חיפוש

סקירת צפייה בסדרת מפגשים בין פרופ' חיים עומר לנחי אלון

עדי כהן

איך הפכנו למי שהננו? חלק א'

במסגרת סדרה של 4 מפגשים בין פרופ' חיים עומר לבין נחי אלון נפגשים שני ההוגים לשיחות הנוגעות בלב העשייה הטיפולית. השיחה הראשונה בנושא "איך הפכנו למי שהננו? השיחה בין השניים מאפשרת לצופה להתוודע לסיפור ההתפתחות המקצועית של שניים מאנשי הטיפול הבכירים בישראל, החל מההכרות שלהם בלימודי ה-BA ב-1968, ולאורך שנות החברות שלהם והעבודה המשותפת. ההתפתחות המקצועית של כל אחד מהם עברה דרך תחנות ייחודיות, ובו-בעת היא תוצר של אקלים תרבותי וטיפולי משותף. לאורך השנים, כל אחד מהם סלל את הדרך המתאימה לו, תוך שהם נעזרים במרחב ביניהם לשיתוף חוויתי והתייעצות, או להגדרתם: "קווים מקבילים, שנפגשים".

לצפייה בהרצאה הראשונה

בסרטון הם מספרים בפתיחות על הפער שהם חשו שקיים לכל אורך הדרך - בין הלימודים באוניברסיטה לבין ההתנסות בטיפול בפרקטיקה, ומה שלמדו מהחיים. הם מתארים את נטייתם לגישה ספקנית ואת המרד בממסד, אשר אפשרו להם להרחיב את הראייה הטיפולית שלהם תוך שילוב אינטואיציה, היגיון בריא והתייחסות להיבטים מחוץ לחדר-הטיפולים כמו כוחה של הקהילה. בצניעות מרשימה, הם מגוללים סיפורים המעניקים תוקף לקיומן הבלתי נמנע של טעויות ב'דרך להיעשות' מטפל, תוך שהם מדגישים את השכל הישר ופתיחות לשאלה מה מרפא. העשייה התרפויטית מבעד לעיניהם מתוארת לא כמתודה ברורה התחומה לסטינג, אלא כאומנות הניסוי והטעייה ושילוב בין עבודה קונקרטית וסימבולית.

המפגש בין פרופ' חיים עומר ונחי אלון, הוא כשלעצמו חוויה מעוררת חושים ומרחיבת לב, אשר מעצם הצפייה בו מאפשר ללמוד על נוכחות טיפולית. השניים יושבים על כסא, מוחזקים (כל אחד בדרכו), ועם זאת רפויים ונינוחים. על אף שהם מכירים זה את זה היטב, ניכרת סקרנות ופתיחות במבטם, הטבול בסובלנות אחד כלפי השני. באופן זה, הכבוד והערכה ההדדיים עוברים לצופה דרך המחוות הגופניות שלהם. הקול העמוק והשורשי של נחי אלון כמו משלים את קולו המתגלגל והאנרגטי של פרופ' חיים עומר, ומבשר על האפשרות לביטוי אותנטי של כל אחד, והאפשרות להיתרם משונות. פרופ' חיים עומר ונחי אלון מלמדים אותנו ללא מילים אודות אבני הטיפול החשובות ביותר - אנושיות, פתיחות, סקרנות, קבלת השונות והאפשרות להיות "אנחנו" במפגש עם אחר שמרשה לעצמו להיות "הוא עצמו".

איך הפכנו למי שהננו? חלק ב'

על רקע ספרייה ענפה ומגוונת, פרופ' חיים עומר ונחי אלון מתמקדים בשאלה של האימפקט הטיפולי - מה עוזר למטופל לקחת את מה שהוא לומד בטיפול ולעשות שינוי בחייו, וכיצד שאלת זו נכחה בנפשם לאורך דרכם המקצועית. פרופ' חיים עומר ונחי אלון נותנים דוגמאות מרתקות להתערבויות טיפוליות לא שגרתיות, שכוללות עבודה מערכתית, יציאה מחדר-הטיפולים ולא מעט "פלופים". שניהם מתארים את רוח שבירת הטאבואים שנחה עליהם בשנות ה-80 המאה הקודמת, ואת הלמידה שלהם מהכישלונות ומהטעויות שלהם.

