עבודה (פיטורים) ועוד. אלו הם רק חלק מן המרכיבים המהווים את הרקע המציאותי והנפשי שמתוכו נכנס האדם לבידוד. יתרה מכך, הגישה לגורמי תמך שונים, שבמצבים רגילים מסייעים לאדם בהתמודדות היום-יומית (ואף במצבי משבר), הופכת מוגבלת ביותר בתקופה הנוכחית ולעיתים הם אף נעדרים לחלוטין (Mucci et al., 2020‏). כך לדוגמא, נפגעת היכולת של המשפחה המורחבת לסייע בהקלת עומס הטיפול בילדים, מפגשים חברתיים ומקצועיים המשמשים כשסתום לחץ מופחתים משמעותית, תמיכתם של אנשי חינוך אינה מתרחשת באופן סדיר ומפגשי טיפול ותמיכה נפשית מצומצמים או מבוטלים לחלוטין עקב אילוצים שונים. כלומר, כניסה לבידוד מתרחשת בעת צמצום משמעותי במשאבים ובגורמי תמיכה שונים, ולפיכך מגבירה את הסיכון לעלייה בתחושות של חוסר בטחון, ייאוש, פחד, לחץ, בלבול וכעס, כמו גם להחרפה של סימפטומים נפשיים והתנהגותיים קיימים (Wang et al., 2020; Brooks et al., 2020‏).

בתוך מצב מורכב שכזה, עצם הכניסה לבידוד מלווה בחוסר ודאות רב ובצורך לתת מענה לשאלות הקשורות לתפקוד היום-יומי ולשגרת החיים שהשתבשה. לאדם בוגר או הורה שנכנס לבידוד עלולות לצוף שאלות רבות כגון, האם לגיטימי לנוח בשעה שבן או בת הזוג ממשיכים לעבוד? האם קיים חשש לאבד את מקום העבודה? כיצד תסתדר משפחתי בלעדיי? איך להתמודד עם רגשות האשם במידה והדבקתי אחרים? וכדומה. במקביל, להורה שילדו נכנס לבידוד עשויות לעלות שאלות מסוג אחר, כגון כיצד לדאוג שהילד ילמד ויתפתח ולא רק ישב שעות מול המסך? כיצד להתמודד עם הפגיעה בתחומים שונים בחייו (לימודים, חברה, משפחה)? וכדומה. כאנשי טיפול המעניקים תמיכה וליווי לאינדיבידואלים המתמודדים עם מצבים קשים אלו, דומה כי חשוב לקחת בחשבון את הקונטקסט המציאותי המאתגר של חוויית הבידוד ולתת לה מקום מרכזי ומתקף בטיפול, לצד התייחסות לעולמם הפנימי הייחודי של מטופלינו.

נושאים נוספים שיכולים לעניין אותך:

ο האהבה של הקליניקה

ο אתגרים קליניים בתקופת הקורונה

ο מה שלום הוואגוס שלך בבידוד? התיאוריה הפולי-וגלית בימי קורונה

השפעות רגשיות-נפשיות של בידוד על האדם וסביבתו

לא עלה בידינו למצוא מחקרים שבחנו השפעה של "בידוד יחידני" במסגרת חשיפה לווירוס הקורונה. יחד עם זאת, הספרות אודות "בידוד רפואי" (עקב חשיפה לחומר מסוכן או מתוך חשש להדבקה במחלה), אשר דומה מאוד לבידוד היחידני, מצביעה על מספר השפעות אפשריות של מצב זה. בתוך כך, נראה כי במהלך הבידוד קיימים רגעים בהם הדאגה הבריאותית ותחושת חוסר האונים יוצרות ומעצימות מחשבות ורגשות שונים, אשר עשויים להיות מציפים ומבלבלים. בין היתר, לעיתים קרובות חווה האדם המופנה לבידוד תחושות עלבון, עצב וחוסר צדק אליהן נלווה כעס המופנה כלפי עצמו, האחר או המצב (Ward, 2000; Abad et al., 2010; Mucci et al., 2020; Di-Renzo et al., 2020).

