חיפוש

על דיאלוג הפסיכואנליזה עם הגוף ויצירת מיפוי התפתחותי לנפש

פורסם על ידי ד"ר יואב יגאל

ד"ר יואב יגאל, חקר את כתבי פרויד ומקורות נוספים, ופיתח בעשורים האחרונים מיפוי התפתחותי מקיף של הנפש, המדגיש את התמיינות התפקודים הנפשיים החל מהלידה. ד"ר יגאל רואה בעבודתו דרך להשיב את שפת הנפש למקורה, ואמצעי לאתר את השיבושים שחלו בנפש התינוקית, ואשר משפיעים על הדפוסים של האדם הבוגר. נביא בפניכם את עיקרי דבריו בהמשך לתכתובת ולראיון אתו, לרבות דוגמאות מחדר-הטיפולים.

מהגוף לדחף המיני ולנפש: גלגולים בתיאוריה הפרוידיאנית

השיטות שעמן התחיל פרויד את דרכו כרופא של מחלות עצביות היו גופניות בעיקרן: אמבטיות, מאסז', מנוחה, טיפול חשמלי (שמכוון להרגעה) ועוד. מתוך הכרות עם הרעיונות של שארקו וההיפנוזה הסוגסטיבית של בארנהיים, פרויד החל להבחין יותר ויותר בין בעיות נפשיות לבין אופי הביטויים הפיזיים, שבאמצעותן 'מדברות' בעיות נפשיות דרך הגוף (למשל במאמר על השיתוק ההיסטרי Freud 1893). מרגע שפרויד הצליח לכונן את ההבחנה בין המערכת העצבית ובעיותיה לבין הנפש וקשייה (כתת-מערכת בפני עצמה) הוא זיהה ערוץ קשר אחר עם הגוף - הדחף המיני. עד סוף ימיו האמין פרויד שנגזרות נפשיות של דחף זה הן הגורם המכריע לשיבושים נפשיים ולדינאמיקות המתרחשות בחיים הנפשיים בכלל.

נפש בלי גוף? הגישות הפוסט-פרוידיאניות

הגישות שבאו אחריו הפחיתו בערכו של הדחף המיני ושל נגזרותיו בחיים הנפשיים, וכתוצאה מכך - הן נותרו עם נפש בלי גוף. ההפרדה בין נפש לגוף, שהתיאוריות הפסיכואנליטיות השונות הובילו אליה, הרחיקה הרבה מעבר למה שברור לכולנו במציאות - שהאדם הוא מערכת מורכבת, שמחולקת בתוך עצמה (באופן שאולי אינו לגמרי ברור) ל'גוף' ול'נפש'. הניסיונות ליצור את החיבור מחדש, באמצעות ערוצים אחרים, לא הצליחו להבשיל לתפיסות שיטתיות ומקיפות, ויצרו הקבלות חלקיות. לדוגמא: הקבלה בין העור ל'אני' (אנז'ייה 2004), כאשר לא ברור סימון הזיקה מיוחדת של האני לעור בהשוואה לאיברים אחרים כמו ידיים, לב וכן הלאה.

נדודי הגוף בין הרמה המעשית לרמה התיאורטית

משנות ה-50 של המאה הקודמת מתנהל הניסיון לחבר מחדש את הגוף לנפש בשני ערוצים מקבילים, שלא באמת הצליחו להפרות אחד את השני: מעשי ותיאורטי. ברמה המעשית נוצרו יותר ויותר שיטות, שהעתיקו את המשקל מהדיבור אל התנסויות גופניות-תנועתיות-הבעתיות: טיפול בתנועה, במשחק, בריקוד, בדרמה, מיקוד תחושות ועוד. ברמה התיאורטית, באמצעות תרומה של רבים כמו, קליין, ויניקוט, בולבי, שטרן ואחרים, נוצרה הבנה, שאת מקור הקשיים הנפשיים העקשנים והקשים ביותר לשינוי יש לייחס לתקופת החיים הראשונה. הפסיכואנליזה הקלאסית מיסודו של פרויד מיקמה את מקור הקשיים הנפשיים בילדות ובמה שכונה 'התקופה האדיפאלית' (5-6 לערך). הגישות שבאו אחריו מיקמו את מקור הקשיים בילדות המוקדמת ביותר - עוד לפני רכישת הדיבור (0-3 לערך).

האם הפסיכואנליזה איבדה את הגישה ללא-מודע?

