פסיכותרפיה חיובית: רציונל על פי מרטין סליגמן

צוות בטיפולנט

דר' מרטין סליגמן, פסיכולוג אמריקאי אשר נחשב לאבי הפסיכולוגיה החיובית, התמקד בעבדותו המחקרית בזיהוי הגורמים והתכונות העומדים בבסיס האושר. סליגמן טען, על בסיס מחקריו, כי ניתן לפרק את חווית האושר לשלושה רכיבים מרכזיים: רגש חיובי, מעורבות בחיים ויצירת משמעות בחיים.

אחד מתחומי העניין המרכזיים של סליגמן היה האופן בו ניתן ליישם את עקרונות הפסיכולוגיה החיובית לפרקטיקה הקלינית. במאמר שפורסם ב-2006 ומתמקד בפסיכותרפיה חיובית לטיפול בדיכאון, סליגמן ושות' מציגים את הרציונל העומד מאחורי מודל הפסיכותרפיה החיובית.
לטענתו של סליגמן, הפסיכולוגיה הסטנדרטית התמקדה מאז ומתמיד בתיקון היבטים שליליים של החוויה האנושית: טראומות, פצעים, סימפטומים, חסכים והפרעות. פסיכולוגיה זו, על ענפיה והזרמים התיאורטיים הרבים שבה, יצאה מהנחה כי דיבור על בעיות הוא בעל ערך מרפא והעיסוק בהיבטים החיוביים מעולם לא עמד בליבתה.

על אף הישגיה המרשימים של פסיכולוגיה זו, זליגמן ושות' טוענים כי היא מתייחסת לבריאות הנפשית כאל מצב של היעדר סימפטומים, ומקצה מעט מדי מקום למונחים חשובים שכבר הופיעו בימיה המוקדמים של הפסיכולוגיה כאינדיווידואליזציה, הגשמה עצמית, בגרות ובריאות נפשית חיובית. מונחים אלו זכו להתייחסות בעיקר כרווחים משניים של הטיפול הממוקד בהעלמת סימפטומים פתולוגיים.

סליגמן ושות' מציינים כי פסיכותרפיות המתמקדות בהיבטים החיוביים של החוויה האנושית אינן חדשות. כבר ב-1977, Fordyce פיתח 'התערבות אושר' שהתמקדה בשיפור 14 מיומנויות שביניהן אקטיביות, מעורבות בעבודה משמעותית, הנמכת ציפיות, העמקת יחסים עם אנשים אהובים ועוד. בעשור האחרון Fava & Ruini (2003) פיתחו מודל רב-ממדי המכוון להגברת רווחה נפשית על בסיס עבודתם של Ryff and Singer (1998). המודל התבסס על אלמנטים כהרחבת השליטה בסביבה, עידוד גדילה אישית, יצירת מטרת חיים, אוטונומיה, קבלה עצמית ושפור יחסים בין אישיים.

מודל הפסיכותרפיה החיובית (Positive psychotherapy-PPT) אשר סלימן ושות' פיתחו מכוון לטיפול בדיכאון ומבוסס על ההנחה שיש צורך להתמקד לא רק בהפחתת סימפטומים שליליים אלא גם ביצירת רגשות חיוביים, חיזוק כוחות אישיותיים ויצירת משמעות. זאת, מתוך הנחה ששיפור יכולות אלו עשוי לצמצמם היבטים וחוויות שליליות ולמנוע את הישנותם בעתיד.

בהתאם להנחתו הבסיסית של סליגמן לפיה אושר מבוסס על רגש חיובי, מעורבות בחיים ויצירת משמעות, הפסיכותרפיה החיובית כוללת מרכיבים שונים אשר מכוונים לחיזוק היבטים אלו:
רגש חיובי- מגוון אסטרטגיות המכוונות להרחבת העיסוק בפעילויות מהנות, היזכרות באירועי עבר המקושרים לרגשות חיוביים, השתהות על גורמי הנאה (אכילה למשל) וכן הלאה.
מעורבות- בניית סדר יום וסדרי עדיפויות המכוונים להרחבת המעורבות בתחומי חיים הנחווים כמשמעותיים ובעלי ערך: יחסים, יצירה ועוד- בהתאם להעדפות וחוזקות המטופל.
משמעות- הכוונת המטופל לניתוב כוחותיו ותחומי העניין שלו לעשייה תורמת ובעלת ערך.
על אף שהפסיכולוגיה החיובית זוכה בשני העשורים האחרונים להתייחסות מחקרית רבה ואף היוותה את הבסיס לצמיחתן של התערבויות טיפוליות הממוקדות בהגשמה עצמית וגידלה אישית (האימון האישי, למשל), אחת הטענות המופנות כלפיה מתייחסות לחסר במחקר אמפירי הבוחן את יישומיה לפרקטיקה הקלינית.
יחד עם זאת, ממצאים מחקריים מסוימים אכן מצביעים על תרומת הפסיכולוגיה החיובית לקליניקה ולהתערבויות הממוקדות במניעה. כך, לדוגמא, התערבויות באוריינטציה חיובית שניתנו בבתי ספר הביאו לירידה של כ-50% במספר התלמידים אשר סבלו מדיכאון. כמו כן, מחקר שערכו סליגמן ושות' (2006) במטרה לבחון את השפעתן של פסיכותרפיה חיובית ושל התערבויות באוריינטציה חיובית על סימפטומים דיכאוניים הניב תוצאות מרשימות. הן אנשים אשר סבלו מדיכאון קל-בינוני והן אנשים שסבלו מדיכאון קליני דיווחו על שיפור משמעותי הן בעקבות התערבות פסיכותרפויטית והן באמצעות תרגול אינטרנטי.

ביבליוגרפיה