כמו כן, מחקרים שונים (Ward, 2000; Abad et al., 2010) מראים כי אנשים שנכנסים לבידוד מתאפיינים בתהליך של התכנסות פנימה, הבאה לידי ביטוי בהפניית רגשות שליליים כלפי עצמם, צמצום פעילות, שינה מרובה והתקבעות על מספר פעילויות קטן. זאת ועוד, רגשות אלו מופנים גם כלפי בני משפחה וצוות רפואי הנמצאים בקשר עם האדם, ובאים לידי ביטוי בצמצום התקשורת עמם, ניכור, קושי לזהות ולהתחשב בצרכים של אחרים ואף בהבעת כעס ותוקפנות. בתהליך מקביל, גם הסובבים את האדם בבידוד נוטים לצמצם דרישות, להפחית באינטראקציה (גם כשזו מתאפשרת) ואף להתעלם מהצרכים והקשיים שמביע האדם המבודד. כך נראה כי הניתוק ואובדן השליטה שמייצרת מציאות הבידוד חוברים יחד לתחושת בדידות, שאמנם בהתחלה נכפית על האדם, אך עם הזמן נראה כאילו הוא שוקע אליה ומפנים אותה לתוכו. בין היתר, צמצום זה של האינטראקציה האנושית יכול להוביל להתפתחות תסמינים של דיכאון וחרדה (Davies & Rees, 2000; Rees et al., 2000; Purssell et al., 2020).

צמצום המשאבים האישיים והחברתיים המתרחשים בפרק הזמן של הבידוד עומדים בסתירה מוחלטת לנטייה ולצורך האנושי להגדרה והכוונה עצמית באמצעות הסביבה. נטייה זו באה לידי ביטוי בסקרנות, שאיפה ללמידה ורצון להיות פעיל ומשמעותי בקשר ובאינטראקציה עם העולם הפיזי והחברתי שסובב את האדם (Ryan & Deci, 2000). בבידוד, נטייה אנושית טבעית זו מוגבלת על ידי המציאות, בין אם על ידי שליטה חיצונית ואכיפה של גורמי חוק ובין אם על ידי הרצון המוסרי של האדם לשמור על הבידוד ולא לסכן אחרים. עקב סתירה זו רגשות כמו הנאה, התלהבות, סקרנות ועניין, לעיתים קרובות מפנים את מקומם לתחושות של לחץ, חרדה, שעמום וניכור (Niemiec & Ryan, 2009).

לצד תחושות לא נעימות ושקיעה אפשרית אל תוך ההתבודדות, המחקר מלמד כי ברגעים אחרים יכולים דווקא להתעורר רגשות ומחשבות חיוביים והפוכים מאלו שהוזכרו עד כה (Huang., 2020; Villada et al., 2016). כך ישנם אנשים המעידים כי צפות אצלם תחושות של שמחה, הקלה ומנוחה בתגובה ל"חופש" שקיבלו בתקופת הבידוד. יחד עם זאת, התחושות החיוביות לא נשארות רציפות באופן תמידי, ולעיתים קרובות במעבר שבין הרגשות הקשים לרגשות השמחה וההקלה תתעורר גם אשמה (Villada et al., 2016) המודגמת במחשבות בסגנון: "האם זה לגיטימי לחוש הקלה במצב הנוכחי?" או "מה זה אומר עליי (כהורה, כילד, כבן או כבת זוג) שאני חש הקלה?". כלומר, גם כאשר מתאפשרת לאדם רווחה נפשית מסוימת בתוך מציאות הבידוד היחידני, עשויות לעלות בו שאלות מצפוניות ומוסריות המערערות אותה.

במקביל לכל המתואר לעיל, העוגנים המסייעים לנו לשמור על תחושת זמן ורציפות בחיינו מצטמצמים במצב של בידוד, בעיקר עקב ההפחתה הניכרת במסגרות פעילות, במחויבויות ובאינטראקציות חברתיות. לפי מספר ממצאים (Cacioppo et al., 2014; De-Bruin et al., 1990) אנו למדים כי היעדר עוגנים ברורים של שגרה וצמצום הפעילות הכללית מעודדים ירידה ניכרת ביכולת של האדם להפעיל פונקציות ניהוליות (executive functions) וגמישות קוגניטיבית (cognitive flexibility). מיומנויות אלו קשורות במגוון כישורי חשיבה הנחוצים בכדי להתאים ולנתב התנהגות אל עבר מטרה ברורה. במילים אחרות, דווקא במצב הדורש גמישות יתרה והתאמה למציאות חדשה, ישנן תחושות של חוסר אונים, חוסר משמעות ואובדן שליטה, יחד עם נטייה לפעול על פי דפוסים נוקשים שאינם משרתים את הנסיבות. 