לצפייה בהרצאה השנייה

פרופ' חיים עומר מתייחס לתפנית המשמעותית בחייו המקצועיים – העיסוק בסמכות הורית, ובהתאם לכך השניים משוחחים על תפקידיו הפחות "מוגדרים" של המטפל כמו במכירת רעיונות ובהנגשתם למטופל, עקרונות בעבודה עם הורים, העצמת תפקיד התומכים, חשיבות הפרת הבדידות ומעורבות הקהילה בחייו של הפרט. בכך, השניים מסכימים כי שינוי באקולוגיה של הבעיה וניסיון לחזור לכוחות המרפאים, ששובשו בתרבות שמדגישה אינדבדואליזם.

נחי אלון מתאר תגלית משמעותית שמלווה אותו בחייו המקצועיים – חשיבות טיפוח התנאים לטרנספורמציה במקום התמקדות בחתירה לתוצאה. בהמשך לכך, הוא מתאר כיצד השתנתה התפיסה שלו את איש הטיפול כארכיטקט, ובנייתו בתוכו מחדש כמהנדס תנאים, כגנן.

הצפייה בסרטון נעימה, זורמת, מעוררת השראה והתרגשות, ומחדדת עבור הצופה עד כמה חשוב שלמטפל, כמו להורה בגישת הסמכות ההורית, יהיו כתפיים רחבות, שילמד להיתמך בסביבתו, וללמוד לטפח את עצמו ברמה הפיזית, הרגשית והרוחנית כדי שיוכל להוות גנן מיטיב למטופליו.

מושג הטראומה

הסרטון "מושג הטראומה" הוא הסרטון השלישי בסדרת המפגשים של פרופ' חיים עומר ונחי אלון, ובו השניים מתייחסים להבנייה של מושגי הטראומה והפוסט-טראומה בפסיכולוגיה ובתרבות, תוך שהם מציעים הסתכלות מזווית המשאבים ולא הסימפטומולוגיה. בתוך כך, השניים מתייחסים למושג הטראומה כלקוח מהלקסיקון הרפואי, ומעיד על פציעה גופנית. דרך כך, הם מעלים את השאלה האם טראומה בהקשר של בריאות הנפש מעידה על פציעה נפשית? ביחס לכך נחי אלון מדגים באמצעות דוגמאות מן הספרות היפה כיצד חוויה טראומטית וסבל במפגש עם אחר משמעותי יכולים להוביל לטרנספורמציה וצמיחה, ולא להיחקק רק כמעוררי פתולוגיה. בתגובה, פרופ' חיים עומר מוסיף שטרנספורמציה בתפיסת הסבל ומשמעותו דרך מפגש משמעותי עם האחר הוא גם כן אלמנט שיכול לאפשר צמיחה והתפתחות.

לצפייה בהרצאה השלישית

לאורך השיחה השניים שואלים שאלות שקוראות תיגר על חלק מהתפיסות התרבותיות של טראומה: האם האדם הינו מצרף של הטראומות שלו? האם אירוע בעל אופי טראומטי מחולל תהליך דטרמיניסטי? האם התגובה הפוסט-טראומטית היא תוצר ישיר של אותו אירוע? לדעתם, בחברה המערבית, שגישות פסיכולוגיות הן חלק ממנה, מתקיימת פתולוגיזציה, מדיקליזציה ופורנוגרפיזציה של הסבל – משהו בעייתי שחייבים לפתור. דרך התייחסות לדתות, הרואות בסבל חלק בלתי נפרד מהקיום, ובאמצעות דוגמאות מהחיים האישיים והמקצועיים, השניים מדגימים כיצד אירועים קשים עשויין להיחוות בצורה אחרת, וכיצד הכחשה של הקושי יכולה להיות אדפטיבית במקרים מסוימים.