הבעיה התיאורטית המרכזית שנוצרה כתוצאה של העתקה זו היא, שהפסיכואנליזה - על כל גישותיה השונות - לא הצליחה לגבש לעצמה תמונה ברורה של מה שמתרחש בנפש התינוקית, ואיך השיבושים בחיים הנפשיים מתקופה זו באים לידי ביטוי בחיי הנפש של בוגרים. מדובר בגילאים כה מוקדמים, שכמעט ואין מהם זיכרונות וכמעט שאין בהם מודעות. אפשר לומר, ש'חוסר המודעות' היא שמאפיינת את החיים הנפשיים המוקדמים. המשמעות הקלינית של מצב זה היא, שהפסיכואנליזה איבדה את הגישה למושג המרכזי שאיתו היא מזוהה ועל-ידו היא מוגדרת - 'הלא-מודע'.

מודל התפתחותי של הנפש

בסדרת עבודות שהתפרסמו כמאמרים, ספרים וסדרות באתרים מקצועיים שונים ד"ר יואב יגאל הראה שניתן לדעת הרבה יותר על החיים הנפשיים בתקופת החיים המוקדמת באמצעות הבנות ממיפוי התפתחותי של הנפש, בו הוא דן בספרו "אנטומיה התפתחותית של הנפש". לפי המיפוי, הנפש, שמקורה בגוף, נשמעת לכללי ההתמיינות הגופנית, ומתפתחת לפי שלבים קבועים מראש. בהתאם לכך, תפקודים של החיים הנפשיים המורכבים מתפתחים בהדרגה מרגע הלידה ומתוך מפגש עם האחר והסביבה, ומורכבים משני רבדים שונים בעלי קשר הדוק לגוף: תחושות גופניות ואמוציות.

תחושות גופניות ואמוציות: דרך לדעת על החיים הנפשיים המוקדמים

התחושות הגופניות כוללות שורה של תחושות שמקורן בגוף: רעב, עייפות, צמא, אי-נוחות, כאב ועוד. בנוסף היא כוללת שורת תחושות ארוכה - אך מעורפלת יותר - הנחוות כגופניות: 'להיות חשוף' פגיע, חסר הגנה, חסר אונים כמו גם 'עטוף' 'מחובק' ועוד. הרובד השני - האמוציות - כוללת שורת רגשות כמו כעס, פחד, זעם, סקרנות, שמחה, הפתעה, בושה, אשמה, אימה ועוד. לכל הרגשות האלה יש ביטוי גופני-תנועתי-הבעתי. בפועל זו הדרך באמצעותה מתקשר התינוק עם סביבתו.

חשיבות המיפוי האנטומי של הנפש המיפוי הוא יקר ערך, מאחר והוא משרטט מפה התפתחותית של הנפש, ומאפשר לטבוע מושגים בשפה של הנפש כמו התייחסות לתחושות, כוונה, רצון ועוד. כמו כן, המיפוי מאפשר להבין את המהלך הטבעי של ההתפתחות שאמורה להתרחש, ממש כפי שהרפואה מציעה מודלים התפתחותיים גופניים.

השרטוט של מהלך התפתחות טבעית לנפש, מקל עלינו כקלינאים לזהות את מקור ומוקד השיבושים שהתרחשו בנפש התינוקית. כלומר, להתייחס לנוכחות של רבדים ראשוניים של התחושות והאמוציות, ולבחון כיצד הם מקבלים ביטוי בחיים הנפשיים הבוגרים. כל זה מצריך כמובן למידה מחדש של הקשר בין תקופות החיים השונות: ההתנסויות חסרות-המודעות של הנפש התינוקית, הנוכחות והרישום של התנסויות אלו ב'לא-מודע' של חיי הנפש בבגרות, והביטוי של התנסויות לא-מודעות אלו כסימפטומים גופנים-נפשיים-התנהגותיים.

הפרדה בין פנים לחוץ: נקודה התפתחותית חשובה

כשהתינוק נולד, הנפש שלו קשובה רק לגוף, והתפקוד הנפשי הראשוני הוא התחושות הגופניות, והוא מהווה פונקציה קיומית שלה. בשלב זה, לנפש אין הכרות עם העולם אלא רק עם הגוף, ורק לאחר חודש או חודשיים החושים מתחילים לקלוט ולעבד מידע מבחוץ. המשמעות היא שבתחילת חייו, התינוק לא יכול להפריד בינו לבין האחר, ולכן אם ישנן הפרות בהומוסטזיס (איזון גופני פנימי) הוא מייחס זאת לעצמו. שנים מאוחר יותר, ייתכן ואותו תינוק שגדל והפך לאדם מבוגר, יחווה תחושה ש"משהו לא בסדר" מבלי שהוא ידע לקשר זאת למשהו בעצמו או בסיטואציה הנוכחית. כלומר, חוויה גופנית בינקות המוקדמת, ממשיכה להחוות, ומקבלת פרשנות ש"משהו לא בסדר". תכנים מהילדות ומהאקלים המשפחתי למשל יכולים "לחדור" לנפש התינוקית, שלא תדע להבחין שזה לא שלה. חשוב לומר כי הנפש לא ממציאה כלום, ושהכל רשום בהתנסויות המוקדמות שלה.