לצד כל ההשלכות המורכבות המתוארות, חשוב לציין כי במהלך בידוד אנשים חווים רמות שונות של תסמינים שליליים, אולם מרביתם מצליחים להתמודד עימם בצורה יעילה ולחזור לשגרה כבר בזמן הבידוד או לאחריו (Nair et al., 2020; Wassenberg et al., 2010). בתוך כך, הספרות המקצועית מצביעה על מספר משתנים משמעותיים שקיומם מעצים את הקשיים, את הסיכון להתמודדות לא יעילה ואת הסיכוי להתפתחותם של תסמינים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים חמורים יותר. בין גורמים אלו נמצאים פגיעה כלכלית, סטיגמה, שעמום, חוסר פעילות, מחסור במידע, משך בידוד ארוך, חוסר בסדר-יום, מיעוט אינטראקציה עם בני אדם ותנאים פיזיים לא נוחים (Brooks et al., 2020; Ward, 2000; Nair et al., 2020; Wassenberg et al., 2010; Hossain et al., 2020). מתוך גורמי הסיכון הללו, ניתן ללמוד גם על דרכי התמודדות אדפטיביות ועל כלים יישומיים שיסייעו לאדם המבודד ולסביבתו.

כלים יישומיים לאדם המבודד ולסביבתו הקרובה

לפי ראייתנו המקצועית, במצב המורכב של הבידוד חשוב שיהיו מגוון כלים זמינים, נוחים לשימוש ויעילים בכדי להוריד את תחושת הלחץ שהבידוד יוצר, להחזיר תחושת מסוגלות ושליטה לאדם המתבודד, ולהעצים את חווית המשמעות והעשייה המתאפשרת לו במהלך פרק הזמן של הבידוד. קיים שוני רב בין אנשים שונים, הן ברמות הלחץ אותם הם חווים במהלך הבידוד והן ביכולתם להשתמש ולהפיק תועלת מן הכלים שנציע. שוני זה קשור לרקע של כל אדם, תכונותיו, יכולותיו, מצבו בעת הבידוד ורמת המיומנות והניסיון שלו בטכניקות דומות (Edraki et al., 2018; Trzioglu et al., 2020; Villada et al., 2016; Fornes-Vives et al., 2016). כלומר, בנוסף לגורמים אישיותיים ומצביים, היכולת להשתמש בכלי התמודדות מסוים תהיה גבוהה יותר אצל אנשים המורגלים בשימוש בכלים דומים בנסיבות אחרות. כך לדוגמא, הסיכוי שאדם אשר באופן קבוע מתמיד בפעילות גופנית יוכל להשתמש בכלי זה גם במצבי לחץ שונים גבוה יותר.

תמיכה מן הסביבה: בין הובלה לחמלה

כפי שהזכרנו בשלב מוקדם יותר, הנסיבות של הבידוד "דוחפות" אנשים רבים להפגין נוקשות התנהגותית והתמקדות יתר בפעילויות שמספקות הנאה מיידית אך לא בהכרח משרתות את ה-well being של האדם בטווח הרחוק. לפיכך, לרוב נדרשת מהסובבים ומהאנשים המשמעותיים לאדם המבודד, התגייסות שמטרתה לסייע לו באימוץ כלי התמודדות חדשים ולא מוכרים (המפורטים בהמשך) בסבלנות וחמלה, כמו גם על מנת לעודד אותו לעזור לעצמו לקחת חזרה את השליטה על המצב. כלומר, על הסביבה ועל האדם המבודד לאמץ שתי עמדות משלימות: הראשונה, היא עמדה של הובלה ולקיחת שליטה על אזורים בחיינו המאפשרים זאת, והשנייה, היא עמדה של חמלה כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו, בהתייחס לתפקוד החלקי בתחומי החיים השונים. עמדות אלו יכולות לאפשר חוויית משמעות, תחושת מסוגלות, בטחון והתמודדות יעילה עם מצב הלחץ (Allen & Leary, 2010).