פרופ' חיים עומר ונחי אלון ציטטו את ממצאיו של פרופ' אריק שלו, חוקר ישראלי בנושא טראומה, שטען כי התפתחות של תמונה סימפטומטית לאחר אירוע בעל פוטנציאל טראומטי, היא פונקציה של גורמים שמתרחשים (או לא) לאחר החוויה הטראומטית, ולא אלו ששייכים לחוויה הטראומטית עצמה. בהתאם לרציונל זה, הם הדגישו את החשיבות של יצירת תנאים לאיחוי רציפויות זהותיות, נרטיביות ותפקודיות לאחר האירוע הקשה, תוך הפניית תשומת הלב לטיפוח המשאבים הגופניים, הסביבתיים והקהילתיים של המטופל והפחתת ההימנעויות שלו בתפקוד היומיומי, במקום יצירת שיח המתמקד בפתולוגיה. השניים גורסים כי העיבוד של האירוע הטראומטי צריך להיעשות בהמשך, אם עדיין יש בכך צורך, וממקום שהמטופל מחוזק ומחובר למשאבי ההתמודדות שלו.

לצאת מחדר הטיפול אל העולם הממשי

הסרטון "ערכה של היציאה מחדר הטיפול אל העולם הממשי'" הוא הסרטון הרביעי בסדרת המפגשים של פרופ' חיים עומר ונחי אלון, ובו השניים מערערים על הסטינג הטיפולי הפורמלי, ומתייחסים לפוטנציאל התרפויטי האדיר של התערבויות התנהגותיות בתוך מרחבי חייו של המטופל. השיח בין שניים מבכירי הפסיכולוגים בישראל על נושא כה משמעותי הוא מרגש ומאיר עיניים.  בהיותם נאמנים למחויבות שלהם כלפי המטופל, ומתוך רצון לסייע לו לחולל את שינוי הנחוץ לו בחייו, פרופ' חיים עומר ונחי אלון לא מקדשים את הסטינג הטיפולי המסורתי. מבחינתם, חדר-הטיפולים לא אמור להשאר מרחב של בועה, ועל המטפל להתאים את ההתערבות המתאימה למטופל גם אם היא כוללת יציאה מחדר הטיפולים.

לצפייה בהרצאה הרביעית

במהלך השיחה, אלון מספר על כך שחקר את השאלה "אילו סיטואציות גורמות לשינוי בחיים של אנשים?". במסגרת זו, ראיין 20 משתתפים (סטודנטים לפסיכולוגיה ומטפלים באמצע החיים), ומצא כי מלבד משתתף או שניים שהתייחסו לטיפול שעברו כמשנה חיים, הרוב התייחסו לאירועי חיים כקשורים לשינוי משמעותי בחייהם. לאור כך, משוחחים הוא ופרופ' עומר על חשיבות הקונסטקט לתהליך של שינוי, ועל הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של התמודדות עם אתגרים ממשיים או התנהגותיים. השניים נותנים דוגמאות מרתקות להתערבויות טיפוליות שמשלבות עשייה בשטח עם חווית פשר ומשמעות, ומאפשרים לצופים ללמוד מהניסיון, מהענווה ומהיצירתיות שלהם.

על הכותבת - עדי כהן

פסיכולוגית רפואית מומחית, פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית מזרח-מערב, בעלת הכשרה בתרפיה מוכוונת התמקדות. בתהליך הסמכה להדרכה ב"מרפאה הפסיכולוגית". מנחת הקורס 'נוכחות טיפולית וגופניות בחדר-הטיפולים' במכון "מפרשים". עובדת בקליניקה פרטית בתל אביב ומנחת קבוצות self-care למטפלות.