צוות בטיפולנט
Goldberg פותחת את מאמרה בהתייחסות לנטייה התרבותית שלא לייחס לילדים דחפים תוקפניים- נטייה אשר הפסיכואנליזה שוללת, מתוך תפיסה לפיה לילדים יש דחפים אגרסיביים והרסניים אינהרנטיים.
עם תום מלחמת העולם השניה, אנה פרויד טענה כי ההרסנות של העולם החיצוני פוגשת את האגרסיביות הפנימית של ילדים והסיקה כי יש לגונן על ילדים מפני המפגש עם זוועות המלחמה לאו דווקא משום שהזוועות והאלימות זרות להם אלא להיפך- משום שאנו רוצים שבמסגרת התהליך ההתפתחותי התקין ילדים יתגברו ויתנכרו למשאלות הפרימיטיביות האכזריות הנלוות לטבע הילדי המולד. Goldberg מציעה כי גם בתהליך האנליטי בבגרות אנו מגדלים את מטופלינו ומסייעים להם לנוע לעבר בשלות רגשית. באופן פרדוקסלי, כאשר אנו מסייעים להם להכיר את רגשותיהם ומחשבותיהם אנחנו גם מלווים אותם באותו תהליך של התגברות והתנכרות למשאלות הפרימיטיביות והאכזריות אותן תיארה אנה פרויד.
אחד האמצעים הבולטים המסייעים לנו בתהליך זה הוא הרגרסיה. אנו מזמינים את מטופלינו לרגרסיה אל המשאלות האכזריות והפרימיטיביות, אחרת אין לנו כל תקווה לסייע להם בהתגברות עליהן ובהשתחררות מכבליהן. אחת הדרכים להזמנת רגרסיה היא השלכת המטופל לקבוצה אנליטית: השלכה, מאחר ופעמים רבות זוהי חווית המטופל הנכנס לקבוצה. על אף שקבוצות טיפוליות נתפסו, ולעיתים עדיין נתפסות, כ"לא אנליטיות", המאפיינים הבולטים של האנליזות (העברה והתנגדות) תופסים מקום מרכזי גם באנליזה קבוצתית. למעשה, Goldberg מציעה כי למרות התחושות הקשות המתעוררות במטופלים סביב כניסה לקבוצות טיפול, טיפול קבוצתי עשוי להיות חלק חיוני מהתהליך האנליטי ומתהליך בשילתה של האישיות. הרגרסיה המתאפשרת בקבוצה האנליטית שונה מזו שמתאפשרת באנליזה פרטנית, ושתיהן חיוניות, לתפיסתה של Goldberg.
Goldberg מתארת כיצד מבחינה ביולוגית, הזמן האידיאלי להולדת ילד נוסף הוא כאשר הילד הראשון הוא כבן שנתיים: חצי שנה של הנקה בה האם בדרך כלל לא תכנס להיריון, מספר חודשים עד לקליטת התעברות נוספת ועוד תשעה חודשי היריון. מרווח זה שנקבע על ידי הביולוגיה שלנו, תואם את ההתפתחות הפסיכולוגית של הילד הצעיר: גיל שנתיים הוא בערך הגיל בו הילד מתחיל להתעניין באנשים אחרים מלבד אמו, ולמעשה מתחיל להיות מסוגל לוותר על הנרקיסיזם שלו. ילדים בני שנתיים יכולים לשחק זה עם זה ומגלים עניין באביהם ובאחיהם. בדומה, ההמלצה הקלינית לזמן הכניסה לקבוצה אנליטית היא לאחר שנתיים של אנליזה.
בשנתיים הראשונות לאנליזה, נוצרת העברה נרקיסיסטית המדמה את השלב הנרקיסיסטי של הילדות. המידה בה שלב זה יחווה כנעים או בלתי נעים תלויה בחוויה בקשר הסימביוטי עם האם בשלב זה. כאשר הקשר עם האם בשלב זה היה חיובי, גם החוויה בקשר האנליטי בשנתיים הראשונות תהיה של ציפה חמימה ונעימה באמבט, אשר תהיה מלווה בחלק מהמקרים בטשטוש גבולות והתאחדות עם המים החמימים ועם האנליטיקאי.
לאחר שנתיים, כאשר המטפלת מציעה הצטרפות לקבוצה, המטופל בדרך כלל אינו מקבל בברכה את הרעיון: מדוע שירצה קשר עם אנשים אחרים כאשר יש לו את המטפלת? במובן מסוים, רעיון ההצטרפות לקבוצה מתקבל פחות או יותר בדומה להודעה על אח חדש העומד להצטרף למשפחה ולדרוש את תשומת הלב שקודם לכן הוקדשה רק לילד עצמו. Goldberg מדגישה שלא מדובר רק ביריבות בין אחים אלא בהבנה של הילד כי האם מוכנה לסיים את הסימביוזה באופן שדורש ממנו לנטוש את הנרקיסיזם ולהתבגר. עבור הילד, במובן מסוים זוהי בגידה שמשמעה "אתה לא מספיק בשבילי", וילדים מגיבים אליה והופכים תחרותיים ואגרסיביים כלפי האח החדש.
באופן דומה, המטופל נכנס אל הקבוצה האנליטית והופך מודע לילדים הנוספים של המטפלת, לרגשותיו כלפיהם ולרגשותיה כלפיהם. האופן בו אלו יחוו תלוי בחוויות עם האם בשלב זה ובמידה בה המטופל מסוגל להתמודד עם הפגיעה הנרקיסיסטית הנלווית להכרה בקיומם של אנשים וקשרים נוספים שמחוץ לסימביוזה. לדוגמה, Goldberg מתארת כיצד חווית הילדות שלה לפיה היא הבת היחידה האמתית למרות שהיו לה אחים, השתחזרה בקבוצה האנליטית בה השתתפה: חוויה לפיה המטופלים האחרים לא היו באמת חשובים או משמעותיים- רק למטפלת הקבוצתית היתה משמעות. במקרים אחרים, היעדר חוויות טובות דיין עם האם בשלב המוקדם יכולה למנוע את יכולתו של המטופל להיכנס לקבוצה טיפולית מאחר וכל סימן להיעדרה של סימביוזה הוא מאיים בצורה בלתי נסבלת.לסיכום, Golberg מציעה במאמרה כי הכניסה אל הקבוצה לאחר תהליך אנליטי פרטני מהווה הזדמנות משמעותית לשחזור ועיבוד חוויות הקשורות בשלב היציאה מהסימביוזה עם האם. הקבוצה יכולה לסייע ביציאה מהמצב הרגרסיבי המתפתח בקשר הטיפולי הפרטני או להביא לרגרסיה לשלב זה של ההתפכחות מהסימביוזה.
מאחר וכל חוויה נפשית שלנו מעוגנת, בסופו של דבר, בדחפי החיים או המוות, רגרסיה במסגרת טיפול אנליטי קבוצתי/היציאה מהשלב הרגרסיבי-נרקיסיסטי שהקבוצה מזרזת מלווה פעמים רבות בעוצמות גבוהות של אגרסיה כלפי העצמי והאחרים. בהקשר זה, טיפול קבוצתי מאפשר מגע עם חלקים פרימיטיביים ורגרסיביים ביותר באישיות, המתעוררים באופן חי וחיוני במסגרת הקבוצתית.
The use of group analysis in the resolution of primitive regression. Goldberg, Jane G. Modern Psychoanalysis, Vol 24(2), 1999, 173-179.