יצירת סדר יום ברור

בכדי להתמודד עם אובדן העוגנים בסדר היום, המתרחש בבידוד ומתבטא במחסור באינטראקציה ובפעילות, ישנה חשיבות גבוהה לשימוש בלוח זמנים ברור לימים ולשבועות, והבניית תכנית ברורה לתקופת הבידוד. סדר יום ופעילויות מתוכננות מסייעים לווסת תהליכים רגשיים ומעצימים תחושת בטחון (Bater & Jordan, 2017; Ren & Hu., 2019). לפיכך, מומלץ להגדיר פעילויות שונות בהתאם לשעות היום השונות (פעילות בוקר, צהריים וערב) על מנת לסייע בשמירה על תחושת רצף ושגרה. בנוסף, מומלץ לשמר ככל הניתן הרגלי יום-יום נורמטיביים כגון הקפדה על היגיינה (צחצוח שיניים, מקלחת), קריאת חדשות, פעילות ספורטיבית, צפייה בטלוויזיה, שיחות טלפון עם חברים וכדומה.

תיקוף ונרמול החוויה הרגשית

המציאות בבידוד היא מצב שהאדם אינו מורגל בו והוא אינו טבעי עבורו. במצב כזה, ההופך את סדרי החיים המוכרים, האדם עלול להאמין כי רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו אינם "נורמליים" או אינם מותאמים לסיטואציה. לפיכך ישנה חשיבות רבה לתיקוף ונרמול של החוויה, הן מצד האדם לעצמו והן מצד סביבתו. תיקוף הרגשות הוא תהליך בו האדם עצמו או אנשים בסביבתו מזהים את הרגשות, המחשבות וההתנהגויות שלו כחלק מהתמודדות טבעית ו"נורמלית" עם הנסיבות. במילים אחרות, נוצרת ההבנה שהחוויה הרגשית היא "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי" וכן שהיא זמנית ולא משקפת את האדם כמכלול. תיקוף ונרמול של רגשות ומחשבות אלו, בעיקר כאשר נעשים על ידי הסובבים את האדם, מסייעים לו להתמודד עם הקושי ומחזקים אצלו תחושת ביטחון (Shenk & Fruzzetti., 2011).

שיקום תחושת המשמעות והערך העצמי

במציאות של בידוד, תחושת המשמעות של האדם עשויה להיפגע היות ומתעוררים אצלו ביתר שאת רגשות כמו בלבול, כעס, תסכול ואף אובדן. בכדי להתמודד עם צמצום תחושת המשמעות וההצפה הרגשית, ישנה חשיבות רבה להתמודדות ממוקדת משמעות (meaning-focused coping) שהיא תהליך בו אדם בוחר להשקיע משאבים בפעילות שגורמת לו לחוש כי הוא משמעותי. בזמן בידוד, פעילויות כאלו יכולות לכלול הכנת אלבום תמונות, בנייה בעץ, עזרה לזולת, יצירת אמנות, קריאה של ספרים או כל סוג פעילות שהאדם מוצא בה ערך מוסף. בין היתר, חיזוק תחושת המשמעות באמצעות פעילויות מעין אלו מגבירה את תחושת הערך העצמי של האדם והמסוגלות שלו, אשר נוטות להיפגע בבידוד (Folkman & Moskowitz., 2001) ובכך מהוות "פעולת-נגד" משקמת.

בדומה לפעילויות ממוקדות משמעות, לאינטראקציה שלנו עם אנשים בסביבתנו ישנה חשיבות רבה בחיזוק תחושת הרציפות והערך העצמי שלנו. כאשר האינטראקציה עם הסביבה האנושית ממשיכה גם בבידוד באמצעות שימור קשרים חברתיים, משפחתיים ואף מקצועיים, תחושת הביטחון עולה והשפעות הבידוד נמוכות יותר (Liu et al., 2019; Cacioppo et al., 2014). לכן, בתקופת בידוד כדאי להפעיל ולהעצים אינטראקציות עם אנשים בסביבה המיידית ובסביבה הרחוקה של האדם. כיוון שבדרך כלל הדבר איננו טריוויאלי במצב של בידוד ודורש חשיבה יצירתית, כדאי ששני הצדדים יהיו אקטיביים בנוגע לכך – גם האדם המבודד וגם הסביבה שלו. כך לדוגמא, כאשר ילדה צעירה בבידוד ניתן לעודד את סביבתה הקרובה להתקשר לשאול לשלומה, או למשל לבקש ממחנכת הכיתה ליצור עימה קשר ולוודא כי היא מסתדרת מבחינה לימודית. במקביל, ניתן גם לעודד וליצור אינטראקציות עם חברים, בני משפחה ואף קולגות בעבודה באמצעות זום, שיחת טלפון וביקורים יזומים (תוך שמירה על המרחק הנחוץ מבחינה בריאותית). פעמים רבות, תפקיד הסביבה יהיה "להעיר" את המערכות השונות של האדם המבודד ולעזור לו להמשיך להיות פעיל במעגלי האינטראקציה השונים.

