צוות בטיפולנט
הגוף תפס מקום מרכזי בפסיכואנליזה הפרוידיאנית, אשר הדגישה את מקומם של הדחף והאזורים האירוטוגנים בחוויה המנטלית. אחת הטענות אשר הושמעו עד לעשורים האחרונים כנגד הפסיכואנליזה המודרנית נגעו לאופן בו הגוף איבד את מקומו ונדחק לשולי החוויה האנושית. בהתאם, בשנים האחרונות התחזקה ההתייחסות לגוף, ויותר ויותר מטפלים מתמקדים בחוויה הגופנית ובאספקטים גופניים. במקביל, התבסס השימוש בשיטות טיפוליות הכוללות שימוש במגע. שיטות אלו שנויות במחלוקת: יש המדגישים את הערך הטיפולי הטמון במגע ויש המצביעים על הסכנות הטמונות בו, ומדגישים את "המדרון החלקלק" (1996, Gabbard) המוביל ממגע לניצול מיני.
במאמרה משנת 1998, Hetherington "שימוש ושימוש לרעה במגע בטיפול" (The use and abuse of touch in therapy and counselling) מתארת הכותבת כי מחקרים הדנים בגורמי הסיכון לניצול מיני בסיטואציה הטיפולית מצביעים על כך שמגע הוא רכיב מרכזי בתהליך המוביל לניצול. מטפלים אשר הגיעו למצבי ניצול נוטים לתמוך באופן גלוי בשימוש במגע לא אירוטי כחלק מהטיפול, ומטפלים/ות אשר נגעו באופן שונה במטופלים בני מינם לעומת במטופלים בני המין השני היו בעלי סיכוי גבוה יותר לניצול מיני של מטופלים בהמשך. באופן כללי, נמצא כי מטפלים שהיו מעורבים בקשרים מיניים עם מטופליהם תומכים יותר בשיטות טיפול לא-אורתודוכסיות שביניהן שימוש במגע מיני כחוויה מתקנת. חלקם מאמינים כי המגע המיני מסייע בהתמודדות עם דימוי עצמי נמוך וקשיים בתפקוד המיני, יוצר חוויה רגשית מתקנת ומפחית את תגובת האבל על אובדן אחר משמעותי. בהתאם, מחקרים מצביעים על כך שמגע לא מיני (חיבוקים, נשיקות ומגעים) נכחו כבר בתחילתם של הטיפולים בקרב מטפלים אשר קיימו בסופו של דבר יחסים מינים עם מטופליהם. מגעים אלו סיפקו פעמים רבות את צרכיהם של המטופלים במגע מנחם אשר אינו מיני.
לצד ממצאים אלו, Hetherington מזכירה כי מגע פיסי הוא ביטוי טבעי ובסיסי של קשר אנושי, אשר נחשב ללגיטימי ותורם בנסיבות טיפוליות מסוימות. כך, למשל, נטען כי מגע פיסי הוא היבט חיוני בתקשורת האנושית אשר טבוע בתהליך ההתפתחות התקינה של האדם. בהתאם לתפיסה זו, מגע יכול להיות אלמנט יקר ערך עבור פסיכותרפיה דינמית המבקשת לאפשר תהליכים התפתחותיים שעוכבו או נמנעו.
פרנצי (1955) האמין כי מגע פיסי יכול להיות בעל פוטנציאל לתיקון נזקים טראומטיים מוקדמים. פרויד (1915), בניגוד לו, טען כי מגע ילווה תמיד בקונטציות מיניות ולכן יפריע להעברה ויתפקד כמספק משאלה ילדית על חשבון מוטיבציה לעצמאות וגדילה. ברוח תפיסה זו נטען כי מגע אמור לשמש רק למטרת יצירת קשר עם המציאות, הרחבת תחושת ההכלה או מתן תמיכה ונחמה, בעוד שמניעת מגע במצבים אלו בהם טבעי לגעת - תפגום בתהליך הטיפולי. כמו כן, נטען כי מגע יהפוך לקאונטר-טיפולי כאשר נעשה בו שימוש טכני או בלתי אותנטי.
Alyn הסבה בשנת 1998 את תשומת הלב להיבטים המגדריים בכל הנוגע למגע בטיפול. היא טענה כי בדרך כלל אנשים ממעמד גבוה יגעו בבני מעמד נמוך יותר אך לא להיפך, וטענה כי מגע של מטפל במטופלת מגרה את תחושת חוסר השוויוניות בקשר הטיפולי. מגע מסוג זה אף משמר את חוסר השוויון החברתי ואת הנטייה לסקסואליזציה ומניעת העצמה של נשים.
כותבים אחרים טענו כי מגע מפחית את הריחוק החברתי הנורמטיבי ומצריך את הטופלת לצמצם את הגנותיה, להיקשר יותר אל המטפל ולקבל עליה את המגע הפיסי. תהליך זה הופך את המטופלת לפגיעה יותר ופותח את הדרך למגע אשר יהפוך בסופו של דבר לניצול מיני. טענות אלו נתמכות במחקרים אשר מצביעים על כך שברב המקרים בהם מתקיים מגע ביחסים הטיפוליים, מעורבים בו מטפל גבר המבוגר באופן משמעותי מהמטופלת האישה.
לצד היבטים אלו, Hetherington מדגישה כי קיימת ספרות מחקרית רצינית אשר מצדיקה את ההיגיון העומד מאחורי תפיסת המגע כבעל פוטנציאל תרפויטי מתקן. עם זאת, היא טוענת כי עלינו להיות ערים לכך שמגע מעצים את דפוס ההעברה וההעברה הנגדית ומגביר תחושות של תקווה, כאב, כעס ויאוש הן אצל המטפל והן אצל המטופל.
מחקרים מציעים כי כדי שהמגע יישאר בטוח עבור המטופל עליו להיות בלתי מיני בביטויו ובכוונה העומדת מאחוריו, וכי כל מגע בטיפול צריך להעלות בדיון במסגרת הדרכה מקצועית. כמו כן, על המטפל להיות בעל הכשרה הולמת אשר תאפשר לו להכיר את הרציונל העומד מאחורי עבודה טיפולית עם מגע, ולבחון את תגובותיו ויכולותיו לשמור על הגבולות הטיפוליים. כלומר, Hetherington מציעה כי מגע יכול לשמש ככלי בטיפול, אך מדגישה כי מדובר בכלי עוצמתי אשר מצריך הכשרה ויכולת טיפולית מעולה כדי לשמש את המטופל, ולא לשמש לרעה את המטפל.
Lessons to be learned from the study of sexual boundary violations. Gabbard, Glen O. American Journal of Psychotherapy, Vol 50(3), Sum 1996, 311-322.
The use and abuse of touch in therapy and counselling.Hetherington, Angela. Counselling Psychology Quarterly, Vol 11(4), Dec 1998, 361-364.