כשהגוף מווסת את החיים הנפשיים

ההורים של נגה התגרשו כשהייתה בת שמונה. האם נחוותה על-ידה כמי שיכולה בכל רגע להתמוטט ושני ההורים נתפסו על ידה כמי שמקבלים החלטות טיפשיות ולא-בוגרים יותר ממנה. היא לימדה את עצמה מגיל צעיר לא להכביד על הסובבים ולדאוג לעצמה. היום, בסביבות גיל השלושים היא נשואה, סיימה בהצטיינות תואר אקדמי ועובדת מוערכת. חייה מורכבים מרשימה אין סופית של מטלות שכולן דחופות. כל מחשבה על משהו שצריך להיעשות מתורגמת אצלה מיד לעשייה. היא נעצרת רק כשגופה מאותת לה, שאי-אפשר יותר להמשיך (כאבי ראש ושפעות למיניהן). רק לאחרונה התחילה לשים לב כמה הגוף שלה מכווץ ומתוח בזמן העבודה ובמטלות אחרות. למרות שהארגון הנפשי שלנו אמור להיות מצויד בשורה ארוכה של מנגנוני בקרה וויסות, שתפקידם לאותת לנו איך לנהל רגולציה נכונה של החיים הנפשיים, בשביל נגה רק המנגנון הפרימיטיבי מכולם - של הגוף – עובד כווסת והיא איננה יוצאת דופן בכך.

עימות אמוציונאלי כדפוס חוזר בתוך יחסים

אם ובתה הגיעו לעיתים קרובות להתנגשויות קשות ביניהן, שהתפתחו במהירות עצומה למריבות סוערות (כולל עלבונות, צעקות, קללות וחילופי מהלומות). הן דיווחו - כל אחת בתורה - רק על ההתנהגות של השנייה. מה שזכרה כל אחת מהן - על ההתנהגות של עצמה באותו עימות - היה, שנפגעה ונעלבה אך לא ממש הגיבה. אמוציות, על-פי דרווין, היא תגובה רגשית-הבעתית לאירוע חיצוני. בתקופות החיים הראשונה זו דרכו של התינוק להתמודד עם המתרחש סביבו, אלא שהנפש התינוקית אינה מודעת למה שמתרחש בתוכה. האמוציה בתקופת חיים זו פועלת כמעין תגובת-רפלקס – אלו תגובות שאינן נלמדות ואינן לומדות. זהו מסלול תחושתי-תגובתי, שפועל באותו דפוס על כל גירוי שמפעיל אותו. לכן, עימותים אמוציונאליים יכולים לחזור על עצמם באותן צורות ובאותן עוצמות לאורך תקופות ארוכות (ולא מעט זוגות מתנהלים בצורה כזו...).

כיצד להשתמש בתובנות ממיפוי האנטומי של הנפש בטיפול?

איריס (שם בדוי) פנתה לטיפול בגלל קשיים בקשר ובחינוך הילדים. היא אישה נשואה באמצע שנות הארבעים ואם ל- 2 ילדים בגיל הנעורים. במהלך הפגישות צץ נושא אחר הקשור למקום עבודתה: היא עובדת במפעל גדול, מתוחם הפזור על פני כמה מבנים וביניהם שבילים, דשאים וגינות. היא אוהבת את תפקידה בעבודה ומצליחה בו, אך המקום הבטוח היחיד בשבילה בכל המפעל הוא המשרד שבו היא עובדת.

בדרכה אליו היא משתדלת להימנע ככל האפשר מכל מפגש עם עובדים אחרים. לשם כך היא בוחרת ללכת בשבילים הצדדים ביותר ומשתדלת להיות 'בלתי-נראית'. את הדרך חזרה הביתה היא עשתה בצורה דומה. במפעל בכללו עובדים עשרות אנשים והוא נחשב למקום עבודה קשה ולא מתגמל, כך שרבים מהעובדים בו לא ממש מרוצים מהתנאים. את ההימנעות שלה ממפגש עם עובדים הסבירה בכך, שהיא מרגישה שלא מחבבים אותה, מתנכרים לה וכועסים עליה, אבל אין לה שום מושג בגלל מה.