שימוש בגוף להתמודדות: פעילות גופנית, הרפיית שרירים, נשימה סרעפתית ומיינדפולנס

כאמור, את השהות בבידוד מלוות חוויות, מחשבות ורגשות מורכבים. במצב בו האדם מרגיש מאוים וחווה לחץ, הגוף מגיב לאיום בתגובה אוטומטית המכונה "fight or flight" ומכניס לפעולה מספר מנגנונים שיאפשרו לו לברוח, לתקוף או לקפוא במקום: קצב הלב והנשימה מואצים, רמת הסוכר בדם עולה, מתח השרירים גובר ועוד (Terzioğlu et al., 2020; Cacioppo et al., 2014). ניתן להפחית ולצמצם את השפעותיה של תגובה גופנית זו, על ידי השימוש בגוף עצמו באמצעות פעילות גופנית, הרפיית שרירים, נשימה סרעפתית ומיינדפולנס.

פעילות אירובית מסייעת לפריקת מתחים, רגיעה, הגברת מצב רוח טוב ואף מפחיתה תסמינים של חרדה ודיכאון (De-Bruin et al., 1990; Cacioppo et al., 2014). תרגילי הרפיה וויסות מודע של הנשימה מסייעים לגוף להפחית את רמות המתח, לווסת תהליכים כגון עיכול וקצב לב, ואף להפחית בתחושות כעס ולחץ (Matsumoto & Smith, 2001). תרגול מיינדפולנס מסייע להפחתת לחץ ואף מגביר את יכולת השימוש בפונקציות ניהוליות (Kral et al., 2019; Ghawadra et al., 2019). לפיכך, בזמן הבידוד מומלץ אף יותר מתמיד לאמץ מסגרת תרגול ואימון מתון של כלים אלו. עבור אנשים שאינם מתורגלים בשימוש בהם, מומלץ ליצור קשר עם איש מקצוע שיכול ללוות את התרגול (באמצעים וירטואליים למשל), או לחילופין להשתמש בסרטוני הדרכה באינטרנט.

סיכום

השהות בבידוד היא ללא ספק חוויה מאתגרת ומורכבת, הבאה לידי ביטוי אצל אנשים שונים במופעים מגוונים. חוויה לא מוכרת זו עלולה לבלבל, להבהיל ולהציף את האדם, אשר עשוי אף להרגיש אשמה על כך שהוא מגיב בצורה "לא נורמלית". לעיתים קרובות, קיימת נטייה לצמצם פעילות בתקופת הבידוד, לאמץ עמדה פסיבית ו"פשוט לחכות שהגל יעבור". אף על פי שמדובר בתגובות טבעיות ואנושיות למצב של בידוד, חשוב לפגוש אותן מתוך עמדה של הובלה וחמלה. באמצעות בחירות והחלטות בעלות משמעות עבורנו, דרך פעולות שעוזרות לנו, בחמלה שנפגין כלפי עצמנו וכלפי אחרים – אנו יכולים להחזיר לעצמנו חלק מן היציבות והביטחון שמתערערים בתקופת הבידוד תוך שימור של אינטראקציות משמעותיות עם הסביבה. כמובן, במצב של בידוד, האחריות אינה מונחת רק לפתחו של האדם המבודד אלא גם על סביבתו: חברים, משפחה, שכנים והקהילה כולה. אל לנו להתרגל לעובדה שיקירנו מבודדים; עלינו להתקשר אליהם, לקפוץ לביקור מעבר לחלון ביתם, להיפגש בזום או לקיים כל מחווה שתייצר תקשורת ותזכיר לנו ולהם, שלמרות הבידוד אנחנו נמצאים בחוויה ביחד.

