בטיפולנט
כתב עת מקצועי לפסיכותרפיה 15/19
ספרה האחרון של הפסיכולוגית והסופרת ד"ר דנה אמיר, "להעיד על העדים", עמד במרכזו של יום עיון שהתקיים בחודש שעבר. בספר מתוארים ארבעה אופני התמקמות תודעתית, או מודוסים, ביחס לטראומה. הראשון הוא המודוס המטפורי, אשר מאפשר לאדם תנועה בין עמדת הקורבן ובין עמדת העד. השני הוא המודוס המטונימי, אשר משמר חיבור של האדם לאירוע הטראומטי באמצעות חזרה אליו ב-'גוף ראשון'. האופן השלישי, המודוס האקססיבי, ממקם את הטראומה מעבר לחוצץ כך שהאדם מתקשה לבצע שינוי טרנספורמטיבי. המודוס הרביעי והאחרון הוא המוזלמני, אשר משמר נוכחות מתמדת של הטראומה מתוך חוסר יכולת לחשוב או לדבר אותה. ארבעת המודוסים, יכולים לעזור לנו להמשיג ולהבין טוב יותר מטופלים שחוו טראומה ולהתוות עבורם מהלך טיפולי הולם. בגיליון זה הבאנו את צילומי ההרצאות המרתקות מיום העיון.
ראשית, נפתח עם הרצאתה של ד"ר חנה אולמן, אשר לאור הקריאה בספר התמקדה בשאלת המתח בין הנרטיב ובין ההתנסות. אולמן טענה כי מתח זה בא לידי ביטוי בתהליך הכתיבה של אמיר ומציעה כי פתרונה לכך היה נקיטת עמדה מטאפורית, בעת שהיא התבוננה בעדויותיהם של אחרים ובהעברות הנגדיות שהן עוררו בה. אולמן נגעה בשאלות חשובות כמו "האם יש מרחק נרטיבי 'נכון' בעיבוד של טראומה?" ו"מה בין העדות הכתובה ובין העדות הניתנת בקליניקה?".
נמשיך עם הרצאתו של עמנואל עמרמי אשר עוסקת בנושא המעגליות שבעדות הטראומטית. עמרמי השתמש בחווייתו האישית, ממקרה בו העיד על אבחון שערך במשפט רצח, על מנת להדהד את המורכבות האדירה שבמעמד העדות. כמו כן, הוא הקביל את ההבחנה בין המודוס המוזלמני והאקססיבי, להבחנה בין מצבים של פסיכוזה כרונית-שרידית ובין מצבי פסיכוזה פעילה.
ד"ר עילית פרבר שהרצתה גם היא, עשתה שימוש בספר "להעיד על העדים" ובשירים נוספים שכתבה אמיר, על מנת להציג קשר עמוק וחזק בין השפה והגוף. פרבר מציעה השקפה לפיה הטראומה ממלאת את נפשו, גופו וזהותו של הסובייקט כך שארבעת המודוסים מן הספר, הם למעשה ארבעה סוגי מפגש בין גוף ושפה.
נמשיך עם הרצאתה של ד"ר דנה אמיר, מחברת הספר שבמרכז יום העיון, אודות העדות בקליניקה. אמיר מתייחסת לחוויית הטראומה המינית, מתוך המודוסים שבספרה. ההתבוננות זו מלמדת, לפי אמיר, כי על המטפל לעתים להוות "שופר" עבור קולו של המטופל מבלי לבצע עיכול, עיבוד או ארגון מחדש של חווייתו.
נסיים עם המושב השלישי מיום העיון, "ספרות כעדות", במסגרתו שוחחו ד"ר מירב רוט והסופרת צרויה שלו. מן הדיון של השתיים עולה ההבחנה כי הסופר מקיים בתוכו כמה סדרי עדות, או מודוסים שונים. שלו מספרת כי עוד בצעירותה ביצעה הפרדה מסוימת בין הטראומות הפרטיות שלה ובין האופן שבו היא תרגמה אותן לעדות כתובה.