בהכירי אותה כאישה אינטליגנטית, יפה ולבבית לא יכולתי להעלות על דעתי שום סיבה מציאותית, שתגרום לכה הרבה אנשים לדחות אותה ו'להפנות לה גב' באופן כל כך גורף. החלטתי לידע אותה על האופנים והדרכים בהם יכולות האמוציות לעוות את תפיסת המציאות שלנו. סיפרתי לה שאצל בעלי-חיים וילדים לאמוציות יש תפקיד מרכזי בתפיסת מה שמתרחש בסביבה הקרובה. בעלי-חיים יגיבו בדרך אחת למה שהם תופסים וחווים כאיומים המסכנים אותם (על-ידי הסתתרות, בריחה, קפיאה במקום ועוד) ובדרך הפוכה למה שהם תופסים כידידותי, לא מסוכן ואטרקטיבי. ילדים יגיבו בשמחה וחיוך למי שהם חווים כאוהב אותם שמח וגאה בהם, ובבכי, כעס ורוגז כלפי מי שהם חווים כדוחה, עוין או מעליב.

האמוציות אינן רק רגש, אלא בעלות ביטוי מוחשי ובר-תפיסה: הבעות פנים, מחוות ידיים, תנוחות גוף ומגוון של קולות. לאמוציות יש תפקידים חשובים רבים גם בחיים הבוגרים. אלא שאם הן נשארות ברמת ההתפתחות של ילדים, הן עלולות לשבש ולעוות את האופן בו נתפסת המציאות. הוספתי ואמרתי לה, שכנראה בדרכה למשרד היא נתקלת בעובדים רבים, שיש להם סיבות משלהם להרגיש ממורמרים, דואגים, כועסים וזועפים. התפיסה שלה את מה שמתרחש מבחינה אמוציונאלית אצל אותם אנשים היא נכונה לגמרי, אלא שהפרוש שלה לכך מוטעה: היא מתייחסת לביטויים אלה כמופנים אליה, נגדה ובגללה - בזמן שאנשים אלה עסוקים בצרות של עצמם.

בפגישה הבאה היא דיווחה שבהתנהלות שלה במקום העבודה הכול השתנה - לטובה. היא עוצרת לדבר עם עובדים אחרים, מחייכת אליהם וחווה אותם כשמחים לפגוש בה. יותר לא היה צורך לחזור לנושא זה.

לסיכום

המיפוי של ד"ר יואב יגאל מעניין מאוד, ויכול לאפשר למטפלים להבין את האופן בו הנפש מתפתחת וכיצד שיבושי בסביבה הראשונית הפיזית והבינאישית נחווים כסכנה קיומית, ומחוללים שיבושים במערכת הגופנית דרך התחושות הגופניות ומנגנוני ויסות, המטביעים חותמם בנפש.

על המטפל - ד"ר יואב יגאל

ד"ר יואב יגאל הוא פסיכולוג קליני מומחה ומדריך, כותב ודוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל-אביב. מטפל באופן פרטני וזוגי בקליניקה פרטית בגן שמואל.

מקורות

אנזייה, ד' (2004), אני עור, תולעת ספרים.

Freud, S. (1893), Some Points in a comparative study of Organic and Hysterical .Paralysis, S.E. 1:160-172.

רשימת עבודות (חלקית)

מאמרים

יגאל, י. ראופמן, ר. (2009) תחושות בטן והרהורי לב, שיחות, כרך כ'ג, חוב. 3, 236-247

יגאל, י. (2011), מיפוי התפקודים המרכיבים את רמות הארגון הראשוניות בנפש, שיחות כ"ה (2): 128-156.

ספרים

יגאל, י. (2011) אנטומיה התפתחותית של הנפש, הקיבוץ המאוחד, תל אביב

יגאל, י. וראופמן ר. (2016), השפה ההיא - מעשיות עם והשפה החווייתית של הנפש, רסלינג, תל אביב

לינקים שימושיים

ראיון מצולם: www.youtube.com/watch?v=iF4vVaQr0GY

במה פתוחה - 20 פרקים קצרים הדנים בסוגיות יסוד של הפסיכואנליזה באתר של ד"ר יגאל (בקטגוריה 'שער שני' ותת-הקטגוריה 'נפש')