לסיכום, במאמר זה סקרנו בקצרה את התהליכים העוברים על אדם שנמצא בבידוד ועל סביבתו הקרובה, פירטנו כיצד תהליכים אלו יכולים לעורר תחושות וחוויות לא נעימות, והצענו דוגמאות למספר דגשים תפקודיים וכלים שיכולים לסייע בהתמודדות אדפטיבית עם המצב. הדגשנו במיוחד את החשיבות של התגייסות סביבת האדם המבודד, הקפדה על סדר יום ועוגנים, התמודדות ממוקדת משמעות, תיקוף ונרמול, שימור והעצמה של אינטראקציה עם הסביבה ושימוש בגוף ככלי הרגעה. רשימה זו אינה ממצה את כל כלי ההתמודדות הזמינים, אלא מובאת כהמלצה לאנשי מקצוע ואנשים פרטיים אשר מאפשרת נקודת פתיחה טובה יותר להתמודדות עם החוויה המורכבת של הבידוד.

על הכותבים

עמרי בינג

עובד סוציאלי קליני מטפל, מדריך ומנחה צוותים. מתמחה בקשיי תפקוד והתנהגות, מרצה באוניברסיטת תל אביב. תושב אשחר.

זוהר כובשי-אלדן

עובדת סוציאלית מתמחה בטיפול בילד, נוער ומבוגרים, פסיכותרפיסטית CBT אינטגרטיבי. תושבת מצפה אביב.

מקורות

Abad, C., Fearday, A., & Safdar, N. (2010). Adverse effects of isolation in hospitalised patients: a systematic review. Journal of hospital infection, 76(2), 97-102

Brooks, S. K., Webster, R. K., Smith, L. E., Woodland, L., Wessely, S., Greenberg, N., & Rubin, G. J. (2020). The psychological impact of quarantine and how to reduce it: rapid review of the evidence. The Lancet

Cacioppo, S., Capitanio, J. P., & Cacioppo, J. T. (2014). Toward a neurology of loneliness. Psychological bulletin, 140(6), 1464

Davies, H., & Rees, J. (2000). Psychological effects of isolation nursing (1): mood disturbance. Nursing Standard (through 2013), 14(28), 35

De Bruin, L. A., Schasfoort, E. M., Steffens, A. B., & Korf, J. (1990). Effects of stress and exercise on rat hippocampus and striatum extracellular lactate. American Journal of Physiology-Regulatory, Integrative and Comparative Physiology, 259(4), R773-R779

Di-Renzo, L., Gualtieri, P., Cinelli, G., Bigioni, G., Soldati, L., Attinà, A., & Ferraro, S. (2020). Psychological aspects and eating habits during COVID-19 home confinement: Results of EHLC-COVID-19 Italian Online Survey. Nutrients, 12(7), 2152

Duman, R. S. (2005). Neurotrophic factors and regulation of mood: role of exercise, diet and metabolism. Neurobiology of aging, 26(1), 88-93

Edraki, M., Rambod, M., & Molazem, Z. (2018). The effect of coping skills training on depression, anxiety, stress, and self-efficacy in adolescents with diabetes: a randomized controlled trial. International journal of community based nursing and midwifery, 6(4), 324

Folkman, S., & Moskowitz, J. T. (2007). Positive affect and meaning-focused coping during significant psychological stress. The scope of social psychology: Theory and applications, 193-208

Fornes-Vives, J., Garcia-Banda, G., Frias-Navarro, D., & Rosales-Viladrich, G. (2016). Coping, stress, and personality in Spanish nursing students: A longitudinal study. Nurse education today, 36, 318-323

Ghawadra, S. F., Abdullah, K. L., Choo, W. Y., & Phang, C. K. (2019). Mindfulness‐based stress reduction for psychological distress among nurses: A systematic review. Journal of clinical nursing, 28(21-22), 3747-3758

Hossain, M. M., Sultana, A., & Purohit, N. (2020). Mental health outcomes of quarantine and isolation for infection prevention: A systematic umbrella review of the global evidence. Available at SSRN 3561265

Huang, P. H. (2020). Pandemic Emotions: The Good, the Bad, and the Unconscious—Implications for Public Health, Financial Economics, Law, and Leadership. U of Colorado Law Legal Studies Research Paper, (20-14)

Kral, T. R., Imhoff-Smith, T., Dean III, D. C., Grupe, D., Adluru, N., Patsenko, E., & Davidson, R. J. (2019). Mindfulness-Based Stress Reduction-related changes in posterior cingulate resting brain connectivity. Social cognitive and affective neuroscience, 14(7), 777-787

Lee, V. J., Chiew, C. J., & Khong, W. X. (2020). Interrupting transmission of COVID-19: lessons from containment efforts in Singapore. Journal of Travel Medicine, 27(3), taaa039

Liu, Y., Fauth, E. B., Maxey, M., & Beckert, T. (2019). FACE-TO-FACE AND FACEBOOK ACROSS THE LIFESPAN: SOCIAL INTERACTIONS BUFFER STRESS ON MOOD, BUT ONLY FOR ADOLESCENTS. Innovation in Aging, 3(Supplement_1), S694-S695

Matsumoto, M., & Smith, J. C. (2001). Progressive muscle relaxation, breathing exercises, and ABC relaxation theory. Journal of clinical psychology, 57(12), 1551-1557

Mucci, F., Mucci, N., & Diolaiuti, F. (2020). Lockdown and isolation: Psychological aspects of COVID-19 pandemic in the general population. Clinical Neuropsychiatry: Journal of Treatment Evaluation, 17(2), 63-64

Nair, R., Perencevich, E. N., Goto, M., Livorsi, D. J., Balkenende, E., Kiscaden, E., & Schweizer, M. L. (2020). Patient care experience with utilization of isolation precautions: systematic literature review and meta-analysis. Clinical Microbiology and Infection, 26(6), 684-695

Niemiec, C. P., & Ryan, R. M. (2009). Autonomy, competence, and relatedness in the classroom: Applying self-determination theory to educational practice. Theory and research in Education, 7(2), 133-144

Parodi, S. M., & Liu, V. X. (2020). From containment to mitigation of COVID-19 in the US. Jama, 323(15), 1441-1442

Priyadarshini, S., & Aich, P. (2012). Effects of psychological stress on innate immunity and metabolism in humans: a systematic analysis. PloS one, 7(9), e43232

Purssell, E., Gould, D., & Chudleigh, J. (2020). Impact of isolation on hospitalised patients who are infectious: systematic review with meta-analysis. BMJ open, 10(2)

Rees, J., Davies, H. R., Birchall, C., & Price, J. (2000). Psychological effects of source isolation nursing (2): patient satisfaction. Nursing Standard (through 2013), 14(29), 32

Ryan, R. M., & Deci, E. L. (2000). Self-determination theory and the facilitation of intrinsic motivation, social development, and well-being. American psychologist, 55(1), 68

‏Salzberger, B., Glück, T., & Ehrenstein, B. (2020). Successful containment of COVID-19: the WHO-Report on the COVID-19 outbreak in China

Terzioğlu, Z. A., YILDIZ, M., & ÇAKIR, S. G. (2020). Examining the effectiveness of mindfulness based training program on female handball players’ psychological skills and coping with stress strategies. Türk Spor ve Egzersiz Dergisi, 22(1), 30-37

Villada, C., Hidalgo, V., Almela, M., & Salvador, A. (2016). Individual differences in the psychobiological response to psychosocial stress (Trier Social Stress Test): the relevance of trait anxiety and coping styles. Stress and Health, 32(2), 90-99

Wang, C., Pan, R., Wan, X., Tan, Y., Xu, L., Ho, C. S., & Ho, R. C. (2020, Mar 6). Immediate Psychological Responses and Associated Factors during the Initial Stage of the 2019 Coronavirus Disease (COVID-19) Epidemic among the General Population in China. Int J Environ Res Public Health, 17(5). https://doi.org/10.3390/ijerph17051729https://doi.org/10.3390/ijerph17051729

Ward, D. (2000). Infection control: reducing the psychological effects of isolation. British Journal of Nursing, 9(3), 162-170

Wassenberg, M. W. M., Severs, D., & Bonten, M. J. M. (2010). Psychological impact of short-term isolation measures in hospitalised patients. Journal of hospital infection, 75(2), 124-127

WHO. (23,9,2020). WHO Coronavirus Disease (COVID-19) Dashboard. https://covid19.who.int/https://covid19.who.int/